הפרה החולבת של המדינה

"בכל פעם שאתם משלמים בתחנת הדלק, חלק מהכסף שלכם הולך לאיראן, לאל-קעידה, לחמאס ולחיזבאללה", נוהג שר התשתיות, ד"ר עוזי לנדאו, לומר. הוא משתמש במשפט המצמרר כדי להסביר מדוע ישראל (והעולם המערבי) חייבת להפחית את תלותה בנפט העולמי, המסופק בחלקו הגדול על-ידי מדינות אויב כמו ונצואלה, לוב או איראן.

אבל האיראנים ושאר חובבי ציון הם רק שותפים זוטרים בהכנסות ממכירות בנזין בתחנות הדלק בישראל. השותף הגדול ביותר ברווחי הדלק הוא קופת האוצר. במדינת ישראל נמכרו בשנת 2010 כ-3.5 מיליארד ליטרים של בנזין. מכל ליטר בנזין שנמכר בתחנה זורמים כיום כמעט 4 שקלים תמימים לקופתה של המדינה, באמצעות הבלו (2.92 שקלים) והמע"מ (1.05 שקלים). הבנזין הוא הפרה החולבת האולטימטיבית: היא מניבה כמעט 14 מיליארד שקל בשנה, ללא כל עלויות גבייה מצד המדינה.

אפשר להסתכל על זה גם אחרת: אם מדינת ישראל לא הייתה מטילה מסים על הדלק, היינו משלמים היום בתחנות לא יותר מ-3.7 שקלים לליטר.

אף שר בממשלה לא מדבר על הכנסות המדינה ממכירות הדלק. זה "הפיל שבחדר" כמאמר הפתגם באנגלית. אבל כל עוד מדינת ישראל מרוויחה כל-כך הרבה כסף ממכירת בנזין, לנדאו יכול להמשיך לדבר כאוות-נפשו על הצורך של ישראל להפחית את תלותה בנפט הערבי. הכול דיבורים.