מגן על הבנקים מעצמם

לא נעים לקבל נזיפה מהמנהל. כך כנראה חשו מנהלי הבנקים בישראל ביום חמישי כשישבו לפני פישר, כמו ילדים נזופים שנתפסו לאחר שבהשתוללותם שברו את חלון הכיתה. בנימוס ומבטא אנגלו-סקסי רך אך במילים בוטות, נזף פישר במנכ"לים המכובדים עתירי השכר והיוקרה. את פישר מדאיגה מאוד התחרות הגוברת בין הבנקים בשוק המשכנתאות. זה נשמע מוזר - הרי כולנו בעד תחרות, ופישר במיוחד. פישר היה זה שדחף ושידל את הבנקים להתחרות על משקי הבית, אז מדוע הוא נוזף בבנקים כשהם עושים כמבוקשו ומתחרים באגרסיביות אחד בשני?

התשובה היא במילה אחת - מידתיות. בעיני פישר, הבנקים הגזימו. בשנים האחרונות משכנתה נהפכה במרבית הבנקים ללוס לידר, מוצר שלגיטימי להרוויח בו מעט, או בכלל לא. הבנקים סבסדו את המשכנתה כדי למשוך את הלקוח ולהגדיל את חלקם בשוק. את ההשלכות רואים ברווחיות הבנקים מפעילות המשכנתאות. מ-2005 עלה תיק המשכנתאות מ-104 מיליארד שקל ל-184 מיליארד שקל - קפיצה של 77%, מחציתה בשנתיים האחרונות. ברם, הרווח המצרפי של הבנקים מפעילות המשכנתאות עלה רק ב-20%. המסקנה ברורה - המרווח קטן, שלא לומר: מוכרים בהפסד.

המבוגר האחראי

כמה מרוויחים הבנקים על כל שקל שמושקע במשכנתה? ברוב הבנקים התשואה על ההון מפעילות המשכנתאות נמוכה משמעותית מהתשואה משאר הפעילויות. מזרחי טפחות, עקב יעילות יוצאת דופן ותיק ישן ורווחי מאוד, מדווח על 13.4%, אבל בלאומי למשכנתאות התשואה היא 6.8% ואילו התשואה על ההון של דיסקונט היא 5.7%, ובנק הפועלים 4.9%.

הבעיה מבחינת פישר היא שמשכנתה אינה עוד מוצר. משכנתה היא הלוואת ענק לטווח ארוך בשוק הנדל"ן המסוכן והמועד לפורענות. חיתום רע במשכנתאות הצית בעולם את המשבר של 2007. לפישר אין כוונה להגיע לשם. אם הבנקים מסכנים את עצמם, את הלקוחות ונותנים הלוואות בעייתיות, אם ניהול הסיכונים לקוי, בסוף זו הבעיה שלו. ופישר כמו כל מבוגר אחראי, מגן על הילדים מפני השתוללותם.