רק יחימוביץ' יכולה. אולי

ח"כ עמיר פרץ הודיע היום (ג') על הצטרפותו להתמודדות על ראשות מפלגת העבודה. אז עכשיו רוב חברי הכנסת של מפלגה זו משתתפים במרוץ על המנהיגות. מצב מגוחך? כן, אבל לא זו הבעיה.

בעייתי יותר הוא המצב שבו אף אחד מהמועמדים אינו מה שנקרא "מנהיג טבעי". אף אחד מהם אינו מציע, באישיותו ובכישוריו, תקווה למשהו אחר, שונה, לא שגרתי. אין שם דמות כלשהי שיכולה לסחוף אחריה את ההמונים שנטשו את המפלגה לאורך השנים.

היתרון של יחימוביץ'

לעובדה הזאת יש יוצא מן הכלל אחד, בעצם יוצאת מן הכלל. קוראים לה שלי יחימוביץ'. אי-אפשר לומר על יחימוביץ' שהיא אישה נעימה, בקלות אפשר לומר את ההיפך. זו חולשתה, אבל זה גם כוחה. עם אנשים נעימים טוב לשתות קפה, אבל למנהיגות מתאימים יותר הלא-נעימים.

כי מה פירוש הדבר להיות בלתי נעים? בדרך כלל הכוונה להתנהגות בוטה, לנימוסים לא משוכללים וכיו"ב. אבל כשמסכמים את כל התכונות ה"לא נעימות" מקבלים אדם שאומר מה שהוא חושב, גם כאשר הדברים אינם נעימים לאוזנו של השומע. שום דבר לא נשמע בוטה יותר מלומר לאנשים את מה שבאמת חושבים עליהם, או לעשות דברים שאחרים מתנגדים להם.

הנחמדים טובים לקפה

אין ספק שאנשים כמו יצחק הרצוג, ואפילו עמיר פרץ, הם יותר "נחמדים". הם לא בנויים לנהל מאבקים נגד אנשי שררה וממון. בטוח שעליהם רני רהב לא יאמר שהם "מרושעים". אנשים "נעימים" כאלה תמיד יחפשו את דרך הפשרה, שמשמעותו בפוליטיקה אי-עשייה, או עשייה מוגבלת ומנוטרלת.

האם יחימוביץ יכולה להביא בוחרים לעבודה? זה כמובן לא פשוט, אבל אם מישהו יכול לעשות זאת, זה רק מועמד שיציע לציבור משהו אמיתי, נחוש, החלטי, אסרטיבי, מנהיגות שיודעת מה היא רוצה ולאן היא הולכת. מנהיגה שגם אם אינה נעימה, היא לפחות אמינה.

האם העבודה בנויה ליחימוביץ'

השאלה היותר מעניינת היא האם העבודה בנויה למנהיג כמו יחימוביץ'. הרי מדובר באותם אנשים שהמליכו עליהם פעם אחת את אהוד ברק, ולאחר שנכשל, לאחר שהפגין את אופיו השלילי, בחרו בו שוב. כלומר, יש כאן סממנים של עדר המחפש רועה "בטוח" - לא במובן האופרטיבי, אלא התדמיתי. ברק בשבילם היה מוצר מוכח. אמנם מוכח כבלתי ראוי ומתאים למנהיגות - אבל מוכח.

אפשר לשאול, מה בעצם זה חשוב? הרי מדובר בשבר כלי, אז מה משנה מי ינהיג את הגרוטאה? אבל זה יכול לשנות. בפוליטיקה, אנחנו יודעים, מי שהיום גרוטאה יכול מחר להיות בשלטון. מהפך כזה עשוי לקרות לקראת הבחירות הבאות, ואולי לפני כן.

מסביב רוחש העולם סביב ההכרה במדינה הפלשתינית, עם כל החסרונות שיש בכך עבורנו. זה יעמיד את הציבור בפני ההכרה שממשלת הימין, במעשיה ובמחדליה, גרמה למצב הזה. ואז יכולים לקרות דברים מעניינים מאוד במפה הפוליטית.