חונכנו לא להיות חזקות, לכן קשה לי לעמוד מול העוצמה של עצמי

המתקפה על נגה קינן, שעומדת בראש פורום מנהלי הכספים וראשי המשק, ונחשבת לאחת המנהלות החזקות והמקושרות ביותר בכלכלה הישראלית, תפסה אותה לא מוכנה. "מה שפוגע בי הכי הרבה זה ששמים אותי במקום של כוח כאישה. זה היה 'טראח', להתעורר ולהרגיש שחובטים בי, רק בגלל מה שמכונה 'החוזק' שלי"

"בוקר אחד נתקפתי בכאבי צוואר חזקים במיוחד", נזכרת נגה קינן. "כשהגעתי לכירופרקט, הוא הסתכל עליי ואמר, 'רואים שאת אישה שמצליחה בעבודתך, ושיש לך הרבה כוח'. הוא הסביר שכל הנשים החזקות מחזיקות את הראש שלהן באלכסון, מה שגורם להן לכאבים בצוואר.

"זה חלק מהנטייה שלנו כנשים להקטין את עצמנו. גברים, גם אם הם הרבה פחות חזקים ומצליחים בעבודה, תמיד מחזיקים את הראש ישר. אל תזוזי", היא מצווה. "תבדקי אם גם את מחזיקה את הראש באלכסון. אם כן, גם לך יש את הנטייה להקטין את עצמך. לנשים חזקות תמיד יותר קשה, לא משנה מה נצהיר. בפועל קשה לנו".

את מחזיקה כבר שנים רבות בעמדת מפתח במשק הישראלי - כיו"ר פורום CFO (מנהלי כספים ראשיים) ומייסדת פורום ראשי המשק. לא למדת כבר ליישר את הראש?

"אני מנסה. בתפקידי ניהול, נשים מנסות להידמות לגברים וזה לא צריך להיות כך. לכן אני נפגעת כשאומרים לי שאני 'אחלה גבר'. בשבילי זה עלבון, אבל כל אישה צריכה ללכת עם האמת הפנימית שלה. אם את מחזיקה את הראש שלך באלכסון כי את פוחדת להיות חזקה, זה לא טוב, אבל אם הוא באלכסון כי בא לך להיות חלשה, זה בסדר גמור. השאלה היא מהי האמת הפנימית.

"תשימי לב שכמו שאנחנו מנסות להתנהג כגברים, גם גברים מנסים להתנהג כנשים. מהם כל הקורסים שמנסים ללמד ניהול משא ומתן רך, או משא ומתן של Win-Win? אלו קורסים לגברים ב'איך להיות אישה'. בסופו של יום, הם צריכים ללמוד מרכיבים נשיים שיסייעו להם, ואנחנו להפך. צריך שיהיה לך ביד שילוב של ניהול רך וגם עמדת כוח.

"יש הרבה ישיבות שאני יושבת בהן אישה יחידה בין גברים, ואין מצב שאני לא מתנהגת שם כאישה. אני קמה עם הנשיות שלי בבוקר, והולכת לישון איתה בלילה".

קינן, אחת הנשים החזקות והמקושרות ביותר במשק הישראלי, מתרווחת על כיסאה ומביטה החוצה. משרדה משקיף אל הים הסוער ביום של חורף. המזכירה מחליפה את כוסות הקפה בוץ על שולחנה בקצב מהיר. "הכי טעים זה קפה של מוסכניק, נכון?", היא מחייכת. המעמד שלה מאפשר לה התחככות קרובה עם ראשי חברות ובנקים כמו גם עם צמרת משרדי הממשלה. בזכות תפקידה היא יצרה לעצמה רשת חברתית ענפה, והיא מנהלת סמול טוק יומיומי עם בכירי המגזר העסקי והפוליטי במדינה. ראש הממשלה בנימין נתניהו נוהג להזמינה מדי פעם לקחת חלק בוועדות שונות, או לייעץ לו.

פורום מנהלי הכספים שהקימה לפני כ-13 שנה מונה היום 850 חברים, מתוכם כ-180 מנהלים בחברות שהמחזור שלהן מעל 200 מיליון דולר. "זה אמנם גוף וולונטרי, אבל כמעט כל הרובד העליון של החברות הפרטיות והממשלתיות, בנקים, ביטוח ותעשייה ושירותים והיי טק נמצא שם", היא מציינת. בפורום ראשי המשק, שאותו הקימה לפני כארבע שנים, נמצאים היום קרוב ל-200 חברים, ובהם ראשי חברות עם מחזור של 100 מיליון דולר ומעלה.

שפגט בנות

לאחרונה הוטחו בקינן האשמות חריפות על כך שהפעילות הפרטית שלה נערכת במסווה של פעילות ציבורית, וכך, בשקט ומבלי שתעורר אנטגוניזם, היא משלשלת לכיסה הפרטי כסף רב. על פי הנתונים הסתכם הרווח של הפורומים של קינן ב-2010 בכ-2.5 מיליון שקל, רווח שהתקבל מהחסויות שהיא מגייסת לכינוסי הפורומים ומדמי החבר השנתיים שבהם מחויבים מאות חברי הפורומים. "זהו, עכשיו הגעת באמת לנושא הנשי", היא טוענת. "זה מה שפגע בי הכי הרבה. שמו אותי במקום של כוח כאישה. עבורי זה היה 'טראח', להתעורר ולהרגיש שחובטים בי רק בגלל מה שהם כינו החוזק שלי".

זו קצת היתממות מצדך. בסופו של דבר את נמצאת בעמדה של כוח, שאת בעצמך יצרת לעצמך.

"ככל שזה יישמע משונה, יש לי קושי אובייקטיבי, שאולי הוא קושי של נשים בכלל, להיות אישה במקום הזה של הכוח. יש נשים מוצלחות ממני, אבל פתאום שמו דווקא אותי בעמדה של כוח. כשהייתי צעירה, היה נדיר לראות נשים בתפקידים בכירים. החברות שלי לא עבדו, או שאמרו שהן הולכות לעבודה, אף אחת לא 'הלכה לקריירה'. לא היה מושג של עמדת כוח, לא להן ולא לי".

איפה נולד השינוי?

"כשנרשמתי לקורס להכשרת נשים לתפקידי ניהול. שם פגשתי לראשונה נשים בעמדות של כוח, נשות קריירה חזקות, ש'זוכות' לכל ההגדרות האוקסימורוניות. יום אחד ביקשה המרצה, פרופ' דפנה יזרעאלי, מכל הנשים המחויטות האלו להתיישב על הרצפה בזוגות ולהתחרות בהורדת ידיים. אחר כך היא ביקשה מכל אחת לספר למה היא הפסידה או ניצחה.

"לא תאמיני, אבל כל המנצחות התנצלו על הניצחון שלהן. היותר מפליא היה שגם אלו שהפסידו, כמוני, התנצלו ותירצו את ההפסד שלהן. אפילו היום, למרות השנים שעברו, עדיין לא קל לי ולהרבה נשים אחרות להיות נוכחות במקום של עוצמה וכוח, ואז אנחנו מתנצלות. אני מתקשה לקבל את האווירה שיצרה מציאות של התנכלות לנשים מצליחות".

לדעתך, אם ד"ר אורלי אינס הייתה מתבכיינת, המתקפה עליה הייתה פחות חזקה? את היית זוכה ליותר אמפתיה לו הצגת עצמך חלשה ונשענת?

"אני מניחה שכן, למרות שלא רק נשים מותקפות. נשים חזקות מייצרות רגשות חזקים יותר, והמתקפה נעשית יותר רגשית כשמדובר באישה. את הדור שלי חינכו לא להיות עצמאיות וחזקות, ולכן גם קשה לי לעמוד מול העוצמה של עצמי. עם זאת, לנשים, ובמיוחד לנשים חזקות, יש גמישות אישיותית, אני קוראת לזה 'שפגט בנות', וזה מסייע לנו. אני יכולה להיות חזקה בעבודה, ולעומת זאת רכה כמו חמאה בבית, עם הילדים שלי ועם בן זוגי".

איך את מסבירה את ההתנהלות הזו?

"בתקופה האחרונה אנחנו חיים תחת מתקפה סוציו-קומוניסטית. גם זה, כמו כל הדברים שעושים בארץ בנשמה יתרה ובדבקות, מוקצן. אני יכולה להבין את המהפכות בעולם המוסלמי, כי הם רוצים לייצר דמוקרטיה, אבל מה רוצים לייצר פה? החלק העיקרי במתקפה הזאת היא הגיליוטינה. את כל מי שרואים כחזק ומשפיע, כמו בכירי הסקטור העסקי, שורת המנהיגות בצבא, בפוליטיקה ובפקידות הבכירה, מחליטים לתלות בכיכר העיר.

"חלק נכבד מהאנשים האלו משתדלים להיעלם ולהיאלם, וזה מהלך מסוכן מאוד, כי זו הדרך להשאיר מדינה בלי מנהיגות. תסתכלי כמה מחפשים פקידות בכירה מנהיגותית וקשה למצוא. האמירה השלטת היום, שאני שומעת בכל מקום, היא שכדאי לך ללכת לעמדה ציבורית רק אם אתה מתאבד שיעי. השיח הוא 'עזבו אותי, תנו לי לעשות את העניינים שלי. אני לא רוצה לבלוט, לא להתבלט, לא רוצה להנהיג מהלכים'. אנשים לא מוכנים יותר לעשות מילואים ציבוריים".

"הופתעתי מעוצמת הרוע"

על פי הפרסומים, הפורומים של קינן מקבלים חסויות שמסתכמות במיליוני שקלים בשנה, מחברות פרטיות או בנקים. בנוסף, 850 חברי פורום CFO משלמים דמי חבר בגובה 3,500 שקל בשנה וכ-200 חברי פורום ראשי המשק משלמים 1,500 דולר בשנה.

לאן הולך הכסף?

"לא אתקן את הנתונים, אבל הם אינם נכונים. במה שפורסם ניתנה אינפורמציה מעוותת, עם חצאי אמיתות. את הגנבים צריך לתלות בכיכר העיר, אבל את מי שלא גנב, לא צריך לחפש. את יודעת מה? חלק מזה אפילו שעשע אותי. תיארו איך נגה קינן עושה כנס. מזמינה מרצים, שהיא לא משלמת להם, ומזמינה את מנהלי הכספים שנותנים חסות לכנס. סליחה, איך עושים כנס בכל מקום אחר? לא ככה? השאלה איך מציירים את זה.

"אם הדבר הראשון שהיה לי קשה לקבל היה ההצבה שלי בכזו עמדת כוח, הדבר השני שהיה לי קשה איתו הוא להיווכח ברוע. הופתעתי מעוצמתו. מה שפורסם עליי היה רווי אינטרסים, ונולד מתוך סגירת חשבון של שתי עובדות מרירות שפיטרתי בגלל סיבות אתיות".

רשות המסים הודיעה כי תפסיק את שיתופי הפעולה איתך.

"אה, זה? אני ממש לא מוטרדת. שכל גוף יתייעץ עם מי שהוא רוצה ויבחר בדרך שלו, רק נראה לי כמעט לא תקין לא לשמוע את מה שיש ל-850 מנהלי הכספים של החברות המובילות בישראל להגיד. לעומת הדוגמה הבודדת הזאת, קיבלתי כמות אדירה של חיזוקים מדהימים במיילים, הודעות sms וטלפונים מחברים בשני הפורומים. במיילים פנימיים שלחנו את המסקנות ולא ארחיב על כך, אבל בסופו של דבר זה חיזק אותי.

"תראי", היא לוקחת דף ומציירת. "זו מפה שאני המצאתי, שמתארת את ההתפתחות ברוע, אחד הנושאים שהכי מטרידים ומעניינים אותי. גרף אחד יוצר רצף בין טוב ורע, וחותך אותו גרף שני, שמתאר את הרצף בין הרציונלי לאמוציונלי, ונוצרות ארבע משבצות. באחת נמצא הטוב והאמוציונלי, כמו טקס הדלקת המשואות. בשני, הטוב והרציונלי, כמו פרס ישראל. דוגמא למה שהוא רציונלי וממוקד ברע זה מבקר המדינה, מערכת המשפט, או כל מערכת הבקרה שצריכה לחפש את הליקויים ולהעלות אותם לפני השטח. ובמשבצת של אמוציונלי שמחפש את הרע נמצאת התקשורת, ברובה".

התקשורת היא חלק ממערכת בקרה הכרחית במדינה דמוקרטית.

"עיתונאי טוב צריך לשבת באמצע המפה הזו, שיהיה לו את כל התכונות האלו, ואני בטוחה שזה מקום קשה להימצא בו. לדעתי התקשורת אמורה לדווח, ובמקום זה היא שופטת ונוקטת עמדה. אם פעם רובנו היינו ברציונלי שמחפש את הטוב, היום רובנו נמצאים באמוציונלי שמחפש את הרע, שם ישב מה שכתבו עליי.

"כאב לי, כי אני מאמינה שבפרגון נמצא הכוח העצום שבחברה האנושית, ולצערי, שם אנחנו לא מתפקדים. שימי לב שההתפתחות ברוע נמצאת דווקא כלפי המקומות המבוססים, כלפי מי שנושא בעמדות של כוח. זה נובע מיצר המציצנות ומצרות עין. אחרי פרסום הדברים, מישהו שאל אותי אם אני נאיבית. עניתי לו שכן, ושאני מעדיפה להמשיך להיות כזו".

"אין בישראל ריכוזיות"

קינן נולדה לפני 57 שנים בחיפה למשפחת חקלאים, שהייתה מוותיקות המושבה יבנאל. כיום היא מתגוררת בתל אביב עם בן זוגה אלי מסר, לשעבר מנכ"ל הנציגות הישראלית של קווי התעופה האוסטריים, אימא לשלושה וסבתא לשניים. יש לה תואר שני במינהל עסקים והיא שימשה כיועצת אסטרטגית לחברות, עד שנולד במוחה הרעיון להקים את פורום סמנכ"לי השיווק. "יצאתי מההרפתקה של הקמת הפורום הזה עם תובנה מרכזית שלמנהלים בכירים מדיסציפלינות מסוימות יש צורך אדיר להיפגש ביחד וללמוד אחד מהשני. הם צריכים לדסקס דברים משותפים, להרגיש שהם לא לבד בצריח.

"התחלתי לחפש איזו קבוצה הכי זקוקה לזה, ובחרתי במנהלי כספים, כי לפני 13 שנה זה היה תפקיד בשינויים. לכן גם הקמתי את פורום ראשי המשק. אנחנו חיים בתקופה בעייתית מבחינת המנהלים והיזמים הגדולים. מתנהלים מאבקים בין סוציאליזם לקפיטליזם, ישראל ניצבת מול ההתרחשויות העולמיות, עולות שאלות לאן לוקחים את הכלכלה ולאן את הפן החברתי".

ברמה של להשפיע על מהלכי ממשל?

"הפורום הוא גוף מאוד אקטיבי ומעורב, שיש בו אנשים סופר מקצועיים, ולכן שומעים לדעתנו. לאחרונה השפענו על סמכויות החקיקה של רשות ניירות ערך בסעיף משמעותי למנהלים, של כיסוי הוצאות עורכי דין אם יהיה צורך בייעוץ משפטי. בחוק לעידוד השקעות הון השפענו על נושאים שנוגעים למיסוי הפריפריה. בפורום הכספים קבענו את הכלל שמרכז הארץ צריך להיות תחרותי לעולם, והפריפריה צריכה להיות תחרותית למרכז הארץ".

עיקר ההון מרוכז בידי פחות מ-20 משפחות.

"לפי כל הנתונים שראינו, אם תשווי את ישראל למדינות קטנות אחרות בעולם אין פה ריכוזיות. צריך להסתכל לעובדות בעיניים - רוב המשפחות שאת מסתכלת עליהן, חלקן הגדול הן משפחות חדשות, שלא היו פה קודם. לכי 20 שנה אחורה, תמצאי את משפחת רקנאטי, שיצאה בינתיים מהמשחק של הגדולים, וקחי את נוחי דנקנר ויצחק תשובה, שלא היו פה בהרכב הקודם. היו פה משפחות עשירות שירדו, יש כאלו שעלו, וייתכן שבעוד כמה שנים שוב תשתנה המפה ויהיו פה אנשים עשירים חדשים.

"במחקר האחרון שנעשה בידי חטיבת המחקר של בנק ישראל, אנחנו ניצבים לגמרי בתוך הממוצע למדינות בסדר גודל שלנו, ולא נמצא שהריכוזיות בישראל חורגת מהרמה המתאימה למשק.

"בסופו של דבר, אי.די.בי מרכזת רק 1.8% מהמשק. מבחינת היקף הריכוזיות, אנחנו לא נמצאים במקום חריג למדינה קטנה. פעם התקשורת הייתה יותר מינורית ופחות נוכחת. היום אנשים לומדים להבין דרך התקשורת את הכלכלה, ואז הקצף יוצא החוצה, ולא בצדק. לא בטוח שיש בעיה של ריכוזיות. היא יותר בדרמה מאשר במציאות הכלכלית".

מה חשוב מחיר הדלק

יכול להיות שאת שבויה בידי בעלי ההון שחברים בפורום שאת הקמת? בסופו של דבר, לא כדאי להרגיז את מי שמשלם מסי חבר.

"אני הולכת עם האמת הפנימית שלי, ולעולם לא אשתתף בתהליך שהוא לא נכון בעיניי מבחינה כלכלית. אם הייתי חושבת שזה לא בסדר, הייתי אומרת את זה במצח נחושה".

לשיטתך, גם על נושא שכר הבכירים צריך להסתכל ברציונליות, ולקבל כמשהו טבעי מנהל שמרוויח מאות אלפי שקלים בחודש, בעוד שהפועלים במפעל שלו בקושי שורדים.

"לא אמרתי שאין בעיה, אבל גם פה צריך להסתכל למספרים בעיניים בלי הצד האמוציונלי. לפי חוק הדיווח, חברות שמדווחות על שכר בכירים מחברות שלושה נתונים. הנתון הראשון הוא עלות העסקת המנהל, השני הוא הבונוסים שלו בסוף השנה, והשלישי זה ערך האופציות שלו. את שני המספרים הראשונים הגיוני לחבר. את המספר השלישי לא הגיוני לחבר, כי לפעמים התוצאה היא אפס. זה בסדר שמדווחים על האופציות כמו שצריך לדווח על הכול, אבל פעולת החיבור יוצרת מספר חסר משמעות, והוא לא מספר שיכול להגיד משהו.

"בעולם נעשו מספיק ניסיונות להגביל את שכר הבכירים, והם נכשלו. בארה"ב ניסו להציב מיסוי גבוה מעל שכר מסוים, ואז המנהלים קיבלו אופציות גבוהות יותר.

"הפורום גיבש עמדה שלפיה צריך להקים מנגנון מיוחד שיטפל בשכר הבכירים. אני חושבת שאסור לקבוע כלל גורף לכולם, אלא כל דירקטוריון יחליט מהו השכר למנהל בחברה, בהתאם למצב שבו היא נמצאת. לפעמים דווקא חברה במצב קשה תרצה לקחת מנהל מאוד יקר כדי שיציל אותה, ולהפך. חברה שרוצה לעשות מהלך שבארץ יש רק מישהו אחד שיודע לעשות אותו, צריך להביא אותו גם אם זה בהרבה כסף".

נוחי דנקנר היה בין אלו שקראו להורדת מחירים.

"נוחי הוא אחד מהאנשים היותר יפים נפשית שיש במדינה הזאת. תראי, אין מחלוקת שלכל אדם צריכה להיות יכולת לקנות לחם וביגוד, ואם צריך בשביל זה להוריד מחירים או מס, אז שיורידו. אני רק חרדה שמהדברים האלו תחשבי שבעיניי זה מספיק, וזה לא. כי בראיית העולם שלי, יותר מהשאלה אם אדם יכול למלא דלק או לא, צריך לדאוג שהילדים שלו יעשו תואר ראשון או שני".

למי שאין כסף לקנות לילדים שלו בשר או לשלם חשבון מים, יש כוח לחשוב על ספרייה באוניברסיטה? די נוח לחיות בבועה שלך.

"לא אמרתי שצריכים להיות רעבים, אבל האם בזה שהמחירים ירדו, פתרנו את העתיד של האנשים האלו, שדור אחרי דור חיים במצוקה? לא. לכן בעיניי זכות היסוד של אדם בישראל חייבת להיות מיצוי הפוטנציאל שלו, והעתיד הוא בחינוך. מה שיוצר רווחה זו תעסוקה. יש פה איכות אנושית טובה, אבל למדינה יש פחות כסף להשקיע ברווחה, בחינוך ובריאות, ומפה החברה האזרחית לוקחת על עצמה לטפל בדברים הללו".

"ביזיון גלנט"

"בישראל", אומרת קינן, "אנחנו מנהלים ויכוח בלתי פוסק עם החזק, האומר והקובע, וזו בעיניי תכונה נפלאה. עובדה שיהודים הם אלו שהוליכו את הקומוניזם והסוציאליזם ואת יתר ה'איזמים' האלו, זה גם מה שמייצר את הסטרט-אפים והיזמות. אלא שאנחנו מדינה קטנה וחברה שנלחמת ביחד, מה שמייצר ציפייה הגיונית מאוד לשוויון בתוצאות. בישראל נהוג לחשוב ש'אם יש לך, זה בטח על חשבוני'. יש סוג של צרות עין והתנכלות לאנשים שעושים ותורמים. אנחנו מוכנים שיהיה לנו רע, בתנאי שלאחר יהיה רע יותר.

"קחי לדוגמה את גלנט ועמיקם, איזה ביזיון יצא משם. לקחנו את גלנט, אדם שתרם תרומה אדירה למדינה והולכנו אותו 'ויה דולורוזה' משפילה וקשה ביותר, מה שבתהליך נכון לא היה קורה. אם לא נדע לשים מחסום ליצרים האפלים שלנו שמשתוללים בראש חוצות, נישאר בלי אף אחד שילך למנהיגות".

כמה נשים משתתפות בפורומים שלך?

"כשהתחלנו בפורום CFO היו שם 12% נשים, ו-6% מהן היו מנהלות כספים של החברות הגדולות. היום הן מהוות 18% מכלל הפורום, ו-12% בחברות הגדולות. לעומת זאת, בפורום ראשי המשק אין כמעט נשים. לי לא היו מודלים נשיים להזדהות איתם, ואני מקווה שהנשים המצליחות של היום ישמשו מודל לדור הבא. תמיד שאלו אותי מה המחיר שאני משלמת על היותי קרייריסטית, ועניתי שלא שילמתי שום מחיר, להפך. לאימהות קרייריסטיות יש ילדים מדהימים".

איפה נכשל המאבק לקידום נשים?

"לא נכשלנו במאבק, ואנחנו נמצאות במקום הרבה יותר טוב מפעם, למרות שהדרך עוד ארוכה. לפני כמה שנים ישבתי בישיבת הנהלה של מפעל ציקלון בכרמיאל, ושמעתי שהם מחפשים עובדים. אמרו שצריכים מנהל כזה וכזה, ושצריך גם מנהלת מעבדה. שאלתי למה 'מנהלת', וענו לי שזו עבודה שמתאימה לאישה כי אין בה קידום, ושבעבודה כזו הולכים בארבע הביתה. אמרתי להם, 'תסתכלו עליי, אני אישה ואימא. השעה אחת עשרה בלילה, ואני פה אתכם, ולא הרגשתם שום הבדל'.

"אז נכון שעד עכשיו עשינו דרך יפה, אבל לא מספיקה. הדבר הכי שווה בעולם בעיניי זה ליהנות מהעבודה שלך. אני לא מסוגלת למלא דלק, כי זו דוגמה למשהו שמעכב אותי במרוץ החיים. מפריע לי כל מה שגורם לי לעצור בדרך, אבל מעולם לא שאלתי את עצמי אם יש קשר בין התכונה הזאת להיותי אישה".

אסטרטגיה קולינרית: "בוקר - גרנולה עם יוגורט, צהריים - סלט עם טונה, ערב - מה שיש בבית. אוכל אמיתי? רק בשישי עם הילדים".

קפה ראשון בבוקר: "בבית עם בן זוגי".

מסעדה אהובה: "דיקסי, רוקח 73, קלואליס, מנטה ריי והרברט סמואל. אוהבת מסעדות רוסיות, בעיקר בגלל שמחת החיים של הרוסים. היינו ברבות מהן, חולון, אשדוד ונתניה".

המקום הכי טוב לפגישת עבודה: "במשרד".

כושר: "שאיפה לשלוש פעמים בשבוע פילאטיס וחדר כושר. בביצוע, פחות".

שגרת טיפוח: "לא מספיק, ולא בשגרה".

סטייל: "שונאת ג'ינס. אוהבת מראה קלאסי, עסקי, צבעים חזקים ובעיקר נוח".

פריט שמלווה אותי תמיד: "סלולר ומחשב נייד".

חופשה אידיאלית: "בחו"ל - סוף שבוע ארוך עם בן זוגי, בארץ - סוף שבוע ארוך בווילה מרובת חדרים עם כל הילדים ומשפחותיהם".

מלון: "צימרים בראש פינה, שם נולדה סבתי, או בכל מקום אחר בגליל העליון. לא מתנגדת אף פעם לחזור להילטון וינה".

סוף השבוע שלי: "שישי בבוקר - הרצאות עם בן זוגי, אחר כך הולכים ביחד לקניות. בערב או בשבת בצהריים הילדים באים".

ספר שהותיר בי חותם: "קוראת כמעט רק ספרי עיון, מתוך אמונה שיום אחד אבין את העולם. '2048' של דוד פסיג, 'קישורים' של אלברט לסלו ברבאשי. גם שירים של יהודה עמיחי".

צפייה: "סדרות מדיניות וממשל כמו 'הבית הלבן' ו'אני קלאודיוס'. סרטים היסטוריים, וכמובן בפעם ה-50, 'ניחוח אישה'".

מוזיקה: "דרום אמריקאית, בעיקר מרסדס סוסה. שירי ארץ ישראל, חווה אלברשטיין, מוזיקה קלאסית, היפ-הופ וראפ שחור, וכל מה שהבן שלי מאלתר על הגיטרה".

אמנות: "עבודות צילום שעשה בן זוגי ועבודות שלי, שמשלבות קולאז' אמנותי עם טקסטים שאני כותבת. תמונה שהבאנו יחד מוייטנאם ושתי תמונות שקנינו יחד בתחילת היכרותנו".

הירגעות: "קשה להרגיע אותי. מכורה לטווינא (פיזיותרפיה סינית) אצל אסתר".

שינוי הרגלים: "הייתי רוצה ללכת קצת יותר לקולנוע, ולשתות קצת פחות קפה".

פייסבוק: "לא. מעדיפה חברים בחיים האמיתיים".

צרו איתנו קשר *5988