כשהוא ישוב לצידו של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, כתום פגישה שהתארכה כשעה מעבר למתוכנן, קבע ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שלושה תנאים חד-משמעיים לחידוש תהליך השלום עם הפלסטינים: לא תהיה שיבה לגבולות 1967; הפלסטינים צריכים לבחור: או אחדות עם חאמס או שלום; "לא יקרה" מצב שבו פתרון בעיית הפליטים ייתרחש בגבולות מדינת ישראל. "הפלסטינים ייצטרכו להסתגל למציאות הזו", אמר רה"מ.
הצהרת נתניהו נשמעה כשיעור בהיסטוריה, או הטפת מוסר, שמשמיע מורה לתלמידו. ראש הממשלה פנה ישירות לאובמה, לפעמים הביט ישר בעיניו. הנשיא האזין בדריכות, בלי להסגיר מורת רוח, אך שפת הגוף של השניים נתנה ביטוי לתחושה של מתיחות, אי-נוחות, בין השניים. אובמה, שדיבר לפני נתניהו, חזר, באופן כללי, על הנושאים המרכזיים שאותם העלה בנאומו ביום ה', אך בהבדל גדול אחד: הוא לא חזר על הקביעה שגבולות 67 ישמשו בסיס להסכם שלום עם הפלסטינים, כנראה במאמץ להימנע מחידוד נוסף של היחסים עם בן שיחו. עובדה זו לא הפריעה לנתניהו להתייחס לנושא בהרחבה, כשהגיע תורו לדבר.
"יש בינינו חילוקי דעות, כפי שקורה בין ידידים", אמר נשיא ארה"ב, "אך יש הסכמה מלאה לגבי הקביעה ששלום אמת ייכון רק אם היישוב הסופי של הסכסוך יאפשר לישראל להגן על עצמה מפני איומים, ושביטחון ישראל יהיה הקריטוריון הראשון במעלה שלפיו תבחן ארה"ב כל הסכם שלום אפשרי".
"אנו מאמינים שהמטרה הסופית צריכה להיות מדינה ישראל שתשכון בביטחה, מדינה יהודית שתחיה בשלום ובביטחון בצד מדינה פלסטינית מתפקדת, יעילה ובעלת רציפות טריטוריאלית", אמר אובמה. הוא חזר על ביקורתו נגד הסכם האיחוד בין פתח לחמאס. כדבריו: הפלסטינים יצטרכו לענות על שאלות מהותיות שנובעות מההסכם הזה. "קשה מאוד לצפות מישראל שתנהל ברצינות מו"מ עם צד שמסרב להכיר בזכותה להתקיים", הדגיש הנשיא. "... (חמאס) אינו שותף משמעותי ומציאותי לתהליך השלום".
כמו בנאומו 24 שעות קודם לכן, מתח אובמה ביקורת קשה על נשיא סוריה, בשאר אסד, וציין את הלחצים שמפעילה עליו וושינגטון. הוא הביע "דאגה עמוקה" ומהאיום שהיא מציבה לישראל ולעולם כולו. "חזרתי והדגשתי את אמונתי, שאין זה קביל שאיראן תשיג נשק גרעיני", אמר.
בהשוואה לטון הנינוח והמפויס קמעא של אובמה, נשמע נתניהו תקיף, חד, נחוש וחדור החלטיות. היה אפשר להתרשם שהוא נעלב אישית מהמלצת הנשיא, בנאומו ביום ה', להשתית את המו"מ עם הפלסטינים על גבולות 67.
במה שיכול להיחשב כהטחת ביקורת בלתי מנומסת על נאומו של אובמה, אולי כרמז שהוא חי בעננים, אמר רה"מ: "ישראל רוצה שלום. אני רוצה שלום. כולנו רוצים בשלום אמת, שלום בר-קיימא. שנינו מסכימים ששלום שמבוסס על אשליות יתרסק בסופו של דבר על סלעי המציאות המזרח-תיכונית, וששלום שיאריך ימים הוא שלום שמבוסס על מציאות, על עובדות שאינן ניתנות לערעור".
המציאות הראשונה שהפלסטינים ייצטרכו להסתגל אליה היא שלא תהיה שיבה לגבולות 67, אמר נתניהו. "ישראל מוכנה לעשות פשרות נדיבות למען השלום, אך היא לא תוכל לחזור לקווי 67 מפני שהם אינם גבולות שניתן להגן עליהם; מפני שהם אינם מביאים בחשבון שינויים דמוגרפיים שהתחוללו ב-44 השנים שחלפו".
"זכור, שלפני 1967 היה כל רוחבה של ישראל כ-15 ק"מ, כמחצית מרוחבה של וושינגטון בתוך כביש החגורה שמקיף אותה", הוסיף רה"מ, "ואלה לא היו גבולות של שלום. אלה היו גבולות של מלחמות חוזרות ונשנות... לכן, איננו יכולים לחזור לגבולות שאינם בני-הגנה ואנו חייבים לקיים נוכחות צבאית ארוכת טווח לאורך הירדן. חיוני שכוחות ישראליים יהיו מוצבים על נהר הירדן. דנתי על כך עם הנשיא ואני חושב שאנו מבינים שלישראל יש דרישות בטחוניות מסוימות שייטרכו להילקח בחשבון בכל עסקה עתידית".
המסר היה, שוב ושוב: לא תהיה שיבה לגבולות 67. זה היתה דחיה מתריסה של קריאת אובמה להשתית את הסכם השלום העתידי על הגבולות שלפני מלחמת ששת הימים, עם חילופי שטחים בין הצדדים. נתניהו דחה בתקיפות את הסכם האחדות בין פתח לחמאס. מדובר בארגון טרור שמקדיש עצמו להשמדת ישראל, אמר רה"מ. זה ארגון שמשגר רקטות לעבר אוטובוסים נושאי תלמידים ולעבר בתי אזרחים. בפנותו לאובמה הוא אמר: זה הארגון שגינה אותך ואת ארצך בגין חיסול בין לאדן. אבו מאזן צריך להחליט: איחוד בין פתח לחמאס או שלום עם ישראל. ברור שישראל אינה יכולה לנהל מו"מ עם הגרסה הפלסטינית של אל קאעדה.
נתניהו אמר עוד כי בעיית הפליטים חייבת להיפתר בהקשר של מדינה פלסטינית. "לא יקרה" מצב שבו פליטים פלסטיניים ייקלטו בישראל. הוא חזר על המילים "לא יקרה" כמה פעמים. רה"מ ציין, שמלחמת העצמאות יצרה שני סוגי פליטים: פליטים פלסטיניים ופליטים יהודיים ממדינות ערב. מניינם היה פחות או יותר שווה. מדינת ישראל הזעירה קלטה את הפליטים היהודיים, בעוד שהעולם הערבי רחב-הידיים מוסיף לסרב לקלוט את הפליטים הערביים. עכשיו, אחרי 63 שנה, דורשים מאתנו שנקלוט את הבנים והנכדים של הפליטים הפלסטיניים מ-1948? זה לא יקרה, זה לא יקרה, הדגיש ראש הממשלה.
נתניהו הודה, שיש חילוקי דעות בין ישראל לארה"ב, אך גם וושינגטון וגם ירושלים שואפות להגיע לאותה מטרה: שלום אמת. "אני מנהיגו של עם נרדף, שאין לו הזדמנות שניה, שאין לו מרחב לטעויות. אני לוקח על עצמי את המשימה של השגת שלום בגאווה וענווה גדולה".
גורם בכיר בפמליית נתניהו אמר, כי רה"מ יצא מעודד משיחתו עם אובמה. לדבריו, נתניהו נכנס פסימי לפגישה אך יצא פחות פסימי. זה לא ספין, הדגיש המקור. האם פירושו של דבר שאין חילוקי הדעות? יש חילוקי דעות. אבל לא בכל הדברים. לגבי חמאס התחושה היא שאין התעמתות גדולה, בלשון המעטה.
חילוקי הדעות פחות ניכרים ממה שסבורים. גם בין ידידים יכולים להיות חילוקי דעות. הבדלים כאלה מגבירים את ההערכה ההדדית וזה עובד בשני הכיוונים, גם מבחינת יחסו של רה"מ לאובמה. היחסים בין השניים אינם משקפים את הצבעים השחורים שבהם מציירת התקשורת יחסים אלה.
בדרך כלל, בפגישות כאלה, יש דברים שאומרים במהלך הפגישה ויש דברים שאומרים בחוץ, לאחר שהפגישה הסתיימה, ציין המקור. רה"מ בחר לומר בפומבי מה שאמר בשיחתו הפרטית עם הנשיא. נתניהו גורס, לדברי המקור, שהאפשרות המסוכנת ביותר היא, שתתגבש ציפיה בלתי ריאלית והתהליך ייתקע במשך לדורות. כך קרה עם החלטת מועצת הביטחון 242 שעצרה את התהליך במשך עשרות שנים. לכן צריך להעמיד דברים על דיוקם עתה.
נוצרה ציפיה בינלאומית שישראל צריכה לשוב לגבולות 67. התפיסה הזו התגבשה והכתה שורש כבר עשרות שנים. אבל תפיסה זו מסוכנת לישראל ומעקרת את תהליך השלום. יש סכנה שהיא תעבור תהליך פורמליזציה. אין ממשלה בישראל שתחזור לגבולות 67, העריך המקור את עמדת רה"מ.
הדיון הזה אינו אישי ואינו טריטוריאלי. הוא על הקיום שלנו. אנחנו לא הולכים לפרק את גילת ורמות. צריך להתייצב ולומר ביושר ובאומץ מה אפשרי ומה בלתי אפשרי.
המקור גילה, כי בשיחה הסכים אובמה שסדרי הביטחון בהסכם עתידי צריכים להיות מוסכמים וכי התחלה של כל שלב בביצוע ההסכם צריכה להיות מקובלת על שני הצדדים. הדבר החשוב הוא שישראל תוכל להגן על עצמה.
בשיחה לא עלה עניין ביקורו האפשרי של אובמה בישראל. רה"מ מודע לקיומה של אפשרות כזו אך השאלה לא עלתה.
בשיחה נדון הסיוע הכספי האמריקני למערכת כיפת ברזל. ישראל רואה בך הזדמנות שמשרתת את הביטחון הלאומי.
המקור סיכם: הפגישה היתה טובה, פתוחה במובן החיובי של המילה, ידידותית וגלויה. מקורות אחרים ציינו, כי העובדה ששני המנהיגים ביטלו התחייבויות קודמות והמשיכו לדבר מעבר למועד שנקבע לסיום הפגישה מעידה על הרצון ההדדי למצוא פתרון מוסכם לבעיות ברוח טובה. לקראת פרידה, ליווה אובמה את נתניהו למכוניתו והמשיך בשיחה כמה דקות נוספות, כשבחלקן הניח את ידו בידידות על שכמו של רה"מ.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
