"אין יותר מילה של כבוד בין עורכי דין. היום יש כבדהו וחשדהו"

בכנס לשכת עוה"ד יוענק אות יקיר המקצוע ל-6 משפטנים ■ כינסנו שלושה מהם - עו"ד יששכר פישר, פרופ' יוסף גרוס והשופטת בדימוס סביונה רוטלוי - לשיחה על עניינים ברומו של מקצוע

כמדי שנה, גם השנה בחרה לשכת עורכי הדין את המשפטנים אשר יוענק להם אות "יקיר המקצוע" בטקס חגיגי שייערך בכנס השנתי ה-11 של לשכת עורכי הדין באילת, שייפתח ביום ראשון הקרוב.

אות "יקיר המקצוע" מוענק למשפטנים בולטים על הישגים מיוחדים בשירות הציבורי או במגזר הפרטי, תרומה מיוחדת למקצוע עריכת הדין במגזר הפרטי, תרומה מיוחדת לקהילה או למחקר האקדמי של המשפט.

השנה זכו בכבוד 6 משפטנים ותיקים ובולטים בתחומם: עו"ד יששכר פישר, פרופ' יוסף גרוס, השופטת בדימוס סביונה רוטלוי, ד"ר שלמה פלד, עו"ד נסר סנאללה ועו"ד אורי ינובסקי.

רגע לפני שהם יורדים דרומה ומצטרפים ליותר מ-4,000 עורכי דין ובני משפחותיהם שישתתפו בכנס, הפגשנו שלושה מהם - רוטלוי, גרוס ופישר - לשיחה על עולם המשפט נכון לשנת 2011.

השלושה, שנושאים עימם כ-140 שנות ותק במקצוע ביחד, יכלו לדבר על כך שעות אם לא היו עסוקים כל-כך, גם היום, אז הסתפקנו בלשמוע את דעתם על: ההידרדרות במצב המקצוע; המשימות הבוערות של שר המשפטים; ומה השתנה בנקודת הזינוק של המשפטנים היום לעומת פעם.

מצב המקצוע

בשעת בוקר מוקדמת התיישבו סביב שולחן ישיבות 3 דמויות מוכרות מעולם המשפט: השופטת המוערכת בדימוס סביונה רוטלוי, מומחה התאגידים פרופ' יוסף גרוס ועורך הדין הוותיק יששכר פישר.

"ומי אתה?", שאלה רוטלוי צעיר שישב מולה בצדו האחר של השולחן. "זה בני יוסי", השיב לה פישר שישב לצידה, והבן הוסיף: "הבן היחיד שאינו משפטן במשפחה. אני בתחום אחר לגמרי". "ועל כך תבורך", הגיבה השופטת באופן ספונטני.

- למה "תבורך"?

רוטלוי: "המקצוע מוצף. יש אולי 50 אלף עורכי דין כיום, שאמנם לא כולם עוסקים בעריכת דין, אבל זה גרם לשינוי אדיר במקצוע. לכן, אני חושבת שיבורך כל אחד שיש לו גם אופציה אחרת. אני מאוד שמחתי שהילדים שלי הלכו לכיוונים לגמרי שונים, וזה רק הפרה את החיים שלהם ושלי".

- המקצוע שונה ממה שהיה כשהיית בתחילת דרכך?

רוטלוי: "שונה לחלוטין. פעם מקצוע עריכת הדין היה כזה שהיה כבוד להשתייך אליו. הכול היה קטן ואינטימי. מספר עורכי הדין היה מצומצם, וכולם הכירו את כולם. הייתה שמירה הדוקה על כללי אתיקה, היה כבוד הדדי, גם בתוך בית המשפט, גם עורך דין כלפי חברו וגם בית המשפט כלפי עורכי דין. כולם שמרו על גינונים אנגליים. היום מדברים בגסות, בזלזול, מבטיחים דברים ולא מקיימים, אומרים דברים מזעזעים באולם בית המשפט, והשפה באולם הפכה לשפת רחוב בהרבה מובנים.

"אומרים בבוטות דברים הכי קשים אחד כלפי השני בתוך האולם, העלבות קשות, גם כלפי בית משפט, וכל הזמן עם העיניים לתקשורת, איך אותו עורך דין יצטלם? איך הדברים שלו יתפרשו? איך הוא ישיג יותר קליינטים?

"יש גם המון אלימות בבתי המשפט. מהתיאטרון של המשפט האנגלי שלתוכו גדלתי, האולם הפך לתיאטרון אלים והרבה פעמים אבסורדי, במובן זה שאנחנו רואים היום עורכי דין שחשודים בעבירות שלא האמנו שזה יכול להיות".

גרוס מסכים חלקית. "תמיד אוהבים להתרפק על העבר. היום יש עורכי דין מאוד מוכשרים, צעירים שבאים עם רקע מעולה ובסיס משפטי מצוין", הוא אומר, אך מיד מסייג את דבריו: "באשר לידע הכללי - שם יש חיסרון רב לצעירים, שבא לידי ביטוי גם בהתבטאות ובכתיבה. הכתיבה של עורכי הדין הצעירים לעיתים נוראית.

"חוץ מהשאלה איך עורכי הדין מתנהגים בבתי המשפט, יש בעיה גם בהתנהגות החברית. בעבר, כאשר היית מטלפן לקולגה ומסכם משהו, ידעת שמילה זו מילה. היום אתה תקבל משהו אחר לגמרי. אין יותר מילה של כבוד בין עורכי דין. היום יש כבדהו וחשדהו, כש'החשדהו' הרבה יותר משמעותי. זו אמנם הכללה, אך אני מוצא את עצמי עובד מול עורכי דין צעירים, חסרי רקע והכשרה, בעיקר אלה שמגיעים ממכללות מסוימות".

פישר לא ממהר להצטרף לטרנד הפופולרי של האשמת עורכי הדין הצעירים בכל צרותיו של המקצוע. "אני לא רואה הידרדרות כזאת נוראה. יש היום עורכי דין מוכשרים מאוד, ואיני מתבייש לומר שלעיתים הם באים עם ידע רב יותר ממה שהיה לנו בצעירותנו. הדור החדש לא נופל מקודמיו מבחינה מקצועית", הוא אומר.

אבל אז גם פישר נזכר בכמה התנהגויות שלא מוצאות חן בעיניו אצל הקולגות הצעירים: "בענייני קולגיאליות אני מסכים שפעם היה יחס יותר מכבד בין עורכי דין, התביישנו אם לא יכולנו לקיים את הבטחה לקולגה בגלל הלקוח, והיום אבדה הבושה, הכול כשר. לצערי, אינני יכול לתת אמון במילה של עורך דין. היחס שלנו אל השופטים אינו ברמה ראויה. פעם הייתה יראת כבוד - גם אם לא הערכת את השופט, עדיין הערכת את מעמדו".

בכל מה שנוגע ליחס לא ראוי וחוסר כבוד, פישר חושב שגם השופטים לא טומנים ידם בצלחת. "גם מצד השופטים אין יחס ראוי היום, מפני שהם רואים שלא מתייחסים אליהם בכבוד ומפני שהם עמוסים מדי וקורסים, אז הם נגררים אחרי הטרנד. אני כמייצג מצפה שיתייחסו אליי, אבל מי יכול להתייחס אליי בעומס הזה? ואז בא הזלזול ההדדי, וזה מוריד את רמת המקצוע.

"הרמה האנושית ירדה, הרמה המקצועית עלתה. תמיד אמרתי שאפשר להרחיב את הדעת אצלנו במשרד ואת הידיעות, אבל אם מישהו הוא לא אדם, אני לא צריך אותו".

רוטלוי ביקשה לסכם את הנקודה הזו בהערה חשובה: "המקצוע השתנה, כי כל המדינה והחברה השתנו. זה לא קרה רק למקצוע", היא אומרת, ומזכירה שרק בשבוע שעבר הוגש כתב אישום נגד עו"ד גור פינקלשטיין בעבירות של ניסיון לרצח, שורה של עבירות קשירת קשר לביצוע פשע ובעבירות נוספות. "מישהו האמין שנשמע האשמות כאלה כלפי עורכי דין? זה ביטוי להידרדרות חברתית".

המשימות של נאמן

וכשהמצב כל-כך קשה בעולם המשפט - הצפה, חוסר קולגיאליות, עומס בבית המשפט ועוד ועוד - כנראה שלשר המשפטים יש הרבה מאוד עבודה. כששאלנו את "יקירי המקצוע" מה הן לדעתם המשימות הבוערות של שר המשפטים הרשימה הייתה ארוכה - מטיפול במערכת המשפט, דרך גישור חובה בבית משפט לענייני משפחה ועד לתיקון חוק החברות בנושאי פירוקים וכינוסים. "רק הבוערים. אס.או.אס". הפצרנו בהם, ואלה היו התשובות:

רוטלוי: "הדבר הכי שגרתי, שפרופ' יעקב נאמן מדבר עליו כל הזמן, אך לא נעשה מספיק בעניין, זה נושא העומס על בתי המשפט ומציאת דרכים למניעת ההצפה של ההתדיינויות בישראל. אנחנו המדינה הכי מתדיינת בעולם. אלה שני שיאים לא נעימים. יש לנו הכי הרבה עורכי דין וגם הכי הרבה תיקים נפתחים בשנה".

על כך ממהר גרוס להעיר: "יהודים-יהודים. אחד העם כתב שכשילד בן 5 לומד את הסיפור על שניים אוחזין בטלית, הוא כבר יודע שיש מקום למחלוקת בכל דבר ועניין. מחלוקת זה ב-DNA היהודי".

- אז מה הפתרון?

רוטלוי: "אחת הדרכים היא הטלת הוצאות ממשיות על האדם שבזבז את זמנו של בית המשפט. זה עניין של מגמה. צריך לעשות בצורה שיטתית, אולי בהנחיה מלמעלה משר המשפטים, כי אנשים סובלים חיסרון כיס אדיר כשהם נגררים למשפטים ללא צורך. אני לא יודעת למה עמיתיי השופטים כל-כך מקמצים ידם במתן הוצאות ממשיות ונותנים אלפים בודדים של הוצאות".

פישר: "הטיפול בעומס הוא עניין בוער. אי-אפשר לנהל משפט צודק עם עומס כזה. כמה שלא יהיו השופטים גאונים, והם גאונים, במאמץ כזה הם לא יכולים לתת את תשומת-הלב לתיקים. בנוסף, נאמן חייב לטפל בהכשרה של עורכי הדין הצעירים בדחיפות, ולהחזיר את ההתמחות לתקופה של שנתיים. הוא חייב לנסות להעלות את הרמה האתית בין עורכי הדין".

גרוס: "זה מאוד חשוב שההכשרה תהיה ארוכה יותר. אני הלכתי קודם לעבוד בדיסקונט השקעות שנים, כי אמרתי לעצמי שאני לא מבין את המקצוע הזה עדיין, למרות שכבר הייתי ד"ר למשפטים, אבל היום אנשים מקבלים על עצמם תיקים דקה אחרי שקיבלו רישיון. הם לא מבינים מה הם קוראים, אבל מייצגים בתיק. זה נורא".

פישר בוחר לסכם את פרק "המשימות הבוערות" במשהו לא כל-כך סטנדרטי, אך הכרחי לדעתו: "חוץ מטיפול בבחינות הלשכה כך שישקפו ידע אמיתי ויכולת של מועמד, צריך לבדוק גם בגרות של מועמדים לעריכת דין. אדם שעומד להיות עורך דין צריך להיות בוגר. יש עורכי דין צעירים שאני שואל אותם שאלה מהחיים ומופתע לשמוע כמה הם ילדותיים. אין בשלות. אמנם זה לא ענייננו וזה לא תפקיד השר, אבל הייתי שמח לו היו משלבים בתוכנית ההכשרה משהו שיבטיח שעורך דין יהיה יותר בשל כשהוא מתחיל לעבוד. עורך דין צריך להיות ידען, מוכשר ומענטש".

הדור הצעיר

הדבר השלישי שאליו התייחסו "יקירי המקצוע" הוא נקודת הפתיחה של משפטנים צעירים בדרך למשרות שאליהן הגיעו - שופטת מחוזית מובילה ושני עורכי דין שהקימו אימפריות עריכת דין.

"יש פחות מועמדים היום לשיפוט", פותחת רוטלוי את הדיון מנקודת המבט שלה. "המעמד של השופט נשחק, ולאנשים שמצליחים במערכת הפרטית ומגיעים להישגים אין רצון להיכנס למערכת הקשה הזאת. היום נכנסים למערכת שופטים הרבה יותר צעירים, מתחת ל-40, מה שגורם לשחיקה מוגברת בגיל צעיר.

"אני רואה יותר ויותר שופטים שפורשים בגיל צעיר. רק השבוע פגשתי שופטת ממש צעירה, שסיפרה שהיא פרשה אחרי 7 שנות שיפוט. הייתי מופתעת, כי 7 שנים בשבילי זה היה רק תחילת הדרך.

"זו מערכת שקצת מאבדת את השליטה, ולא קל להיות במערכת כזאת, במיוחד כשאתה בתפקיד מאוד בודד. זה לא משרד עורכי דין שיש לך עוד 100 אנשים ותמיכה וצוות שאתה מדבר אתו. מהרגע שאתה מתיישב על הכיסא שלך, אין לך במי להיוועץ. בתקופתי זה היה כבוד להיות שופט, שליחות. היום בורחים מהשליחות הזאת".

- אולי הם בורחים משפיטה, אך מדי שנה מוכשרים יותר מ-2,000 עורכי דין חדשים. הם במצב יותר טוב או פחות טוב מכם בתחילת דרככם?

פישר: "יש פלוסים ויש מינוסים. למשל, אז אי-אפשר היה להשיג כלום בלי קשרים. אדם כמוני, ניצול שואה, שלא היה לי אבא ולא היה לי כאן אף אחד, זה היה כמעט בלתי אפשרי להשיג לקוחות, כי פעם כולם הכירו את כולם. זה לא עבד על פרסום בהתחלה. בכל מקום ביקשו את הייחוס ואת הקשר. היום יש דרכים שונות לפרסם את עצמך.

"היום יש עוד דבר שאז לא היה, אז לא היו משרדים כל-כך גדולים, מפני שלא היו פירמות והשקעות והיי-טק, שבעצם רצו לקבל את רוב השירותים במשרד אחד. עורך דין צעיר יכול להשתלב במערכת כזו ומיד לעבוד על דברים מאוד משמעותיים. זה לא היה בתקופתי. מצד שני, היום הרבה יותר קשה בגלל התחרות. אין משפחה שאין בה לפחות 2-3 עורכי דין.

"ועוד בעיה שאני מזהה בדור הצעיר - אין לו נכונות לעבוד קשה. אז אנחנו היינו מוכנים לא לאכול ארוחה, אבל שתהיה לי מזכירה שתענה ללקוח. היום עורכי דין צעירים פחות מוכנים להקריב".

- הדור הצעיר יותר מפונק?

פישר: "הם מחפשים יותר קיצורי דרך וגם רוצים להתעשר יותר מדי מהר. רודפים אחרי הכסף. אני הייתי מאושר בזמני כשגמרתי את החודש עם משכורת של צבא קבע. היום רוצים ישר לקבל העלאה. מכיוון שיש אלפי עורכי דין, כל אחד מהם מתחרה על הנתח שלו, ולא יודעים מה הגבול ואיפה לעצור. פרנסה-פרנסה - אבל יש גבול של הגינות, אתיקה, סבירות, חברות. היום זה הולך ונדחק. לכן, בשורה התחתונה גם הרבה יותר קשה להצליח".