הנקראות ביותר

שלמה נחמה לא ממהר לחזור לזירה: "מספיק, בשביל מה?"

שלמה נחמה, היו"ר המיתולוגי של בנק הפועליםולא מתגעגע ■"אז יהיו עוד 100 מיליון בחשבון?" ■"מגיע שלב מסוים שבו אתה אומר: מספיק עם התפקידים התובעניים, המאוד פורמליים"

שלמה נחמה רחוק היום מאוד ממשרדי הזכוכית הכהה הבוהקת של בנק הפועלים, ממש כפי שהוא רחוק, מסבך החקירות המביכות המלוות את בכירי הבנק. את זכוכיות מגדל הבנק החליף במשרדים בסגנון תל אביב הישנה, בבית גבה תקרות לשימור בשדרות רוטשילד. את החליפות השאיר בארון לטובת ג'ינס נוח; ואת מעמד אחד האנשים הבכירים ביותר במשק הישראלי המיר בעמדה של איש עסקים בעל הון לא מבוטל, מחוזר מאוד, שמשקיע במתינות ובזהירות בעסקי אנרגיה ירוקה ובהשקעות פרטיות שחלקן עלומות.

היום, אומר אדם שמכיר אותו היטב, הוא בוחר עם מי נעים לו לעבוד, "להבדיל מתפקידיו הקודמים, שחייבו פגישות ועבודה עם אנשים שלא תמיד מצאו חן בעיניו".

אין ספק שבימים אלה, כאשר נחמה רואה את התמונות של דני דנקנר ושל ציון קינן נכנסים ויוצאים מחדרי החקירות, הוא עוד פחות מתגעגע לבנק שבראשו עמד כיושב ראש במשך עשר שנים. לגבי דנקנר, הוא כנראה גם לא כל-כך מתפלא. מקורב אליו אומר כי "לא פעם שמעתי את שלמה אומר שהוא, כיושב ראש, היה צריך להגן על דני מפני עצמו. כי דני פחות רגיש לממשל תאגידי, ולכך שלא מערבבים בחברה ציבורית עניינים פרטיים".

שלמה נחמה / צלם: תמר מצפי

על ציון קינן כנראה צר לו יותר. אביו של נחמה, שהיה סגן מנהל אזור בבנק, היה מי שקיבל את קינן לעבודה מלכתחילה. ואילו נחמה עצמו, כשנכנס ללשכת היו"ר, היה מי שנתן לקינן הזדמנות שנייה להוכיח את עצמו. באותם הימים היה קינן מועמד לפרישה וביקש מנחמה הזדמנות נוספת, ו"השאר הוא היסטוריה", כפי שאומרים אנשים המכירים היטב את הבנק. נחמה, הם מוסיפים, מעריך את קינן כמנכ"ל טוב ומקווה שיעבור בשלום את הפרשה.

עם שרי אריסון "ניקה את השולחן" לפחות כלפי חוץ. הם מזמינים זה את זה לאירועים משפחתיים, וכאשר הם נפגשים הם מקפידים להפגין ידידות. אדם שנכח בכמה מפגשים כאלה מתאר: "היא קוראת לשלמה 'אחי', והוא אומר לה שאין לו אחיות, אבל הקשר ביניהם חיובי".

קשרי ה"אחים" בין נחמה לשרי נכפו בשעתו על היורשת, כאשר אביה תד אריסון קירב אליו את נחמה, הפך אותו לאיש אמונו ולשותפו (17%) באריסון השקעות, ועל-פי יודעי דבר אף הכניס בתחילה בצוואתו סעיף המוריש לה את הכסף ולשלמה נחמה את ניהול העסקים. זמן קצר לפני מותו הצליחה אריסון להסיר את רוע הגזרה, ולאחר מות אביה הצליח נחמה לחיות איתה בשלום במשך כשבע שנים. עד מארס 2007.

אז רעדו אמות הספין של העולם העסקי, כאשר מהיום להיום אריסון טלפנה לנחמה והודיעה לו על הפרידה. זה קרה רק שנה לאחר שסיכמו שיישאר בתפקיד לחמש שנים נוספות. "כל האירוע הזה של ההוצאה שלו מהבנק פגע בו מאוד", מספר אדם שמכיר אותו, "וגם הפתיע אותו. יום-יומיים קודם הוא עוד דיבר איתי על כך שהוא נשאר עד 2012". מקורב אחר לנחמה דווקא חולק על הדעה כי הדבר נפל עליו כרעם ביום בהיר: "שלמה לא הופתע, כי היו דברים באוויר והיו הרבה אינדיקציות מכיוונה של שרי. הוא סבור שהדברים היו צריכים להיעשות בדרך אחרת, אבל מבחינתו זה 'מים מתחת לגשר'".

ברמה האישית, יש האומרים ששרי עשתה לנחמה טובה כאשר אילצה אותו להשתחרר מהבנק. "אתה מגיע לשלב מסוים בקריירה", מתאר זאת חבר קרוב של נחמה, "שבו אתה אומר, מספיק עם התפקידים התובעניים, הקשים, המאוד פורמליים".

מאז עזב את הבנק לקח נחמה את המשפחה לטיולים לניו זילנד, לפפואה ולדרום מזרח אסיה. יש לו זמן לגדל את בת הזקונים בת ה-4 וחצי, והילדים הגדולים יותר מביטים בקנאה ומתלוננים שהם לא זכו לתשומת לב הורית כזאת. עכשיו הוא חי "חיים יותר מאוזנים", כהגדרת מקורב, גם עושה עסקים, אבל גם יש לו זמן לחיים הפרטיים.

פגש את הכסף

בסך-הכול שנה לפני דחיקתו מהבנק, מכר נחמה את חלקו באריסון השקעות, 17%, בסכום המוערך בכ-150 מיליון דולרים. הוא החליט לעשות זאת מפני שלא רצה להיות בעל מניות בחברה פרטית שאין לו שליטה עליה. הסכם הבעלות באריסון השקעות אפשר לו להפעיל אופציית פוט שתחייב את שרי לקנות את חלקו, והוא החליט שהגיע הזמן "להיפגש" עם הכסף.

שרי אריסון, שלמה נחמה, 60 שנה לדלק / צלם יוסי זליגר

"נחמה הרגיש שהוא מיצה את התקופה", מספר אדם שמכיר את הנפשות הפועלות, "ובו במקום גם הציע שיודיע על פרישה מהבנק, אבל לא שרי ולא אחיה מיקי היו מוכנים לשמוע מזה, הם אפילו הפעילו עליו לחץ רגשי בסגנון, 'תזכור את המחויבות לאבא'".

נחמה הוחתם על חוזה לחמש שנים נוספות כיו"ר הבנק, לפני שהכול התפוצץ. מקורב לאריסון טוען כי שרי חשה ש"וישמן ישורון ויבעט", כלומר שנחמה ממשיך להתנהג כבעל בית בלעדי, על אף שאת חלקו מכר, ושכרו המשיך להרקיע שחקים; מה גם שלבנק ולאריסון נגרמו מבוכה גדולה כאשר רשות ניירות ערך תבעה מנחמה ומהמנכ"ל דאז צבי זיו להחזיר מחצית מהבונוס השמן על שנת 2005 (כ-23 מיליון שקלים לנחמה, כ-33.5 מיליון לזיו). במקביל עברה אריסון עצמה שינוי שגרם לה לרצות להטביע חותם על הבנק ולהיות מעורבת יותר.

"שרי רצתה שהבנק יהיה מזוהה איתה ועם תפיסת העולם שלה", אומר מקורב לנחמה. הוא חשב שזה בסדר גמור. לאחר שפרש, מספר אדם שהיה בסוד העניינים, זימן אותו לשיחה נגיד בנק ישראל סטנלי פישר, ואמר לו, 'תגיד לי מה הבעיה ותישאר'. אבל נחמה, לדברי מקורביו, ענה שזו זכותה של בעלת השליטה לקבוע מי יהיה היושב ראש (לימים יחליט בנק ישראל כי אין הדבר כך, ואף יכפה על הבנק ועדת איתור למציאת היושב ראש במקומו של דני דנקנר).

כאשר עזב את הבנק, היה רושם שנחמה מחפש לעצמו מעמד מרכזי בעולם העסקי הישראלי. גם לו עצמו עדיין לא היה ברור כמה עסוק הוא רוצה להיות, ושמו הוזכר בהקשר של כל עסקה משמעותית במשק, כאשר הראשונה שבהן הייתה עסקת בזק. באותם ימים, 2007, בזק הייתה חברה חבוטה, עם דוח בודק חריף ועם אי-סדרים שגילתה רשות ניירות ערך, שגרמו ליו"ר דב ויסגלס ולמנכ"ל יעקב גלברד לפרוש. מורי ארקין, אז חלק מגרעין השליטה, רצה להיפרד מאחזקותיו, והשותפים האחרים, חיים סבן וקרן אייפקס, חיפשו שותף חזק שיוכל להוביל את החברה קדימה. שלמה נחמה, עם הכסף בידו, הקשרים הרבים, הניסיון והמכובדות, נראה היה מועמד אידיאלי והצדדים פתחו במשא ומתן. אך זה לא הבשיל.

אדם שהיה אז מקורב לעסקה אומר כי "זו הזדמנות גדולה שנחמה החמיץ. הוא פשוט לא היה יכול להחליט ולממש הזדמנות מדהימה. אני גם לא חושב שהוא רצה להקדיש את הזמן ואת העבודה שבזק הייתה צריכה אז. הוא חשב שהטייטל שהוא נושא כיו"ר בנק הפועלים מספיק".

- למה הכוונה?

"הוא עסק מאוד לעומק בתנאים שיקבל, המזכירה, הנהג, הסטטוס. הוא בא כמו פרימדונה. היו לו תיקונים אין-סופיים להסכם. סבן הבין בתוך שבוע שזה לא ילך. אייפקס עדיין מאוד רצו אותו מפני שחשבו שיעזור לתדמית הציבורית של בזק ויחזיר לה את המכובדות שאבדה. אבל גם הם הבינו לאט-לאט".

מקורב לנחמה מודה כי הוא אכן נסוג כשהבין מה נדרש ממנו כיושב ראש. "סבן אמר לו", אומר המקורב, "אני חוטף ריקושטים, עפים עליי פגזים, אני רוצה אותך בעבודה ביום ראשון בבוקר", בעוד שנחמה חשב על "חופשת שחרור" ארוכה שרק בתומה יתייצב במשרד. סבן הציע לנחמה במקום זה "שבועיים עם אשתך בווילה שלי באקפולקו, שיחזירו את האנרגיה".

אז, אומר המקורב, "ירד לשלמה האסימון, שזה לא מה שהוא רוצה, לעזוב שוב את הבית כשהילדים ישנים ולחזור כשהם ישנים. הוא הבין שאולי הוא יהיה שותף בבזק, אבל גם שכיר שעובד קשה מאוד. הוא תפס את עצמו ואמר, בשביל מה? אז יהיו עוד 100 מיליון בחשבון הבנק?".

"אלוף הארץ בלשקול"

בזק הייתה רק הראשונה: שמו של נחמה הוזכר מאז בהקשר של עסקות גדולות רבות, מהסוג הזה שאינן יוצאות לפועל. "הוא אלוף הארץ בלשקול ובלהתלבט", אומר גורם עסקי, ואחר מוסיף כי הוא כה שקול וזהיר עד שכמעט אינו מסוגל לעשות עסקות. הפוך מדני דנקנר. הוא לא איש של אינטואיציות אלא של שיקול דעת ושל זהירות מופלגת".

אגב אותה זהירות מופלגת הצילה את נחמה מהשקעה באירופה לאחר שמכר את חלקו באריסון השקעות. אז התפרסם כי נחמה מתכנן להשתמש בחלקו לעסקי נדל"ן באירופה עם ידידו סול זכאי, אולם לאחר בחינה של ההזדמנויות בנושא לא בוצעה אף השקעה. כפי הנראה למזלם, שכן שנה לאחר מכן פרץ המשבר.

זהירות מופלגת היא לא תכונה רעה כל-כך לבנקאי, אבל מעבר לכך אפשר שנחמה גם קצת נהנה מהסיטואציה. "נעים לו שכולם מחזרים אחריו שיבוא להשקיע", אומר בעוקצנות גורם עסקי בכיר. "עולים אליו לרגל ומתעניינים בשלומו וברכושו".

בסביבתו של נחמה מתייחסים אל הדברים בפרופורציה אחרת. "כל הזמן זורמות אליו הצעות", אומרים שם, "וטבעי שאת רובן הוא ידחה. לעתים קרובות הוא רואה אזכור שלו בעיתון עוד לפני שבכלל הביע עניין. השיא היה כשבחור אחד דיווח לעיתון ששלמה נחמה עומד להקים איתו קרן בגרוזיה. שלמה נדהם לקרוא את זה והרים לבחור טלפון, והוא ענה, 'התחלק לי'. אותו הדבר קרה גם עם הוט כשאמרו לו שדרהי צריך שותף. את שלמה זה לא עניין בכלל, אבל זה לא הפריע לשם שלו להופיע בהקשר הזה".

גם העניין שלו בהצטרפות לקבוצה שארגן לאומי פרטנרס לרכישת פרטנר, לצד אילן בן-דב, היה קצר מועד ביותר. "הוא החליט שלא מעניין אותו להיות שותף פסיבי", אומר אדם שהשתתף במגעים, "ואמר כי ההשקעה כהשקעה לא מדברת אליו, מבחינת סגנון העבודה וצורת השותפות, ובאותה מידה הוא יכול לקנות מניות פרטנר בבורסה".

היום הוא פעיל בשני אופנים, דרך החברה הציבורית אלומיי וברמה הפרטית. את השליטה באלומיי - שם שנגזר משמותיהן של שתי בנותיו אלה ומאי, ואשר רשומה למסחר בנאסד"ק - רכש נחמה ב-2008, כשעוד נקראה נור מיקרופרינטרס ועסקה במדפסות דיגיטליות בפורמט רחב. היא בדיוק השלימה את מכירת הפעילות שלה ל-HP, והיוותה פלטפורמה ציבורית שאפשר לצקת אליה פעילות. נחמה התלבט עם שותפיו בחלקים שווים, רן פרידריך וחמי רפאל, בשאלת הכיוון הרצוי, ואז החליט להתמקד בתחום האנרגיה.

אלומיי בחנה מדינות אחדות כדי לבדוק היכן הסביבה הרגולטורית והעסקית נוחה מספיק כדי לייצר תשואות טובות ללא סיכון גדול. ספרד ירדה מהפרק בשל הסימנים המקדימים למצב כלכלי קשה. השוק במזרח אירופה לא היה מספיק סולידי עבורם. לבסוף נבחרה איטליה, שבה הממשלה הציבה כיעד ייצור 20% מהחשמל ממקורות אנרגיה חלופיים, ויש התחייבות של רשות החשמל לרכוש את התוצרת לעשרים שנה. אלומיי הקימה שם חוות סולאריות המספקות חשמל בהיקף חמישה מגוואט. בשל התשואה הבטוחה יחסית זוכים הפרויקטים למימון בגובה 80% מבנקים איטלקיים ואחרים. כדרכו של נחמה, התחלה זהירה ובפרופיל מדוד.

השקעה נוספת של אלומיי היא בחברת דוראד אנרגיה, שפועלת להקמת תחנת הכוח הפרטית הגדולה בישראל ומתוכננת לייצר חשמל בהספק של 800 מגוואט - 8% מתצרוכת החשמל בישראל - על בסיס גז טבעי. אלומיי רכשה מחצית מאחזקותיו של אורי דורי בדוראד, וכעת היא מחזיקה ב-8.5% ממנה, לצד דורי, קצא"א וקונצרן זורלו הטורקי.

בנוסף, לאחרונה רכשה החברה מדלק קידוחים ומנובל אנרג'י 10% מרישיונות קידוח הגז קרן ואביה, ו-15% מהרישיונות רות ואלון - לצד משקיעים נוספים. ההשקעה בשלב זה אינה גדולה, מיליון דולרים, אולם היא כמובן תחייב השקעות נוספות בהתאם להתקדמות הקידוחים. לדברי מקורב לחברה, אלומיי סימנה מזמן את התחום כמשהו שצריך להיות חלק מהפורטפוליו שלה, וחיכתה להזדמנות מתאימה.

פרויקט מעט חריג בהתמקדות האנרגטית של אלומיי הוא הכניסה למיזם ה-MVNO הסלולארי שבשליטת דודי ויסמן ובשותפות עם וירג'ין העולמית של ריצ'רד ברנסון. בשלב זה המיזם נמצא בבדיקה, ובסביבת אלומיי אומרים כי תחום הסלולר מעניין אך לא קל, כי השחקנים הפעילים בוודאי יארגנו "קבלת פנים" למתחרים חדשים, וכי העסק תלוי במידה רבה בפרמטרים שיגדיר משרד התקשורת. ההחלטה אם לקיים את המיזם או לא תתקבל בקרוב.

מי אחראי לסאב-פריים?

לצד אלומיי הציבורית, נחמה, 55, משקיע גם באופן פרטי. לדברי אדם שמכיר היטב את עסקיו, יש לו השקעה מהותית וגדולה יותר מכל ההשקעות של אלומיי גם יחד ב"מדינה סולידית ובתחום סולידי". בנוסף, הוא שותף בקריסטל אופורטיוניטי, קרן הפועלת בארצות הברית שאותה הקים עם רן פרידריך ועם אחרים בארצות הברית. הקרן, המנהלת כ-200 מיליון דולרים ושרוב משקיעיה מוסדיים (כולל בנק לאומי), קונה מכשירים פיננסיים מבנקים ומחברות ביטוח, משביחה אותם ומוכרת אותם, ולמעשה מנצלת את משבר המכשירים הפיננסיים המסובכים כמנוף רווחי. ב-2010 הקרן עשתה 20% תשואה, ובשלוש שנים החזירה, ברווחים שמימשה, 60% מהקרן למשקיעים.

יש מי שרואים עניין אירוני בכך שדווקא נחמה, בכובעו כמשקיע פרטי, עושה הון מאותם מכשירים פיננסיים מובנים, בעיקר MBS (איגרות חוב מגובות משכנתאות שמוכרות יותר בישראל בשם הכללי סאב-פריים), שבהם השקיע בנק הפועלים כשנחמה היה היושב ראש, ולימים סיבכו אותו בהפסדים של כמיליארד שקלים.

"אין ספק שלנחמה היה מזל", אומר בנקאי בכיר. "מכיוון שעזב בזמן את בנק הפועלים, אף אחד לא תלה בו את ההפסדים". "הוא הטפלון הכי גדול", מאשים גורם אחר. "הרי ברור שהדברים החלו בתקופה שהוא היה שם". בבנק - אף פעם לא באורח רשמי - ליחשו באותה תקופה באוזני עיתונאים כי הנה נחמה סיבך אותנו עם המכשירים האלה ועכשיו דני דנקנר וצבי זיו נשארו לקטוף את הפירות הבאושים.

בסביבת נחמה מתקוממים מאוד על הרמזים הללו. "זה לא נאות ולא נכון", הם אומרים. "כאשר שלמה עזב את בנק הפועלים הייתה לבנק חשיפה מסוימת ל-MBS, והייתה הנחיה של הדירקטוריון, מדצמבר 2006, עדיין בראשותו של שלמה, להוריד את הכמות. ההנהלה ביקשה להגדיל את החשיפה, והדירקטוריון לא אישר ואף דרש תוכנית לצמצום החשיפה בהדרגה. אחרי שהוא עזב, לא רק שלא הקטינו את כמות המוצרים הפיננסיים מהסוג הזה, אלא הגדילו, ובאמצע המשבר - כבר לאחר הקריסה של ליהמן ברדרס ושל בר סטרנס - אמרו, כיוון שאז קנינו יקר, בואו נקנה עכשיו בזול. הדברים האלה הגיעו לשלמה פה ושם, אנשים מהבנק באו אליו ואמרו לו שהם מתביישים שיש רכילות כזאת".

תחום אחר שבו משקיע נחמה, ובהנאה מרובה, הוא בחברות טכנולוגיה, בדרך כלל בתחילת דרכן. נחמה, מספרים עליו חברים, אוהב את המפגש עם חבר'ה צעירים שבאים אליו בתחילת הדרך עם חבילת ניירות, מסבירים את הרעיון ומנזים לשכנע אותו להשקיע. מבחינתו, אומרים מקורביו, זה כיף גדול לשבת עם חבר'ה כאלה, שרוצים לממש רעיון וצריכים שמישהו יתמוך בהם. עד היום השקיע בכעשרים מיזמים - השקעות שנעות מסכום של מאות אלפי דולרים ועד למיליוני דולרים.

בחלק מהמיזמים הוא משקיע יחד עם יוסי ורדי, שהקשר ביניהם הולך שנים אחורה. למעשה, נחמה הוא בין הראשונים שהשקיעו בחברת הדגל של ורדי, מיראביליס, מפתחת תוכנת ה-ICQ. נחמה לא רק שהשקיע, אלא גם סחף אחריו את המנטור שלו, המיליארדר תד אריסון ז"ל, להרפתקה שהתבררה כצעד רווחי מאין כמוהו.

זה הסיפור: ורדי סיפר לנחמה על החברה, וגם הפגיש אותו עם היזמים. נחמה היסס, סיפר לאריסון ואמר לו כי הוא שוקל להשקיע. ליתר ביטחון, הזמין חוות דעת אצל מומחה, אחד המוערכים והמצוטטים בשוק. לפי בקשתו הכין לו המומחה תמצית של חוות הדעת בשני עמודים, שהשורה התחתונה שלה הייתה לא להתקרב. למרות חוות הדעת הנחרצת, החליט נחמה להשקיע מכספו הפרטי; ואריסון, למרות חוות הדעת, אמר, 'אם אתה משקיע, אני משקיע'. יחד השקיעו כחצי מיליון דולרים, שלימים הכפילו עצמם פי כמה וכמה.

"שלמה נחמה שותף שלי בהרבה דברים", אומר ורדי. "הוא שותף נהדר, שאני מאוד אוהב לעבוד איתו. הוא אדם כלבבי, עם מערכת ערכים נכונה ועם ראייה נכונה. לא מתלהם, שקט, שליו, תמיד מפגין נינוחות, אפס רוח וצלצולים. הרווחנו יחד, הפסדנו יחד. גם כשאתה מפסיד בהשקעה קטנה כזאת או אחרת אתה לומד להכיר את האדם".

ההשקעות של נחמה הן במיזמי אינטרנט, תוכנה וקלינטק. בין היתר הוא מושקע במיזם של קבוצת יבנה, של מערכת גן סולארית שפיתחה קבוצה מדענים משדה בוקר. מדובר במערכת שיודעת לייצר אנרגיה מהשמש ובמקביל גם מים חכמים. השקעה אחרת היא פרויקט פיתוח מכונית מימן. בשנים האחרונות, לבד מהכיף שבהשקעה בסטארט-אפים, נחמה גם רואה מזה תשואות עם שני אקזיטים: אחת החברות, סטורוויז, נמכרה ל-IBM והשנייה, וויביה, נמצאת בשלבי מכירה.

בינתיים זה מספיק לו. נוח לו מחוץ לאור הזרקורים, כפי שמסכם מקורב אליו: "הוא הולך רק לאירועים שהוא חש חובה להתייצב בהם בשל קשר אישי, וגם אז הוא משתדל להגיע אחרי שהצלמים הולכים. לא מחמם לו את הלב לראות עוד תמונה שלו בעיתון". הפעם לא תהיה לו ברירה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות