הקולנוע הישראלי כובש את פסטיבל ברלין: 4 סרטים ואירוע הוקרה אחד

בפסטיבל ברלין, מפסטיבלי הקולנוע הבינלאומיים הגדולים והחשובים בעולם, ישתתפו ארבעה סרטים ישראלים, מתוכם אחד ("אודם") בתחרות הרשמית על פרס "דב הזהב" ■ בנוסף, יערוך הפסטיבל אירוע הוקרה לליה ואן-ליר, מייסדת פסטיבל הסרטים ירושלים

כחצי מיליון צופים צפויים לפקוד את ה-"Berlinale", פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בברלין, גרמניה, שייפתח מחר (ה'), ביניהם 16 אלף אנשי קולנוע ו-4,000 עיתונאים.

רבבות ברי המזל הללו ייהנו מהאווירה החגיגית שלובשת העיר היפה והמרתקת, מזוהרם של כוכבי קולנוע רבים (רשימה חלקית: קווין ספייסי, ג'רמי אירונס, ויליאם הארט, רייף פיינס, ג'ף ברידג'ס, ג'וש ברולין) ובימאי קולנוע שהפכו כוכבים (וים ונדרס יציג את סרטו החדש "פינה"), ורנר הרצוג (בסרט חדש והזוי, כהרגלו: "מערה של חלומות נשכחים") והאחים כהן, שיציגו את סרטם החדש "אומץ אמיתי" (הסרט הפותח של הפסטיבל, שיעלה בבתי הקולנוע בישראל ב-17 בפברואר) וממספר עצום של סרטים - יותר מ-400 (מתוך עשרות אלפים שנשלחו), שנבחרו על ידי אנשי מקצוע מנוסים. אם להעיד על סמך שנים קודמות, הסרטים יהיו גם השנה איכותיים ברובם. ברשימת הסרטים השנה מופיעים ארבעה סרטים מישראל.

הראשון הוא "אודם" (Lipstikka) של יהונתן סגל, שעליהם תיכף נרחיב, שהתקבל לתחרות הרשמית והיוקרתית של הפסטיבל, מעמד שלו זוכים מדי שנה 16 סרטים בעלי אופי מסחרי, המתמודדים על פרס "דב הזהב", "לא רואים עלייך", סרטה של מיכל אביעד, שיוקרן במסגרת ה"פנור מה", בה מוקרנים סרטים עצמאיים, בעלי אמירה אמנותית. במסגרת "ג'נריישן", המציגה סרטי ילדים ונוער, ישתתפו "מבול" של גיא נתיב (זוכה פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה) ו"הדקדוק הפימי" של ניר ברגמן, המבוסס על רב המכר של דויד גרוסמן.

אלקבץ שולטת

רונית אלקבץ היא אולי השחקנית היחידה המככבת בשני סרטים המוקרנים בפסטיבל: "מבול" מציג את סיפורה של משפחה שבנה האוטיסט מגיע הביתה לחופשה מהמוסד שבו הוא נמצא, וב"לא רואים עלייך", לצד יבגניה דודינה. הסרט מגולל את סיפורן של שתי נשים שנאנסו לפני 20 שנה ומגלות כי נאנסו על ידי אותו אדם.

נציגות ישראלית נוספת היא של הסרט "הנוער" של תום שובל ובהפקת גל גרינשפן, הנמצא בשלבי הפקה ראשונים. הסרט נבחר ל-"Talent Project Market", שהנו אחד האירועים המובילים בשוק הסרטים היוקרתי של ברלין. במסגרת האירוע יציגו שובל וגרינשפן את התסריט בפני מפיקים ומשקיעים פוטנציאליים. השוק מתקיים במקביל לפסטיבל, ולמעשה הוא המקום שבו נולדות הפקות. נקודת ציון ישראלית נוספת: אירוע הוקרה מיוחד הפסטיבל מארגן השנה לכבוד ליה ואן-ליר, מייסדת ונשיאת פסטיבל הסרטים הבינלאומי ירושלים, ומי שביססה בעשורים האחרונים את היחסים החמים של קברניטי פסטיבל ברלין עם הקולנוע הישראלי.

בעקבות איראן

פסטיבל ברלין נחשב לאחד משלושת פסטיבלי הקולנוע הבינלאומיים החשובים בעולם (לצד פסטיבל קאן ופסטיבל ונציה) ויש הסוברים, ובצדק, שהנו החשוב והאיכותי מביניהם. זה המקום לציין שפסטיבל קאן זוכה לתואר "פסטיבל" חרף העובדה שהוא סגור לקהל הרחב. נכון יהיה להגדירו כפסטיבל פנימי של תעשיית הקולנוע, או, אם תרצו הגדרה מדויקת יותר, הרי שמדובר בכנס. אם בקאן מי שקובעים את עתידם של סרטים הם עיתונאים ובימאים מפורסמים, הרי שבברלין, מי שחורץ את גורלם של סרטים הוא הקהל. סרט שזוכה לאהדה בהקרנת הבכורה העולמית בברלין, סיכוייו לזכות בהפצה בינלאומית רחבה גדולים. על כן יוצרי סרטים מעדיפים לשלוח את סרטיהם תחילה לברלין ולחכות לתשובה, לפני שהם מנסים את מזלם בפסטיבלים אחרים.

מאז נוסד, ב-1950, ובעיקר מאז נפילת החומה, מפגין הפסטיבל מעורבות פוליטית חברתית. השנה יתקיים ערב הזדהות עם הבמאי האיראני ג'פאר פנהאי, ממתנגדי המשטר של אחמניג'אד, שנשפט השנה למאסר של 6 שנים בכלא האיראני. הבימאי, שנלחם במולדתו על קולנוע לא מצונזר ועל חופש הבעת דעה בארצו, אמור היה לשלש כשופט בתחרות הראשית. הפסטיבל יקרין חמישה מסרטיו הבולטים בשנים האחרונות, ביניהם "הבלון הלבן", "קרימזון גולד" ו"המעגל".

המעורבות הזו באה לידי ביטוי בין השאר בבחירת סרטים המשקפים מצב חברתי או שלטוני מעורער. אפשר להניח שהבחירה ב"אודם" לתחרות הרשמית, נבעה גם משיקול פוליטי חברתי. "אודם" עורר סערה ציבורית לפני כמה חודשים לאחר שיאיר לפיד חשף בטורו ב"ידיעות אחרונות" כי במסמכים השיווקיים של הסרט בבריטניה נעשתה השוואה בין הנעשה בשטחים למעשי הנאצים בשואה. סגל הכחיש כי ידע על המהלך השיווקי והתנער ממנו. קרן הקולנוע הישראלי, המשקיעה בסרט, גינתה את הכתוב. הסרט, בכיכובן של נטלי עטיה וקלרה חורי, מגולל את סיפורן של שתי פלשתיניות שהיגרו מרמאללה ללונדון. שתיהן חולקות חוויית נעורים טראומטית משותפת, שכללה מפגש עם חיילים ישראלים במהלך האינתיפאדה הראשונה. "אודם" הוא סרטו השני של סגל. זוהי לו גם הפעם השנייה שסרט בבימויו מוזמן להשתתף במסגרת התחרות הרשמית בפסטיבל הקולנוע היוקרתי בברלין, לאחר שסרטו הראשון "קשר עיר" זכה להשתתף בתחרות בשנת 1999.