עיר עם עגיל פנינה: בביקורכם הבא הולנד תזכרו לבקר גם בהאג

באמצע השבוע, בכיכר סמוכה למדרחוב קורטה פוטן בהאג (דן האך, Den Haag), התיישבנו לארוחת צהריים, וירדנו בלי בושה על צלוחית של הרינג עם הרבה בצל ומלפפון חמוץ. הזמנו גם דג ים וצ'יפס עם מיונז, ושטפנו בכוס גדולה של בירה היינקן. המקום היה הומה. נדמה היה שכל הפקידות הבכירה של האג הגיחה בעת ובעונה אחת מבנייני הממשל המפוארים כדי לאכול צהריים.

המשכנו בהליכה איטית לאורך המדרחוב, ובקונדיטוריית Wiener Konditorei ישבנו לכוס קפה והתחלנו להתמזג בהוויה ההולנדית הנינוחה. הקונדיטוריה המשפחתית, שהוקמה ב-1934, הפכה כבר מזמן למוסד. היא מנוהלת על-ידי הנכדים של המייסדים, ולצד הקפה המצוין היא מפורסמת בדברי המאפה שלה, עוגות שמרים וקרואסונים בעבודת יד. לא רחוק משם ניצב פסל ברונזה של ילד קטן, לראשו כובע, בידו האחת סל וידו השנייה מצביעה בדיוק לעבר חדרו של ראש הממשלה בבניין ביננהוף (Binnenhof) העתיק והמרשים, מקום מושבה של ממשלת הולנד. הילד הוא יאנטייה (Jantje כינוי חיבה ליאן), גיבור שיר ילדים הולנדי עתיק יומין, המוכר לכל ילד בארץ הצבעונים וטחנות הרוח.

החצר הפנימית המרוצפת והיפהפייה של הביננהוף, המוקפת בבניינים רבי רושם, מהם בני 800 שנים, פתוחה לקהל ואפשר כמעט לגעת בה בדמוקרטיה ההולנדית המהוללת. ילדים קטנים רוכבים בה בלי פחד לצד נזירות חייכניות על אופניים, תיירים יפנים ואזרחים שלווים משוטטים בה באין מפריע, מצלמים וממשיכים בדרכם. האג אמנם אינה הבירה הרשמית, אך היא בירת הממשל והפוליטיקה, ומקום מושבם של אייקונים הולנדיים כמו ארמון השלום, שבו פועל בית הדין הבינלאומי לצדק, וגם של המלכה ביאטריקס.

שלווה אריסטוקרטית

לא פלא שגם המלכה בחרה להתגורר בעיר. האג האריסטוקרטית, השלווה והבטוחה בעצמה, מודעת למעמדה ומשדרת עוצמה ואצילות בצד הוויית חיים קלוויניסטית מאופקת וצניעות הולנדית מתבקשת (חסכנות, יאמרו אחדים, קמצנות - יגידו אחרים). מעט מעברה המלכותי אפשר לחוש כשיושבים לתה של אחר הצהריים (high tea) בחדר ההסבה המפואר של מלון Des Indes, שנבנה ב-1856 עבור יועצו הפרטי של המלך וויליאם השלישי. מאז שהפך למלון, בשנות ה-70 של המאה ה-19, התארחו בו מהראג'ות וראשי מדינות, שייחים ואמנים. כאן ישב מטה בנות הברית במהלך ימיה האפלים של מלחמת העולם הראשונה, וזהו גם המקום שבו רקמה המרגלת מאטה הארי את מזימותיה והזמרת ג'וזפין בייקר הזמינה חדר מיוחד עבור קוף המחמד שלה.

הרובע ההיסטורי של האג משופע בבניינים מלאי הוד. ברחובות Noordeinde, Denneweg ואחרים ניצבים מבנים וגם עצים בני מאות שנים, ובחודשי הקיץ פועל ברובע שוק פשפשים מקסים. האג היא גם חלון ראווה (כמו אמסטרדם) לבניינים מבית היוצר של הנדריק פטרוס ברלך (Hendrik Petrus Berlage), אדריכל הולנדי נודע, הנחשב לאבי האדריכלות המודרנית בהולנד. הוא פעל במאות ה-19 וה-20 ויצר אסכולה הקרויה על-שמו. סגנון הבנייה של ברלך, שנודע כחדשן וכפורץ דרך והושפע גם מפרנק לויד רייט, מתאפיין בשימוש בלבנים חומות ושרופות, לעתים בשילוב של ברזל, ובין הבניינים הרבים שתכנן נמצאים המוזיאון העירוני בהאג, בניין הבורסה באמסטרדם, ואפילו הקיוסק היפה שניצב במרכז האג נושא את חותמו המובהק.

הולנד היא ודאי לא מדינה של נופים מסעירים ושל טבע דרמטי, אבל קשה להתחרות בעושר המוזיאונים שלה ובשכיות החמדה המוצגות בהם. מאוריצהוס (Mauritzhuis), הנחשב לאחד המוזיאונים הקטנים היפים בעולם, שוכן על גדת אגם זעיר בסמוך לבניין הפרלמנט הישן של האג, באחוזה בסגנון הרנסנס האיטלקי שהייתה שייכת למאוריץ ואן נסאו-סיגן, המושל הכללי של ברזיל מטעם הולנד במאה ה-17. נוף העיר דלפט, אחד מציוריו המפורסמים של יאן ורמיר, המוצג כאן, כל-כך הפעים את הסופר הצרפתי מרסל פרוסט, עד שכינה אותו הציור היפה בעולם.

הציור, יחד עם פנינים נוספות, כמו השיעור באנטומיה של דוקטור טולפ (ציור הבד הראשון שהביא לרמברנדט את פרסומו) - ואיך לא - הנערה עם עגיל הפנינה, הם לבו של אוסף קטן ונהדר מיצירותיהם של גדולי האמנים ההולנדים מן המאה ה-17, והתחושה כאן היא כמו של צפייה באוסף פרטי בארמון.

 הולנד אמסטרדם / צלם: פוטוס טו גו

הולנד בפנס קסם

אם מטיילים עם ילדים, אי-אפשר לדלג על עיר המיניאטורות החביבה מדורודם (Madurodam). אבל אם אתם בלי ילדים, אפשר לוותר, ובמקומה להגיע דווקא לסכוונינגן (Scheveningen), עוד אחד מהשמות שרק הולנדים מלידה יודעים להגות. בסכוונינגן, עיירת חוף המהווה כיום חלק מהאג, יש טיילת, הרבה ים ובתי קפה, וישנה בה הפנורמה מסדאך - אטרקציה מיוחדת במינה שאין כמוה בשום מקום אחר. זוהי הפנורמה המצוירת הגדולה בעולם, מעשה ידיו של הצייר הנדריק וויליאם מסדאך (Hendrik Willem Mesdag), והיא מתארת את סכוונינגן ואת האג כפי שנראו בשנות ה-80 של המאה ה-19.

הפנורמה, שגובהה 14 מטרים, קוטרה ארבעים מטרים והיקפה 120 מטרים, מתעתעת בחושים, יוצרת אשליה אופטית יוצאת דופן, ולצופה בה יש תחושה שהוא עומד על דיונת חול הצופה על האג. קשה להבחין היכן מסתיים הציור והיכן מתחילה גבעת החול (האמיתית) שמסדאך השתמש בה ביצירתו והשכיל ליצור אפקט מיוחד במינו ופרספקטיבה מהממת. הרגשתי שאני עומדת בתוך פנס קסם מעגלי ענק המתאר את הולנד של פעם - ים אפור, הרבה שמיים מוארים באור רך ואפרורי, סירות, דייגים בנעלי עץ הפורשים רשתותיהם, נשות דייגים המצפות לבעליהן, שחפים וילדים משחקים.

מסדאך, שלמד ציור בהאג והתפרסם כצייר ימי, צייר את הפנורמה בהזמנה של חברה בלגית, ובעזרת אשתו סינתיה וכמה מתלמידיו סיים את המלאכה בתוך ארבעה חודשים, בשנת 1881. החברה הבלגית, שאף הקימה מבנה לבנים עגול עבור המיזם הייחודי של מסדאך, פשטה את הרגל כעבור כמה שנים, ומסדאך, שהיה אדם אמיד, רכש את המיזם בכספו. את ההפסדים שילם מכיסו הפרטי. הוא אף הקים קרן משפחתית כדי להבטיח את עתידה של הפנורמה, ועד היום צאצאיהם של אחייניו הם שמפעילים את המקום. אגב, במקום יש גם הסבר קולי בעברית.

כמו דרכים רבות בהולנד, גם הדרך מהאג לאמסטרדם עוברת ליד טחנות רוח, בין שדות של פרחים צבעוניים והמון פרות שעדיין רועות בכרים הירוקים. אין נוף הולנדי בלי פרות הולנדיות. אלא שהפרות - מסמליה של המדינה שהיא אולי המזוהה ביותר עם מה שנצרב בתודעתנו כארצות השפלה - הולכות ונעלמות מהנוף, ובהולנד ניטש כיום ויכוח חריף לגבי גורלן. האם ימשיכו לרעות חופשי במדינה שגם כך צפיפות האוכלוסין בה היא מן הגבוהות ושטחיה מצומצמים, או שיתכבדו ויבלו את חייהן ברפת, כמו במדינה מוכרת אחת במזרח התיכון? בינתיים הן ממשיכות לייצר גבינות הולנדיות שמנות ונימוחות, ולנו לא נותר אלא להתענג עליהן.