גלו את יפו מחדש

זוהי יפו

"עג'מי", ה' 22:00, "יס 1"

עבור צופים רבים שלא ראו את הסרט בבתי הקולנוע, זו הזדמנות ראשונה לראות על מה הייתה המהומה. האמת? המהומה לא התעוררה בעקבות הסרט, אלא לאחר שסכנדר קובטי, אחד משני היוצרים (ביחד עם ירון שני), הכריז שהוא לא מייצג את ישראל ועורר שערורייה זוטא.

חבל שכך, שכן מאז אותה נקודה הפסיקו כולם להתרכז בעיקר, והעיקר הוא סרט צנוע, חודר, לא שגרתי ואמין מאוד. זהו מסע אל תוך חייהם של אנשים שגדלים בלי חלומות, במקום שבו הדרך היחידה כמעט לצאת מחיי העוני היא הפשע, שגם הוא מייצר אומללות בעצמו. צוות השחקנים אינו מקצועי ועבר הכשרה אינטנסיבית כדי להשתתף בסרט.

אני לא בטוח שיוצרי "עג'מי" התכוונו לנבא את העתיד, אבל עתה כבר ברור גם למי שהעדיף לראות את המציאות הזאת, דרה לה בתוך שכונות כעג'מי, שהדרך בינה לבין צפון תל-אביב למשל, היא קצרה וכואבת.

מהיר ועצבני

הדרבי של מנצ'סטר, שבת 14:30, "ספורט 1"

גברים חובבי כדורגל הם יצורים שנוטים להתפשר, בעיקר בסופי שבוע שבהם ניתן "להדליק משחק במשחק" (אם לשאול מעולם הדימויים של מעשנים כבדים). אחרי הכול, יש משפחה וילדים שלא תמיד קשובים לרחשי הלב של אב-הבית המסכן.

למרבה המזל, משחקי ההכרעה של ליגת-האלופות למשל, מתרחשים באמצע השבוע, גם הסופר-קלאסיקו, נניח, מתרגש עלינו בשעות המאוחרות של מוצאי שבת, ואפילו ליגת העל בכדורגל (סליחה על ההשוואה) מעבירה תדיר את המשחק המסקרן ביותר שלה לימים ראשון או שני בערב. רק האנגלים, שמרנים שכמותם, מתעקשים לכבד את המסורת ולשחק חלק ניכר מהמשחקים המסקרנים ביותר שלהם דווקא בשבת בצהריים.

האמת? המילה "מסקרן" קטנה על המשחק הזה, שממנו עשויה לצאת אלופת אנגליה החדשה (לא, לא שכחתי את ארסנל הלונדונית, שגם היא עדיין בתמונה, אלא שקודם כל היא תצטרך להוכיח שחוסנה המנטאלי עובר, נגיד, פריכית אורז): האם תשתלם לשייחים מאבו-דאבי ההשקעה המטורפת שלהם בקבוצה התכולה של ה"סיטי" או האם תוכיח היונייטד שמסורת בת שנים היא עדיין ערובה גדולה יותר להישגים מאשר סגל נוצץ? לא נותר אלא להרהר בעצב מה היה קורה לו היו זכויות השידור של הליגה האנגלית מוחזקות בידי ערוץ הספורט: איזו חגיגה אנגלופילית היו מחוללים שם החל משעות הבוקר המוקדמות. בצר לנו ניאלץ להסתפק בלירן שכנר וזאביק זלצר, הצוות הבינוני מאוד של "ספורט 1".

לפחות המשחק מבטיח דרמה גדולה.

ברוך שובך רוברט

"שרלוק הולמס", ו' 22:00, "יס 1" ו"הוט גולד"

בקושי שנה חלפה מאז יצא הסרט הזה לאקרנים, ומעבר להיותו סרט מקסים, במיוחד לחובבי שרלוק הולמס, ההישג הגדול ביותר שלו לטעמי הוא הקאמבק של רוברט דאוני ג'וניור.

דאוני ג'וניור הוא אחד השחקנים המוכשרים של דורנו, אלא שיצר ההרס העצמי שלו, התברר כמפותח כמעט כמו כשרונו, עד שלא אחת האפיל עליו. ב"שרלוק הולמס" הוא מקבל בדיוק את התפקיד המתאים לו: לא גיבור כל יכול שמפצח במהירות כל חידה בלשית, אלא איש מבריק אך רדוף, דיכאוני על סף שגעון. ה

סרט הזה הוא גם עדות טובה להבדלים בין טעם הביקורת לטעם הקהל: המבקרים לא יצאו מגדרם, בלשון המעטה, אבל הסרט זכה להצלחה מסחרית מסחררת. אפשר שזו היד הקלה של גאי ריצ'י שגם עבורו מדובר בקאמבק מאז "לוק סטוק ושני קנים מעשנים", אפשר שזהו תפקיד המשנה המצוין של ג'וד לאו כדוקטור ווטסון, ואפשר בהחלט שזו הנצחיות של הקלאסיקה פרי עטו של סר ארתור קונן דויל.