המשכורת האמיתית של הרופא

אחרי 11 שנות שקט תעשייתי, פתחו אתמול (ג') הרופאים בשביתת אזהרה של 48 שעות, לקראת אפשרות של שביתה ממושכת החל מהשבוע הבא.

בזה אחר זה מופיעים בתוכניות האקטואליה ובעמודים הראשונים של עיתוני הבוקר מתמחים ורופאים צעירים שמספרים על שכר עלוב לשעה. 42 שקל במקרה הטוב, 23 שקל במקרה הגרוע. לא במקרה בחרו בשכר לשעה: כמו בכל המגזר הציבורי שמאופיין במבנה העסקה מעוות, שכר היסוד של הרופאים אכן נמוך.

אבל אליו מתווספות תוספות שונות, לעתים משונות. למשל, תשלום על כוננות גם אם הרופא נמצא במרפאה הפרטית שלו. כך, השכר המשולב הממוצע של מומחה בישראל עומד על 26 אלף שקל, ואילו שכרו הממוצע של מתמחה עומד על 18 אלף שקל. אז נכון, משרד האוצר נוטה אמנם להבליט תמיד את הממוצע ולא את השכיח, אבל עדיין - להתעלם מהנתונים האלה זה לא לומר אמת - בלשון עדינה.

אמצעי התקשורת, שמזמן לא רק מסקרים אלא מובילים קמפיינים, קבעו באופן חד משמעי ששכר הרופאים בארץ הוא שכר מביש. התקשורת מתמקדת במתמחים וברופאים הצעירים שקורסים בנטל בגלל ריבוי של תורנויות, אך מתעלמת מהעובדה שזוהי ההסתדרות הרפואית שהתנגדה עד היום לחייב גם מומחים בביצוע התורנויות. כך קרה שלאחר השעה 16:00, ולעתים כבר אחרי 15:00, המומחים נטשו את בתי החולים. גם בסופי השבוע.

הם השאירו את הטיפול בחולים בידי המתמחים הצעירים, שלא מעזים להרים טלפון ולהפריע לרופא המומחה או למנהל המחלקה, שמנתח באותה שעה באסותא. הקמפיין הזה מתעלם מהעובדה שדווקא משרד האוצר ביקש לשים לתופעה הזאת סוף: הוא דרש לחייב גם מומחים בביצוע תורנויות, כדי להקל על המתמחים ובעיקר כדי לשפר את איכות הרפואה בשעות שלאחר הצהריים.

האוצר הציע שמומחים צעירים יחסית יבצעו ארבע תורנויות בחודש ואילו ותיקים יותר יבצעו שלוש. הוא הציע להעניק להם תעריף הגבוה ב-10% מתעריף התורנות של מתמחים, ואפילו הציע שמומחים יוכלו ללון בביתם אחרי חצות, למרות שהם בתורנות. בהסתדרות הרפואית הסכימו לראשונה לחיוב הזה, אבל דרשו להכפיל את תעריף התורנות למומחה.

עיקר הדרישות - כסף

ההסתדרות הרפואית, בחוכמה רבה צריך לומר, מתעקשת כי היא לא נלחמת על משכורות, אלא על "הצלת הרפואה הציבורית". הרופאים קיבלו רק לאחרונה תוספת שכר של 24%, אז צריך היה להצניע את הדיבורים על כסף. אבל מי שמחזיק בידו את חוברת הדרישות של הרופאים, 19 עמודים בסך הכול, רואה הרבה מאוד דרישות שכר.

שזה לגיטימי מאוד, אבל אין צורך לעטוף את זה בכל כך הרבה מילים גבוהות. למעשה, בצד סיוע נקודתי לרופאים בפריפריה ולרופאים במקצועות שבמחסור, הרופאים דורשים תוספת של 50% לשכר היסוד, תוספת של ימי השתלמות, תוספת על כוננות פעילה, הגדלת הכיסוי של ביטוח אובדן כושר עבודה, קיצור תקופת הזכאות למענק יובל והחזרים על ביטוח רכב ורישוי.

בעת היעדרות מפאת מחלה או חופשה, הרופאים דורשים לקבל שכר מלא שכולל אפילו את המרכיב של "עבודה נוספת". גם זה לגיטימי, אבל הכול זה כסף.

ימשיכו בפרקטיקה הפרטית

אחת הדרישות של הרופאים, שנמצאת גם היא באופן אירוני תחת הכותרת "להציל את הרפואה הציבורית", מדברת על החזרת שירותי הרפואה הפרטיים (שר"פ) לבתי החולים הממשלתיים.

בהסתדרות הרפואית טוענים כי זאת הדרך הטובה ביותר להשאיר את המומחים במערכת הציבורית בשעות שלאחר הצהריים, אך בפועל המודל הזה יביא לכך שאותם מומחים יישארו אחר הצהריים רק עבור חלק מהאוכלוסייה. כלומר אותם מומחים ימשיכו לעסוק בפרקטיקה פרטית במקום בפרקטיקה ציבורית, בהבדל אחד: הם לא יצטרכו לנסוע לאסותא.

הפתרון האמיתי להשארת המומחים אחר-הצהריים הוא לחייב אותם בביצוע תורנויות, ולתגמל באופן ייחודי מומחים שיסכימו לעבוד אך ורק במערכת הציבורית. מודל כזה קרוי full timer, וגם ההסתדרות הרפואית דורשת אותו. הבעיה היא שהאוצר דורש בצדק כי מודל כזה יפעל רק אם הרופאים יסכימו להחתים שעון נוכחות, אבל הרופאים מתנגדים.

הם רואים בזה עלבון. למעשה, כבר היום המומחים מתוגמלים על עבודה אחר הצהריים, באמצעות "תאגידי הבריאות" שהוקמו לצד בתי החולים הממשלתיים בדיוק למטרה הזאת. אבל הרופאים רוצים ליהנות מכל העולמות: גם לקבל תוספות שכר ממקום העבודה הציבורי, גם לקבל תגמול מיוחד מתאגיד הבריאות, וגם לבצע ניתוחים פרטיים בתוך אותו מקום עבודה ציבורי. זה לא הולך ביחד.