הבעיה של "מצב האומה"

"מצב האומה", יום ב', 22:00, ערוץ 2 רשת

במשפט אחד הגדיר יפה ליאור שליין את מה שעלולה להיות הבעיה של "מצב האומה" העונה: "מעניין על מה נקבל יותר מכתבים, על הראיון עם אלוהים או על הראיון עם רבין?" תהה.

אכן מדובר בבעיה, אפילו בעיה כפולה: אחרי ששחקת שני מעוררי פרובוקציה אפשריים כבר בתוכנית הראשונה, ספק אם נותר לך עוד "אס" בשרוול להמשך העונה.

אבל זו הבעיה הקטנה יותר: הבעיה הגדולה היא שהפרובוקציה לא התעוררה כלל. במשך דקות ארוכות ישב באולפן של "מצב האומה" יצחק רבין כהולוגרמה. הוא ולא שחקן, בדמותו הווירטואלית ובקולו העמוק ו"השיב" על שאלות חברי הפאנל.

אז נכון, תמיד צריך להביא בחשבון שאולי אחרי כל-כך הרבה קבבים ובירות, נראה לאזרחי ישראל די טבעי לראות את רבין בלייב בטלוויזיה 15 וחצי שנים אחרי שנרצח. מצד שני, יכול מאוד להיות שקהל הצופים של "מצב האומה" מורכב מהמשוכנעים בלבד, מהקהל הביתי של הסאטירה הישראלית. משהו בין "צוותא" לנמל תל-אביב.

באופן אישי, אין לי בעיה עם זה: בעוד כמעט כל התוכניות בכל הערוצים מנסות לכוון למכנה המשותף הרחב ביותר (שם קוד: "גיספן"), אין לי בעיה עם מי שקורא למנגל של יום העצמאות בשם "ברביקיו" ועורך אותו בדירת הגג שלו בלב תל-אביב, במקום על אי תנועה כמקובל בז'אנר, כשעל האש הוא מניח אנטרקוט במקום פרגית, ובמקום קולה בכוס פלסטיק, מגיש לאורחיו יין מבעבע בגביעי קריסטל.

אני לא בטוח שאנשי "מצב האומה" יאהבו את ההגדרה הזאת, אחרי הכול, אני מניח שיש להם יומרה להצחיק או לעורר מחשבה גם בקרב מי שלא הגיע איתם "מהבית", ובכל זאת, הם במיטבם כשהם ציניים ודקדנטיים, מיואשים לא רק ממדינת ישראל, אלא גם מבני ישראל. שמורת טבע? מדינת תל-אביב? תחליטו לבד.

באופן אישי, מאחר שברוב שעות היממה אני מוקף בעם ישראל, נעים לי שיש שעה אחת בשבוע שבה אני יכול להתכנס עם אנשים שחושבים, נראים ומדברים כמוני: לעזאזל עם האחדות המזויפת - אם אנחנו לא יכולים לנצח אותם בקלפי, לפחות בוא נצחק עליהם כל עוד זה חוקי.

גם להם מגיע

משחק האליפות של מכבי חיפה, יום ב', 20:50, ערוץ 1

דרמות לא יהיו השנה: אחרי שבדקה ה-92 של העונה הקודמת נאלצו לפרק בחיפה את הבמות שהוכנו מבעוד מועד לחגיגות האליפות, העונה כבר לא לקחו סיכונים. לפעמים מסתבר שלא משנה אם קוראים לך פרוספר אזגי או יעקב שחר - עם "המנחוס" אף אחד לא מעז להתעסק...

מבחינת הצופים במשחק הערב (ב'), מדובר ברווח נקי (למעט אוהדי הפועל תל-אביב כמובן, אבל הי, בשבילם בדיוק יש את "מצב האומה"! וכן, אני יודע שליאור שליין מכביסט, אבל הוא מכביסט-מחמד בפינת הליטוף של אוהדי הפועל):

השמחה תהיה אותנטית, מתפרצת והשמפניה (או יין-הנתזים מקטגוריית "4 ב-100", מה שיוצא יותר זול...) תתערבב עם הדמעות שנותרו בבלוטות משלהי העונה הקודמת.

בשולי המשחק תתרחש מיני-דרמה כשאבי לוזון, שנוא נפשם של אוהדי מכבי חיפה, ייעתר לבקשת יעקב שחר ויעניק לחיפנים את צלחת האליפות.

במשפט אחד: מהדקה ה-80 לערך, זה יתחיל להיות מעניין גם בשביל מי שלא בדיוק מתעניין בכדורגל.