השטן לובשת פראדה

מה הייתם מעדיפים מעליכם בארגון: בוס או בוסית? אינטואיטיבית, לשאלה הזו מרבית הנשים בוחרות בחלופה הראשונה. ואכן, כבר בשנות ה-70 נבדק נושא זה על-ידי קבוצת פסיכולוגים חוקרים מארה"ב, שטבעו את מטבע הלשון "מלכת הדבורים" כדי לתאר את אותה אישה שמוצבת בתפקיד ניהולי בכיר בתאגיד הגדול, וחקרו כיצד מתייחסים אליה הכפיפים. אותו מחקר, שנערך על 20 אלף נשים, הראה כי נשים מעדיפות מנהל גבר על פני בוסית אישה, וכי אישה בתפקיד ניהולי נתפסת כמעט באוטומט כביצ'ית: מסרבת לחלוק בכוח שלה, מחזיקה את האינפורמציה לעצמה, קנאית לקבל קרדיט על כל דבר קטן שהיא משיגה, וקרה יותר כלפי הכפיפים שלה.

סקר אחר שנערך בחברת Zogby, על התעללות נפשית בעבודה, תומך בתחושה האינטואיטיבית של נשים כפיפות ומראה, כי כ-40% מהמנהלים המתעללים בעבודה הן נשים. הממצאים מלמדים כי אמנם 60% מן המתעללים הם גברים, אבל בסגנון ההתעללות בין גברים לנשים יש הבדל מובהק: גברים מכסחים באופן שווה כפיפים וכפיפות, אצל נשים מנהלות שמתעללות - הנטייה תהיה להיטפל דווקא לאישה אחרת.

אופני ההתעללות בארגון יכולים להתבטא באופנים שונים וביניהם הפחדה, בידוד חברתי, ביקורת שנאמרת תוך העלבה אישית, צרחות, רכילות מרושעת במשרד, גניבת קרדיט, התנהגות משפילה, "ישיבה על הווריד", התעלמות או האשמת מושא ההתעללות בכל דבר שמשתבש. אמיר מנדל, פסיכיאטר ארגוני; אירית ברטמן, מנהלת משאבי אנוש חברת הזרע; ושלומית לוי, סמנכ"ל משאבי אנוש קודאק - מסבירים מה הופך אישה מנהלת ל"סוציופתית בחצאית", למה היא נטפלת לאחיותיה הנשים כשהיא צומחת במעלה ההיררכיה, ומציעים לנו להטיל ספק בפרדיגמות שלנו ולבדוק - האם מי שאנו מכנים "ביצ'ית" אינה אלא מנהלת שכל חטאה היה לשבור לנו את הסטריאוטיפ.

למה מנהלות נטפלות דווקא לנשים?

כאמור, הממצאים מלמדים כי גברים מכסחים באופן שווה כפיפים וכפיפות, אבל אצל מנהלות שמתעללות - הנטייה תהיה להיטפל דווקא לאישה אחרת. מדוע?

"כפיפים גברים מפסיקים מידית ניסיון למתוח את הגבולות. נשים לעומתם מוכנות לספוג יותר עד לרגע התגובה"

לוי: "סיבה אחת שאני יכולה לשער היא, שעדיין חלק מהנשים בתפקידי ניהול יוצאות מנקודת ההנחה שעם גברים פחות כדאי להן להתעסק. התנהגות בריונית אלימה במקום עבודה (כמו במקומות אחרים), היא התנהגות שדורשת קורבן. ברגע שכפיף מסרב להיות קורבן התנהגות הזאת מיורטת. ההשערה שלי היא, שגברים סובלניים פחות להתנהגות מתעמרת. גם אם היה ניסיון למתוח את הגבולות מצד המנהלת, הגברים הפסיקו אותו מידית. נשים, לעומת זאת, נמנעות יותר מעימות ישיר ומוכנות לספוג יותר עד לרגע התגובה. סיבה אפשרית שנייה היא שנשים עשויות לחוות תחושה של התעמרות דווקא ממנהלת אישה, כיוון שהן מדברות בשפה דומה וקולטות את הקודים הנסתרים שלה, בשעה שגבר נוטה להיות מכוון תוכן ופחות מוכוון הקשר. כך למשל, אמירה צינית עוקצנית מצד אישה מנהלת תעבור מעל ראשו מבלי שהוא בכלל יתעכב עליה. כפיפה, לעומת זאת, תתייחס להקשר, לצורה, לאריזה של הדברים, ותתפוס את ההתנהלות כרודנית".

"הן מסמנות לעצמן את מי שדומה להן. הרי מה אנו מתעבים בזולתנו? את ההשתקפות שלנו"

מנדל: "הממצאים שעולים מנתוני הסקר אומרים בעצם, שעלייתן של נשים למדרגות ניהול בכירות עדיין לא שינתה את ערכי היסוד של המערכת. למעשה, המערכות הניהוליות נשארו גבריות ביסודן: תחרותיות, כוחניות, מערכות של אגו שליטה וכוח. עדיין לא מערכות של שיתוף, הקשבה ועבודת צוות. ה'ביצ'יות' מספחות לעצמן כלים ומניירות גבריות כדי לטפס במערכת. אז למה הן נטפלות דווקא לנשים? כי הן מסמנות לעצמן את מי שדומה להן. הרי מה אנו מתעבים בזולתנו? את השתקפות החולשות שלנו. כך אותה מנהלת תיטפל לאותה כפיפה שמשקפת את החולשה הנשית, כדי להכחיד את החולשה הנשית שלה ממש. מהסיבה הזו תהיה לה נטייה להתעמר בכפיפה שסופגת יותר או עובדת שנוטה לקחת ללב. אישה רכה, מעצבנת לה את העיניים, שהרי אלה התכונות שהיא טורחת להכחיד בעצמה, ולכן על עובדים כאלה ממש היא תדרוך".

מה ההבדל בין התעללות מנהלות למנהלים?

נתון נוסף שעלה בסקר הוא, שמנהלים גברים שמתעללים בכפיפים עושים זאת תוך זריקת "כל כובד משקלם", באופן ישיר וגלוי. נשים, לעומת זאת, הרבה יותר מתוחכמות. אצלן ההתעמרות נעשית בצורה שקטה יותר, מאחורי דלתות סגורות, דרך הטלפון, ובהסוואה של "לטובת העבודה", למשל, דרך פיקוח יתר, הפעלת לחץ או הטלת עבודה נוספת על הכפיף.

"מנהלת לא תגיד משהו ישיר, אלא תייצר בצוות כולו אווירת נגד, כך שההסתייגות תבוא מהצוות ולא ממנה"

לוי: "מקובל לחשוב שלנשים יש מיומנויות בינאישיות גבוהות יותר. אם זו הנחת העבודה, הרי שגם בערוץ זה, של התעללות נפשית בעבודה, סגנון ההתנהלות של נשים מנהלות יהיה פחות ישיר ופחות כוחני בצורה גלויה, פחות פשטני, מתוחכם יותר, וישלב מספר רבדים עמוקים בתהליך".

למה הכוונה?

לוי: "נשים מנהלות נחשבות כבעלות יכולות טובות יותר לעבודת צוות, אבל את היכולת הזו אפשר להפעיל גם למניפולציה שלילית של שימוש בצוות. אני יכולה, למשל, לחשוב על מנהלת שלא תבוא ותגיד משהו ישיר כנגד מושא ההתעללות שלה, אלא תייצר בצוות כולו אווירה נגד הקורבן, כך שההסתייגות ממנו תבוא מהצוות ולא ממנה.

"עם היכולות החברתיות המפותחות שלה היא גם תעניק לו פחות הכרה ותייצר תחושה של 'שווים יותר ושווים פחות'. היום כבר ידוע, שאיכות החיים והמוטיבציה של עובדים מושפעת בצורה ניכרת על-ידי רמת ההכרה שהם מקבלים מהמנהלים ומהצוות (סקר עדכני בלינקדין, שנערך על 3,000 עובדים, מראה כי 45% מהם עוזבים ארגון בגלל חוסר הכרה). בהקשר זה, מנהלת מתעמרת תלך יותר בכיוון של מניעת הכרה מהקורבן, כך שההתעללות אינה דרך מה שהיא עושה אלא מה שהיא לא עושה.

"גם התבטאות סרקסטית, צינית, לא בריונית אלא יותר מעודנת, היא כלי שאופייני לסגנון מתעמר של נשים. מנהלת כזו תאמר משהו כמו: "יש פה אנשים בחדר ש...", ואחר-כך תבוא אמירה מעליבה. כך היא לא מצביעה באופן נקודתי על מישהו, אבל כולם יודעים למי היא מתכוונת. כך, מבלי לנקוב בשם המפורש, היא מלבינה את פניו".

"אמנם הן סיפחו לעצמן מניירות גבריות, אך הן רותמות במקביל את העידון, התחכום והאיפוק לטובת דורסנות"

מנדל: "נשים מתעללות בתפקידי ניהול, מנסות ליהנות מכל העולמות. אמנם הן סיפחו לעצמן מניירות גבריות, אבל הן רותמות במקביל את העידון, התחכום, האיפוק, דחיית הסיפוקים ויכולת ההכלה לטובת דורסנות.

"הן לומדות בתחכום את המערכת ולא מרביצות ישירות עם החרב, אלא מסוות אותה. נתקלתי, למשל, בישיבה רבת משתתפים בארגון גדול, באישה בתפקיד ניהול שזרקה לאחד היושבים בחדר: "כן, הבטחנו לך 1, 2, 3, אבל נדמה לי שלא הספקת להכין 4, 5, 6'. כך, במשפט חינני, אלגנטי ומנומס, היא הפכה את עבודתו בחצי שנה האחרונה לעפר ואפר. הוא הרגיש שהוא מת תוך חצי דקה. במקום להתנהג כמו 'פיל בחנות חרסינה' היא משתמשת במניירות פסיביות אגרסיביות".

האם מנהלות נתפסות כביצ'יות רק בגלל שהן נשים?

בסטריאוטיפ הקולקטיבי שלנו אנו מצפים מנשים מנהלות להיות יותר חומלות, שיתופיות, נוטות לעבודת צוות וקולגיאליות. באותה נשימה, הציפיה מגברים מנהלים היא שהם יהיו אסרטיביים, שאפתנים, מכווני מטרה ואפילו דורסניים.

האם ייתכן שאלה שאנו מכנים בתיעוב "מנהלות ביצ'יות", אינן אלא נשים שלא עומדות בציפיות שלנו?

האם אנחנו מדביקים לנשים מנהלות תוויות גנאי רק בגלל שאנחנו קושרים תכונות של אסרטיביות ואמביציה עם המין הזכרי דווקא?

דבר אחד ברור - לגברים מנהלים מתייחסים כאל בוסים, לנשים מנהלות עדיין מתייחסים כאל נשים.

האם ייתכן שהכינוי "ביצ'ית" נובע מעצם זה שהבוסית שלך היא אישה?

"מנהל שלא גמיש בנושאי ילדים-משפחה נתפס כנוקשה, מנהלת נתפסת כביצ'ית כי הציפייה שהיא תהיה רכה"

ברטמן: "על סמך ניסיוני, התעללות בעבודה היא התנהגות תלוית אופי ולא בהכרח תלוית מגדר.

"יכול מאוד להיות שקשה לכפיפה לקבל בוסית מנהלת מעליה, כי מנקודת מבטה של הכפיפה ההתייחסות למנהלת תהיה בנוסח: 'מי בכלל נתן לה סמכות? היא אישה בדיוק כמוני'. כלומר, קל לנו יותר לקבל גבר כממונה מאשר מנהלת אישה. קיימת גם ציפייה שאישה מנהלת 'תבין אותי ותעשה לי הנחות כי גם לה יש משפחה, ילדים'. כשהפנייה של הכפיפה היא בנושאי ילדים, בעיות נשיות (הריון, פוריות, לידה), או משפחתיות, והבוס שלה הוא גבר, היא ממילא תנסה פחות להגיע אליו עם הבעיות ה'נשיות'. לעומת זאת, ממנהלת אישה היא תצפה להבנה.

"או אז, כשגבר מנהל לא מסכים או כועס בנושאי בית-ילדים-משפחה הוא נתפס כנוקשה, כשאישה מנהלת לא מסכימה איתי היא נתפסת כביצ'ית, כי מראש הציפייה ממנה שהיא תבין ותהיה רכה יותר.

"יתר-על-כן, לעתים המנהל הגבר נוטה יותר לוותר לכפיפה שלו בנושאים המשפחתיים, כי הוא לא ממש מתמצה בהם. מנהלת אישה, לעומתו, עשויה להתמודד עם הכפיפה שלה באופן ישיר יותר דווקא בנושא הזה, כי גם היא אישה ('גם לי יש ילדים')".

"מנהלות עשו ויתורים גדולים בחיים האישיים שלהן, ולכן הן מצפות גם מאחרות ללכת לפי כללי המשחק הללו"

לוי: נתקלתי בנשים מנהלות שנתפשו קרות מאוד על-ידי הכפיפים והכפיפות שלהם, כי הן דיברו על המשימה באופן ענייני, כי הן לא הפנו משאבים לחלקים הרגשיים אישיים, כי הן טיפלו ב'דליברי' ופחות התייחסו למאפיינים שמצופים מהן (הבנה, שיתופיות, הקשבה, עבודת צוות).

"מהכפיפות של מנהלת כזו שומעים: 'אי-אפשר לבוא אליה עם בעיה אישית, לא מעניין אותה שום דבר חוץ מכסף, היא לא מקבלת נימוקים לגיטימיים ותופסת אותם כתירוצים'.

"לעתים זה דווקא בגלל שהמנהלת גם היא אישה, הרי נשים מנהלות עשו ויתורים גדולים בחיים האישיים שלהן: הן דחו לידות, הן קיצרו חופשות לידה, הן חוזרות מדי יום הביתה בשעות מאוחרות ומבלות עם הילדים פחות מכפי שהיו רוצות. לפיכך, הן מצפות גם מאחרות ללכת לפי כללי המשחק הללו. כלומר, הן פחות סובלניות לכל מה שקשור לגידול ילדים ומשפחה".

איך ממגרים את תופעת ההתעללות הארגונית?

על-פי קרן אנדראה אדמס - עמותה אמריקנית שנאבקת בנושא של התעמרות במקומות עבודה - מקרי ההתעללות הנפשית של בוסים במקומות עבודה עלו ב-50% מאז תחילת המשבר הכלכלי האחרון.

הדבר נובע מכך שהמיתון מהווה כר מחיה אידיאלי לניצול שררה לרעה.

בנוסף, התעללות נפשית בעבודה שכיחה פי-ארבעה יחסית להתעללות לא חוקית אחרת שמוגדרת בחוק - כמו הטרדה מינית או פגיעה בזכויות עובדים - וקשה הרבה יותר לזהות אותה.

זאת, מפני שהמופעים שלה סמויים יותר מהעין ונמצאים בעיקר ברמת הסאב-טקסט.

איך מעסיקים יכולים ליירט את התופעה המגונה הזו?

"התעללות מתרחשת במקום שבו אדם מקבל תפקיד שהוא לא ראוי לו, מבחינה מקצועית ומבחינת הדימוי העצמי שלו"

ברטמן: "התעללות נפשית בעבודה מתרחשת בכל מקום שבו אדם מקבל תפקיד שהוא לא ראוי לו - הן מן הבחינה מקצועית והן מבחינת הדימוי העצמי שיש לו.

"בסיטואציה כזו, הטיפוס של המנהל המתעלל מרוויח מההתנהגות שלו כוח - בבחינת 'אם אני מקטין את הכפיפים שלי, זאת אומרת שאני גדול', 'אם אני דורך על הכפיפים שלי, זאת אומרת שאני חזק'.

"קשה יותר לארגון לזהות תסמינים של התופעה הזו - כי היא טריקית, כי היא כמעט תמיד אפורה ולא ממש ברורה, כי היא לא נמצאת על השולחן, כי היא תמיד 'קטנה' ונעשית בהדרגה.

"אגב, מרבית המנהלים המתעללים בכלל לא יודעים שהם עושים את זה".

"הנהלה שתשדר מסר ברור, חד-משמעי עם אפס סובלנות להתנכלות של ממונה - תעשה את העבודה"

לוי: "מחקרים שנעשו בשנות ה-80 הראו, כי הדרך האפקטיבית ביותר להפסיק אלימות נגד נשים הייתה הכנסת הבעל המכה ל-48 שעות למעצר. כאשר הרשויות הפגינו יד קשה עם אפס סובלנות לאלימות, התוצאות היו

אפקטיביות.

"אותו דבר נכון גם במרחב הארגוני. הנהלה שתשדר מסר ברור, חד-משמעי, עם אפס סובלנות להתנכלות של ממונים - תעשה את העבודה".