נאום נתניהו בארה"ב: "ישראל לא תחזור לקווי 1967"

הקו המרכזי בנאומו בוועידת אייפא"ק, הבוקר, ובקונגרס, הערב: "הסכם שלום חייב לספק לישראל ביטחון ולפיכך אין ישראל יכולה לחזור לקווי 1967 שאינם בני הגנה" ■ מפגינים שיבשו הנאום

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מסיים את ביקורו בוושינגטון כפי שהתחילו: בהצהרה שישראל לא תחזור לקווי 1967.

בנאום בוועידה השנתית של אייפא"ק, השדולה הפרו-ישראלית בוושינגטון, לפנות בוקר (ג'), שעון ישראל, הכריז נתניהו: "(הסכם שלום) חייב לספק לישראל ביטחון, ולפיכך ישראל אינה יכולה לקווי 1967, שאינם בני הגנה". זה גם יהיה המסר של רה"מ בנאומו הערב בקונגרס, בשעה 6 לפי שעון ישראל.

נתניהו השמיע הצהרה כמעט זהה בעקבות שיחתו עם נשיא ארה"ב, ברק אובמה, ביום ו'. אבל אז הוא נשמע כנביא של תוכחה וזעם. בנאומו הבוקר, היום החמישי והאחרון של ביקור, נשמע נתניהו מפויס ומעודד. לאחר הכל, אובמה, בנאום "תיקון", הסכים שהשתתת המו"מ העתידי בין ישראל לפלסטינים על קווי 67, עם חילופי שטחים מוסכמים, משמעה למעשה שישראל לא תחזור לקווי 67. סמנטיקה אולי - לאותה מסקנה היה אפשר להגיע גם מהנאום המקורי של אובמה - אבל עתה יכול נתניהו לטעון שנשיא ארה"ב טיפס על עגלתו, שעתה גם וושינגטון סומכת ידה על המנטרה 'לא חוזרים לקווי 67'.

נאומו של נתניהו נקטע כמה פעמים ע"י צעקות של מפגינים, שחלקם הניפו כרזות נגד ה"כיבוש". אחד מהם קרא: "אני יהודי, כמוך, ומתנגד לכל מילה שאתה אומר". המפגינים סולקו מיד ע"י אנשי ביטחון, אבל כמה אחרים תפסו את מקומם עד שסולקו אף הם. "אתם חושבים שבעזה היו הפגנות כאלה עוברות בשלום"? שאל נתניהו וזכה מיד בתשואות סוערות. המפגינים המתינו לבאי הוועידה על המדרכה בחוץ, עם רמקול, ופה, כמובן, איש לא הפריע להם.

רה"מ בנה ציפיות לקראת נאומו בקונגרס. הוא הכריז שישרטט בו את מתווה חזונו לשלום בין ישראל לפלסטינים, את תכנית נתניהו לשלום, שההדגשה על סירוב לחזור לקווי 67 היא אחד מיסודותיה.

"אדבר על התמורות הגדולות שפוקדות עתה את המזה"ת", אמר נתנהיו. "אדבר על הסכנות שטמונות באיראן גרעינית. אשרטט גם את חזוני לשלום ישראלי-פלסטיני בטוח. אומר את האמת ללא כחל ושרק. עתה, יותר מאשר אי פעם בעבר, אנו זקוקים לבהירות. המאורעות באזור שלנו פותחים את עיני האנשים בו לאמת פשוטה".

"לשחרר את שליט"

בניגוד לקבלת הפנים הקרירה בישראל למאורעות במצרים, בטוניסיה ובמדינות אחרות, אימץ נתניהו בנאומו בחום את התסיסת הדמוקרטית במדינות ערב. בכך הוא מטפס על העגלה החביבה ביותר של אובמה, שמנסה לעודד את הרחוב הערבי להתקומם נגד מנהיגיו העריצים. זו אולי הבעת התודה של נתניהו על הגמישות הדיפלומטית-בלשנית של אובמה, שמבססת את המו"מ עם הפלסטינים על קווי 67 אבל מתירה לישראל לא לחזור אליהם. עכשיו נתניהו מצטרף לנושאי דגל ההפיכות בעולם הערבי.

"המאורעות באזור אינם קורים בגלל ישראל", הוא הכריז. "למראות הראויים לציון שאנו רואים בכיכרות הערים ברחבי המזה"ת וצפון אפריקה יש סיבה. אנשים רוצים התקדמות. הם רוצים חיים טובים יותר. המאה ה-20 דילגה על אנשים רבים. הטכנולוגיה של המאה ה-21 מראה לאנשים האלה מה שהם החמיצו. מוכר הפירות בשוק בטוניס לא הצית את עצמו בגלל ישראל. הוא המית את עצמו בגלל עשרות שנים של השפלה, של שחיתות בלתי נסבלת".

"המיליונים שזרמו לרחובות טהרן, טוניס, קהיר, צנעא, בנגאזי ודמשק לא חשבו על ישראל", המשיך נתניהו. "הם חשבו על חירות. הם משתוקקים להזדמנויות. הגיע הזמן להפסיק להאשים את ישראל בכל בעיות האיזור. השלום עם הפלסטינים הוא צורך חיוני בשביל ישראל... אבל הוא לא יהיה תרופה לכל חוליי האזור.הוא לא ייתן לנשים במדינות ערביות מסוימות זכות לנהוג. הוא לא ימנע פיצוץ כנסיות... מה ישנה כל זאת? דמוקרטיה. דמוקרטיה של אמת".

נתניהו הטיל על הפלסטינים את האשם להעדר שלום: "הסכסוך נמשך כמעט מאה שנה מפני שהפלסטינים מסרבים לשים לו קץ. הם מסרבים לקבל מדינה יהודית... אני חוזר: נוכל לעשות שלום עם הפסלטינים רק אם הם יהיו מוכנים לעשות שלום עם מדינה יהודית".

חלק גדול מהנאום הקדיש נתניהו להבעות תודה: לתומכי ישראל באיפא"ק, לקונגרס, וכמובן לאובמה: "אתם מסייעים לקים את הייתרון האיכותי שלנו, תומכים בסנקציות נגד איראן, תומכים בשלום אמת, מתנגדים לחמאס ותובעים את שחרור גלעד שליט". תודה מיוחדת נתן רה"מ לאובמה ולקונגרס על הסיוע הביטחוני השנתי ועל המענק המיוחד בסך 200 מיליון דולר לפיתוח מערכת "כיפת ברזל", שכבר הוכיחה עצמה בשטח.

"התמיכה בישראל אינה מפלגת את ארה"ב, היא מאחדת אותה", הכריז נתניהו.