צא מזה, יעקב נאמן

אם מחברים את המעשים לשתיקות, מקבלים אג'נדה ברורה: ימניות תורנית קיצונית

אודה, ואולי גם אבוש: יעקב נאמן, שאני מכיר ומוקיר אותו שנים רבות, הוא מבחינתי גם הפתעה וגם אכזבה. אנשים אומרים לי שאין סיבה להפתעה, כי האיש היה תמיד בעל דעות כאלה - ימניות-ריאקציוניות, שחשכת ימים קדומים אופפת אותן.

אני כותב את הדברים בהקשר להצעות החוק בעניין העובדים הזרים, שוועדת הפנים התחילה אתמול (ה') להכינה לקריאה שנייה ושלישית. אחת מהן מציעה להקים בתי דין מיוחדים לעובדים הזרים ולמהגרים בכלל.

עצם הרעיון להקים בתי דין נפרדים הוא מקומם, משום שיש בו יותר משמץ של אפליית האחר באשר הוא אחר. זה לא דומה, למשל, לבתי דין לעבודה - במקרה זה ההפרדה מבתי המשפט הרגילים היא מקצועית, והיא חלה על כולם.

גם זכות הערעור בבתי הדין המוצעים בחוק היא מוגבלת. אין אפשרות לפנות לבג"ץ, אלא ברשות. הערכאה היחידה שבפניה אפשר לערער בזכות היא בתי הדין לעניינים מינהליים - לא בדיוק מה שקרוי "ערכאה גבוהה", אלא יותר ערכאה אחרת.

הרשות המבצעת-שופטת

מעבר לכך, בתי הדין המוצעים, לעומת בתי משפט ובתי דין אחרים, לא יהיו כפופים למערכת השיפוטית, אלא למשרד המשפטים. כלומר, הרשות המבצעת נוטלת לעצמה סמכויות של רשות שופטת - דבר המהווה הפרה ברורה של עיקרון הפרדת הרשויות. לא מדובר בסתם עיקרון, אלא בהפרדת הרשויות שהיא הליבה של המערכת הדמוקרטית.

לא הייתי מאמין שנאמן ייתן את ידו לחוק כזה. והוא לא רק נותן יד, הוא למעשה היוזם והמבצע, בשותפות עם שר הפנים אלי ישי. פעם האפשרות לשותפות כזאת נראתה לי הזויה; היום, לאחר שורה של החלטות וצעדים שנקט נאמן, השותפות הזאת נראית הגיונית וכמעט טבעית.

בואו נבחן כמה מפעולותיו של נאמן מאז נכנס לממשלה על המכסה של ישראל ביתנו: הוא התחיל את דרכו במשרד המשפטים בחתירה בלתי נלאית להפרדת סמכויות היועץ המשפטי לממשלה - יוזמה שנכשלה. לאחר מכן באה שורה של מעשים, מחדלים ושתיקות, שאם מחברים אותם מקבלים אג'נדה משפטית-ציבורית ברורה מאוד.

נאמן עבר בשתיקה על מכתב הרבנים שתמכו בקצב וקבעו כי בית המשפט טעה; על מכתב הרבנים שקראו לא להשכיר דירות ל"גויים", דהיינו לערבים, אבל לא רק; הוא שתק ממושכות ביחס לשביתת הפרקליטים, הנוגעת ישירות למשרדו; הוא שמר על זכות השתיקה גם נוכח תמיכת רבנים בספרו של הרב דב ליאור, שהשתמעה ממנו הסתה קשה נגד לא-יהודים; וכבר בתחילת הדרך הייתה גם ההתבטאות שלו על קביעת ההלכה היהודית כבסיס למשפט הנוהג בארץ (הוא חזר בו לאחר מכן, אבל לא ממש). ועכשיו הצעת החוק הבלתי חוקתית בעניין העובדים הזרים.

שתיקה ללא זכות

אם מחברים את המעשים לשתיקות, מקבלים אג'נדה ברורה מאוד: ימניות תורנית קיצונית. לשתוק על מעשים והתבטאויות בלתי חוקיות של רבנים זה בעצם לעודד עבריינות, כי רבים מהרבנים הללו הם עובדי מדינה, וספק גדול אם נאמן היה מגלה רוחב לב כזה לעובדים שאינם רבנים.

שאר "המעשים הטובים" באים מאותו המקום, וגם מוליכים אליו. והמקום הזה לא מסתדר אצלי עם פרופסור למשפטים, אדם משכיל, בעל שכל, פרקליט מצליח ואיש העולם הגדול.

אולי זה היה אחרת

האם נאמן השתנה מתישהו? האם הוא מרגיש מחויב לאנשים שאיתם הוא מתפלל? מה קרה לו? ואולי באמת לא קרה לו כלום והוא תמיד היה כזה.

אני רוצה להאמין שלא, שפעם מחשבתו הייתה יותר רציונלית, יותר פתוחה, גמישה, אנושית. אני רוצה להאמין שנאמן עוד מסוגל לחזור לאחור ולצאת מהמשבצת שבה הוא נמצא, שלא בטובתו, ובטח שלא בטובתנו.