הפרשה הפוליטית הבאה

האוויר מריח בחירות בישראל: הנה קווים לדמות השערוריה הבאה שתעסיק אותנו

אמנם איננו יודעים עדיין כיצד תסתיים פרשת הנסיעות, הארוחות וההוצאות של ראש הממשלה ושל נבחרים אחרים שיבדוק מבקר המדינה. עם זאת, כאזרחים מתעניינים ומודאגים, עלינו להיערך לפרשיות החדשות שמזמנים לנו נבחרינו. אחת הפרשות הבאות תעסוק בפרסום עצמי ופוליטי של שרים וחברי כנסת על חשבון הציבור.

נדגיש כי על-פי החוק הפסיקה והכללים, קיים איסור גורף לפרסום מודעות, עריכת כנסים, תשלום לדוברים וליחצנים וכל הוצאה אחרת לקידום אישי ופוליטי במימון הציבור. בפועל, היו ויש מקרים כאלה, והם מתרבים לקראת בחירות. קו ההגנה של הפוליטיקאי, שעבד יפה בפרשיות המינויים הפוליטיים, יהיה כמקובל: לא התריעו, ולכן אין להעניש. האמנם?

להלן רקע: בשנת 2002 פסק בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 4459/98) בעניין הבא: בשנת 1990, לקראת הבחירות, פרסם משרד החקלאות מודעות - שיזם השר רפאל איתן - על חשיבות השליטה הישראלית ביהודה ושומרון. הוגשה עתירה ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית להסרת המודעות המציגות עמדות פוליטיות.

הפרסום הופסק, היועמ"ש לממשלה קבע כי המדינה לא תישא בעלות הפרסום, והעיתון שבו פורסמה המודעה תבע לקבל תשלום עבורה. לאחר ערעור הגיע העניין לבית המשפט המחוזי, להחלטה אם רפול אישית ומפלגת צומת יחויבו בעלות המודעות.

בית המשפט קבע כי פרסום פוליטי מטעה את הציבור, הסבור כי מדובר במידע מקצועי. דין פרסום פוליטי כדין מינוי פוליטי, בשניהם יש חריגה מסמכות תוך הפרת אמון הציבור. בנוסף, נקבע כי לא חלה על השר חסינות בעניין זה, מאחר שאין מדובר במעידה מקרית בביצוע תפקידו - אלא בפעולה שתכנן וידע שהיא בעייתית.

בית המשפט קבע כי יש להבחין בין פעילות פוליטית מותרת של שר לבין תפקידו המקצועי והמינהלי, שבו ניתן לחייבו אישית על נזק שגרם בחריגה מסמכות.

בחיוב המדינה בעלות הפרסום, הפר השר את חובת הנאמנות כלפיה - על-פי חוק השליחות, חוק החוזים (תרופות) ודיני עשיית עושר ולא במשפט - ולכן עליו להשיב לה את הנזק שגרם. התוצאה: השר חויב להחזיר למדינה את עלות הפרסום הפוליטי האסור.

3 שנים מאוחר יותר, ב-2005, פרסם החשב הכללי באוצר הוראת תכ"מ (תקנון כספים ומשק המחייב את כל משרדי הממשלה), שלפיה פרסום ממשלתי מטרתו לסייע לציבור לדעת את זכויותיו. אין לפרסם בעלי תפקידים מסוימים, אין לפרסם היבטים אישיים או לייחס הישגים אישיים לשר או לממלאי תפקידים אחרים.

שנה מאוחר יותר פרסם היועץ המשפטי לממשלה הנחיה מחייבת לגבי פרסום מודעות על-ידי עובדי ציבור ונושאי משרה. וכך קבע היועץ: "עובד ציבור אינו רשאי לפרסם מודעות מתקציב משרד ממשלתי, שתוצאתן פרסומת אישית של עובד הציבור או לצורך קידומו. המימון הציבורי אמור להיות מנוצל לקידום מטרות המשרד ולא לקידום מטרות אישיות או פוליטיות".

עתה שמענו שנשיא ארצות-הברית וראש ממשלת ישראל נערכים כבר לבחירות הבאות. נתניהו כבר הקים צוות ושכר מומחים לנושא, וסביר כי שרים נוספים יעשו כן בקרוב.

האם נראה שימוש בכספי מדינה לפרסומים פוליטיים ואישיים? האמת, לא צריך לחכות לעתיד. ביום 27.10.2010 פרסם הח"מ ב"גלובס" כתבה על כבישים 2 ו-4, שמצבם העגום מרחיק את הפריפריה מן המרכז, והביא לידיעת הקוראים כי בכבישים הוצבו שלטי ענק בעלות לא מבוטלת, המשבחים אישית את ראש הממשלה ואת שר התחבורה על אהבתם לפריפריה.

זה פרסום אסור על-פי בית המשפט, הוראות התכ"מ והוראת היועמ"ש לממשלה. היועמ"ש יהודה וינשטיין, בדומה לקוראי "גלובס" ואזרחי המדינה, מודע לעניין, אך לא הגיש תביעה ולא דרש השבת הסכומים למדינה, אף שזה תפקידו. האם הוא ינהג כך גם לקראת פרסומי הבחירות שכנראה מתחילים הפעם מוקדם מהרגיל?

הכותב שימש בעבר כמנהל רשות המסים.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988