הנקראות ביותר

מורדי גרשון: "לא הבטחתי שום דבר לאף אחד"

הוא היה יכול להיות גם הוא כוכב כדורגל אבל הוא העדיף להיות שחקן ■ "שני דברים משפיעים על השכר: מקצוענות ומוניטין. אם אתה מפתח נכון את שניהם, תרוויח"

מורדי גרשון, 38, היה יכול, תיאורטית, להיות כוכב כדורגל לא פחות מפורסם מאחיו הקטן שמעון. כשהיה ביסודי ושיחק בקבוצת הגוזלים של מתנ"ס רק"ע ביפו ד', נחשב לשוער נשמה עם עתיד גדול, שזינק בלי חשבון על הבלטות ובכה כמו שצריך כשספג שערים. רק שיום אחד, באמצע אימון, הוא היה צריך לשירותים. כשנכנס למתנ"ס שמע קולות מאחד החדרים, הציץ מבעד לדלת הפתוחה וראה את שולה רווח, אשתו לשעבר של זאב רווח, מעבירה חוג דרמה לילדים. הוא זוכר שהיא אמרה לו, בוא תיכנס, וברגע שהתיישב שם, נפרד ממשחק מהכדורגל והתמסר למשחק על הבמה.

"לאירוע הזה היה רקע", הוא צוחק. "קראתי המון, כתבתי, צפיתי בסרטים בטלוויזיה, ולא פספסתי שום דבר שעשה דני קיי. הייתי מוקסם ממנו. ההצגה הראשונה שעשיתי הייתה בסוף היסודי בתפקיד גדול, הרגשתי בבית לגמרי".

אביו, שהיה בלש במשטרה, נפטר כשמלאו לו 6; אירוע מכונן שהשפיע על מהלך חייו וחיי המשפחה כולה. אימא שלו, שנשארה לגדל לבדה שלושה בנים, עבדה כתופרת וכזבנית בחנות אופנה, ועשתה מאמצי על לא להחסיר מהם דבר. איכשהו יצא שהשלושה, מורדי, שבי (שבתאי) ושמעון, פיתחו נטייה אמנותית. מורדי במשחק, שבי ושמעון הוציאו תקליט יחד. "אימא נתנה לנו את מידת החופש. היא אף פעם לא הכריחה אותנו להפוך למשהו גדול; כל אחד התפתח לפי הנטייה שלו. שמעון שיחק כדורגל ברמות הכי גבוהות, שבי הוא עורך דין עם כישרון מוזיקלי שתמיד מרגש אותי, ואני משחק על הבמה. כולנו משחקים".

- אילו אבא היה חי היית הופך לשחקן?

"אני לא יודע. אני מניח שכן, כי הנטייה הייתה שם תמיד. העובדה שהוא נפטר הכניסה אותי למחשבות פילוסופיות על המוות, ויחד איתן למחשבות על משמעות החיים בגיל צעיר מדי".

- היה ברור לך שתהיה שחקן.

"מכיתה ו' עד הצבא שיחקתי ביפו ד'. הופענו בפסטיבל עכו, נסענו לברצלונה כדי לייצג את ישראל בתחרות של תיאטראות חובבים, ונבחרתי לשחק בתיאטרון הנפש בהצגה 'הקורמורן האחרון' עם ירמי קפלן, ההצגה המקצועית הראשון שלי".

- בחרת לא ללכת ללהקה צבאית.

"כאן נכנס לתמונה הפטריוטיזם שלי. מגיל 16 רציתי להיות קרבי בזכות אלי, הדוד שלי, שליווה אותנו כדמות גברית והיה איתנו בכל יום שישי. היה לי ברור שסיימתי את פאזת התיאטרון. הגעתי לסיירת גולני, משם למגלן ולעורב. הייתי חצי שנה בקבע, מנותק לגמרי מהמשחק, אבל נחשבתי לליצן של החבר'ה".

- בדיעבד, אתה מצטער שלא עברת מסלול צבאי שהיה מקצר לך טווחים בקריירה?

"חד-משמעית לא. כשהייתי בניסן נתיב היו איתי כאלה שעברו את המסלול של בית ספר לאמנויות, תלמה ילין, להקה צבאית, וכשהגיעו לסטודיו הם היו כבר שחוקים לגמרי. ניסן ז"ל רצה שנעבוד ונצבור ניסיון בחיים, לכן למדנו רק חצי יום. אני לרגע לא מצטער, כי החומרים שבהם אני משתמש הגיעו משם".

- אחרי השחרור נסעת לטיול הגדול בדרום אמריקה.

"היו לי הצעות להיות מאבטח, שב"כניק, אבל חיידק המשחק לא הרפה. קרו בטיול דברים שהביאו אותי להבין שסיימתי עם הצבא ואני צריך ללכת לאמנות".

- אפילו שידעת שיהיה לך קשה להתפרנס ממנו.

"יש לי שאלה: כמה עורכי דין נפלטים לשוק? ימבה. כולנו רוצים לשרוד. אני מעדיף לשרוד סביר ולהיות מסופק, מלשרוד טוב ולעשות משהו שלא אהנה ממנו. לאמנים יש נטייה לזלזל בכסף, וזאת שגיאה".

- ואתה?

"אני לא מזלזל בכסף. אני מכין מוצר ומוכר לך אותו. הערך של המוצר שלי נקבע על-ידי היצע וביקוש. המוצר שלנו, כשחקנים, הוא היכולת להשכיח מהקהל למשך שעתיים את מה שעובר עליו ביומיום".

- עם חוויות קשה לפרנס משפחה.

"שני דברים משפיעים על השכר: מקצוענות ומוניטין. אם אתה מפתח נכון את שניהם, תרוויח".

- אתה מרגיש שהצלחת לפתח את שניהם?

"היום אני במצב מצוין. אני משחק בתפקיד ראשי ב'בחורים טובים' וב'תקלה קלה', ויש לי לאן להתקדם. אני נורא רוצה להיכנס לטלוויזיה, שם יש כסף".

- למה זה לא קורה?

"עבור הרבה שחקנים בארץ התיאטרון הוא הבסיס. קשה להיות תלוי רק בטלוויזיה, אלא אם כן אתה מתברג בעשירייה המובילה שנודדת מהפקה להפקה. בזמנו עשיתי הרבה פרסומות, והחלטתי להפסיק כי היה לי קשה עם זה. הפסדתי המון כסף, אבל לא רציתי שבקהל יחשבו, אה, זה מהפרסומת של הסודה".

- בתחילת הדרך סומנת כהבטחה גדולה. קיימת?

"כשמסמנים אותך כהבטחה, זה בעייתי. סליחה, לא הבטחתי שום דבר לאף אחד. ישנן הכותרות בעיתונים וישנו היומיום. בקאמרי היה לי קשה כי היה פער בין היכולת שלי להתקדם לבין מה שאפשרו לי לעשות. אחרי שש שנים נפל לי האסימון, והחלטתי להפסיק להיות מתוסכל ולקחת על עצמי אחריות".

- יצא לך להשוות את השכר שלך לזה שקיבל אחיך, שמעון, במהלך הקריירה שלו ככדורגלן?

"למה לא המשכתי עם כדורגל לעזאזל. סתם. כסף אף פעם לא היה אישיו בשבילי. אז יש מינוס בבנק. אתה יכול להסתובב כפוף ומסכן, או להגיד, יש לי מינוס בבנק, זה חלק מהכלכלה המודרנית, ועכשיו אני מסתער על העבודה ומתחיל להקטין אותו".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות