עמירם ברקתרוצים לתפוס כותרת

היוזמות האחרונות של משרד התשתיות ושל מנכ"ל משרד ראש הממשלה מעידות על בעיקר על חושים פוליטיים מחודדים והרבה פחות על הבנה של משק הגז. במציאות שבה השוק היחיד של ספקי הגז הישראלים הוא השוק המקומי, התערבות ממשלתית במשא ומתן מסחרי בין חברת החשמל לתמר תהיה מיותרת ומזיקה.

כל מי שמדבר על התלות של המשק הישראלי בספק גז אחד, מתעלם מכך שהתלות היא הדדית. בהנחה שתשובה ונובל מחויבים למכור את מרבית הגז שלהם לשוק המקומי, ואינם רשאים לייצא אותו, הרי הם תלויים בחברת החשמל באותה מידה שחברת החשמל תלויה בהם. ללא הסכם חתום עם חברת החשמל, אין לתשובה ולשותפתו האמריקנית שום דרך לפתח את מאגר תמר, או לווייתן. הגז יישאר באדמה.

אלא שמול ההיגיון הכלכלי הפשוט הזה עומד חשש עצום מתגובת הציבור במקרה שהתייקרות מחירי הגז תביא לעלייה בתעריף החשמל. אחרי הזעם שעוררה העלייה במחירי הדלק, מתחלחלים בממשלה מכל מחשבה על תגובת התקשורת והציבור במקרה שיתייקרו תעריפי החשמל.

מה שמסבך עוד יותר את התמונה, הוא המאבק הגדול שקדם לחוק ששינסקי והאזהרות שהמס המיוחד שיוטל על ספקי הגז יתגלגל בסופו של דבר לציבור באמצעות חשבון החשמל. מה גרוע יותר מבחינת הממשלה - עוד זעקות שבר של היזמים, או לשמוע את מירי רגב מכריזה "אמרתי לכם"?

מעבר לכך, מעוררות שתי היוזמות - של לנדאו ושל גבאי - לא מעט סימני שאלה. במשרד התשתיות מדברים על הפיכת הגז הטבעי למוצר מפוקח כמו הבנזין. התקדימים לכך בעולם מועטים. גם ההשוואה לבנזין אינה ברורה. מרכיב הבנזין הבינלאומי במחיר הבנזין לצרכן אינו מוגבל כיום בתקרה כלשהי. כך שתיאורטית, מחירו יכול לעלות ללא הגבלה.

הרעיון להכריז על שותפות ים תטיס מונופול גם הוא אינו ברור. זאת משום שמבחינות רבות השותפות אינה ישות העומדת בפני עצמה. על-פי הסכם השותפות יכולים השותפים, לפחות תיאורטית, למכור כל אחד את חלקו במאגר ולהתחרות על הלקוחות. על כל הדברים האלה היו צריכים לחשוב לפני הריצה לתפוס כותרת. את זה תשאירו למירי רגב.