אדום חולה

"הטיהור האחרון של סטאלין", יום א' 21:35, ערוץ 1

בזמן שבישראל היו מי שנשבעו בשמו, קראו לו "שמש העמים" והכריזו כי "רוסיה היא אמנו וסטאלין הוא אבינו", פתח יוסף סטאלין ב"טיהור" שנועד לחסל את האליטה של אנשי הרוח והמדע היהודים בארצו. מדוע החליט סטאלין לפנות נגד היהודים, בשר מבשרה של המהפכה הקומוניסטית? האם היה אנטישמי, פרנואיד ואולי הכול גם יחד?

הסרט המרתק הזה של אלן רוזנטל מציג לא רק את ההיסטוריה כהווייתה, בעזרת קטעי ארכיון של סטאלין, אלא מביא גם עדויות ממקור ראשון - מפיהם של חלק מקורבנות אותו "טיהור". מי שלא די לו בסרט הזה כדי לראות איך רעיונות נשגבים הופכים למציאות איומה, יכול לצרוך מאוחר יותר באותו הערב את "פנינה פיילר אחות קומוניסטית" (23:15, ערוץ 2) שמתעד את פועלה של קשישה קומוניסטית למען הפלסטינים. יוצרי הסרט, כך נדמה, מבקשים שנתפעל מנחישותה, גם אם אנחנו סולדים מדעותיה, ואילו אני לכשעצמי, מפחד מאוד מאנשים שכאלה.

שנות הקשישים

ערב רוק, א' מ-21:05, "יס דוקו"

אם פרדסים עוד משכרים אותך בריח, אם בלילות אתה שיכור מהירח - זה אולי סימן שאתה צעיר, כמאמר השיר. מצד שני, אם אתה עדיין זוכר את השיר הזה, כמו את התקופה ההיא של תקליטי הוויניל, שבה יצירה מוזיקלית בת עשרה שירים לפחות כונתה "אריך-נגן" להבדיל מ"תקליטון", אם אתה זוכר איך פעם האזנה למוזיקה הייתה אירוע חברתי, אם אתה מביט בהערצה מהולה ברחמים בילדיך שמורידים שירים כקבצי-מחשב, שמאזינים להם ב"מונו", מתלהבים - וזונחים אותם כמעט מיד לטובת איזה כוכב "יו-טיוב" חדש. אם אתה אחד או יותר מכל אלו, סימן שלאחרונה אתה נהנה מטלוויזיה אוהדת, לפחות בשני ערוצי הדוקו: רק ביום חמישי האחרון המלצנו כאן על ערב מחווה לסיימון וגרפונקל בערוץ 8 של "הוט", וכבר ניתן ליהנות הלילה מערב שידורים, במסגרת פרויקט המוזיקה של ערוץ 8 של הלוויין, שכולו מוקדש לאנשים שהמוזיקה הייתה חלק ממרד הנעורים שלהם.

מדובר אמנם בשני סרטים בשידור חוזר, אבל איזה יופי של סרטים! הראשון הוא הפרק הראשון בסדרה הנפלאה "תולדות הרוק", סדרה שאפשר בהחלט להקליט ולשמור, או סתם פשוט לחלוק עם הילדים שמפתחים כעת טעם משל עצמם במוזיקה - שמא ייטלו איתם לדרך גם משהו מאבות המזון של אביהם. אחרי שניזכר איך התפתח בכלל הז'אנר המוזיקלי הזה שנקרא "רוק", נוכל להתמסר לאחת הדמויות המרתקות, המייצגות והטראגיות של שנות ה-60, ג'ים מוריסון ב"כשאתה זר" (22:00, ובאנגלית זה נשמע כמובן הרבה יותר טוב): סולן להקת "הדלתות" ומי שאחראי לחלק מהטקסטים הבוטים והמהפכניים ביותר, אפילו בקונטקסט המשוחרר של אז. מה היה בילדותו שהפך אותו למורד? האם היה פרובקטור ויזואלי, נניח כמו "ליידי גאגא" של היום, או שמא מהפכן של ממש שניזון ממקורות השראה עמוקים יותר, וכמובן - סופו המהיר, בגיל צעיר: מת כאדם ונולד כאגדה. זהו ערב נוסטלגי בפירוש עבור מי שבטוחים שהם עדיין צעירים, אבל כשהם נעצרים להקשיב לפס-הקול של חייהם, הם קולטים לפתע כמה שנים עברו מאז...