בחצר של בלאטר

קריר. טפטוף מעצבן ורוח שנושבת בין קירות לחים. יום מאי רגיל בציריך, שווייץ. זה אולי נשמע נורא, אבל למי שיוצא עכשיו מעוד ישיבה, מסיבת עיתונאים או סתם מסע ציד אחרי מישהו שיודע משהו, או לא, זה מרענן. הקרקס של פיפ"א שוב נמצא בעיר, והעבודה נעשית לקראת המופע הגדול: הבחירות לנשיאות הארגון. זה כבר עניין רגיל לתושבי ציריך. עוד כמה לימוזינות שחונות מול הכניסה למלון בבנהוף-שטראסה וחוסמות את התנועה. מחסור במוניות שיוצאות להביא עיתונאים, סוכנים, מתווכים ואנשי עסקים אחרים מאירוע אחד למשנהו.

פיפ"א, שקבעה את מקום מושבה כאן בציריך, פרסמה השבוע מסמך עבור העיר ותושביה: הארגון מעסיק, לטענתו, 360 עובדים בעיר ועוד 100 עובדים עבור הארגון בחברות שותפות. שישה מיליון פרנקים שווייצרי, נכתב בחוברת המהודרת, מוציאים אורחי פיפ"א על לינה בעיר בשנה. ועוד כמיליון פרנקים מגיעים ישירות לחנויות ולענף הגסטרונומי של ציריך. חברי הוועדות הקבועות, אורחים לסמינרים ופגישות, חברי פיפ"א ואורחי הגאלה השנתית לבחירת שחקן השנה, עוזרים לקבע את דימוי הלוקסוס האקסקלוסיבי, גאוות המקום.

מנהל מלון "בור או לאק" הוותיק, מלון הדגל של פיפ"א, העריך עבור "נוייר ציריכר צייטונג" שבמשך שבועיים בשנה המלון שלו מרוויח יפה מפיפ"א "וזה משמעותי. למרות שאנחנו מקבלים את שני הצדדים של פיפ"א. השמש והצל". מה שכולל טיפוסים אפלים עם דרישות מוזרות ועיתונאים ששורצים בבר למרות שב-13 פרנקים שוויצרים לבירה (קצת יותר מ-50 שקל) הם יכלו להשתכר כהלכה בפאב נורמלי.

מצד שני, פיפ"א משלמת רק מיליון פרנקים שוויצרים בשנה עמלות ומיסים מקומיים, בלי לשלם פרוטה מס. אחרי הכל, הם נחשבים כעמותה שלא למטרת רווח בשווייץ, בדיוק כמו אגודת מעיפי הטיסנים שיושבת בעיירה וינתרטור. קצת מצחיק, בהתחשב בכך שהארגון הגדיל את הרזרבות שלו השנה ליותר מ-1.28 מיליארד דולר. זה לא רווח, כמובן. סתם עודף. יותר מזה, את המגרש עליו נבנה הארמון המפואר של פיפ"א על ה"ציריברג", החכירה עיריית ציריך לארגון בהנחה ניכרת ל-60 שנה, בהן מפסידה העיר מדי שנה כסף עצום בהשוואה לערך הריאלי של השכירות. התדמית באמת עוזרת לעיר כנראה. או שאלה ההזמנות למסיבות ולסעודות יוקרה?

***

מה קורה בינתיים בקונגרס, הרי לשם כך התכנסנו: קבוצת פוליטיקאים שוויצרים בראשות רולנד ביכל, שהיה שנים ארוכות עסקן בפיפ"א ואופ"א, דורשת שינוי. ביכל העביר החלטה בפרלמנט השוויצרי שדורשת מכל ארגוני הספורט במדינה להראות שהם נלחמים בשחיתות. ההחלטה כמובן עברה במאתיים קולות נגד אפס. חברי הפרלמנט יודעים שתושבי שווייץ מתחילים לאבד סבלנות. כל עוד היו אלה נשיאי הארגון ז'ואאו האוולאנז', ספ בלאטר והחברה הטובים שעשו את כל השחיתות בשקט בחצר האחורית, זה לא עניין איש. אבל אנשי ארגון אחרים כמו איסו הייאטו הקמרוני? ג'ק וורנר מטרינידד? מוחמד בין-חמאם הקטארי? זה מוגזם. ויכול להוציא שם רע לשווייץ.

בלאטר אולי בן 75, אבל בקונגרס הנוכחי הוא הוציא מהארסנל שלו עוד כמה הפתעות. את קיני ההתנגדות האחרונים הוא חיסל כבר אתמול בתשע בבוקר. באמצעות עושי דברו הנאמנים הוא השתלט מחדש על המצב, והגשים את שאיפתו להיות המועמד היחיד לבחירה - הרי בבחירות בין שניים תמיד אפשר להפסיד איכשהו. הוא הקריב את קבלן הקולות הקאריבי שלו, ג'ק וורנר, לפחות למראית עין. יריבו הקטארי מוחמד בין-חמאם הורחק מהכנס, ומ"ההצבעה הדרמטית" על תפקיד הנשיא לא נותר כלום. בלאטר זכה בעוד קדנציה. בהליכה.

להרחקה של בין-חמאם יש משמעות בציריך בעיקר על ענף המלונאות. הקטארי, שעכשיו אסור לו להשתתף בקונגרס כי הוא הורחק מכל פעילות, נאלץ לעזוב את "בור או לאק" ואת חיקה החמים של משפחת פיפ"א וחשבון ההוצאות הפתוח.

***

עכשיו נשאר לבלאטר לדחוף את האסטרטגיה שלו קדימה. הכיוון ברור: הכל נשאר במשפחה. בלאטר ותומכיו אוהבים לדבר על הכדורגל, ובעיקר על פיפ"א כמשפחה. כמו ארגון אחר, שעוסק בפשע מאורגן. כמו במאפיה, הבעיה של בלאטר היא לא השחיתות, אלא העובדה שזו יצאה משליטה. הסכמים ג'נטלמניים מאבדים את מקומם לסחטנות, לתאוות בצע וכוח, לגופי עולם תחתון שגילו את הכסף שמסתובב בכדורגל. החשש מהרוסים, למשל, גרם לכך שכל השמועות והתלונות על שחיתות בהליך הבחירה למונדיאל מופנות לבחירה של קטאר כמארחת ב-2022. איתם עוד אפשר להתעסק. חס וחלילה שהבחירה ברוסיה 2018 לא היתה כשרה.

גם האויב סומן: גוף עמום המורכב מאנגליה בפרט ובריטים בכלל, מנציגי התקשורת, פוליטיקאים ביקורתיים ואופוזיציה מבפנים. בנאומי הזעם של נציגי ההתאחדויות של האיטי, קונגו, קפריסין, בנין ופיג'י, נושאי הדגל של הדמוקרטיה והמינהל התקין, הם לא בררו במלים. ובטח לא סגן הנשיא הבכיר מארגנטינה, דון חוליו גרונדונה. "העיתונאים והתקשורת הם הסכנה מבחוץ, גלים שמזעזעים את האניה של פיפ"א", הדימוי המרכזי בנאומיו של בלאטר אתמול. האנגלים הם עושי דברה של התקשורת, מאשימים בלי הוכחות את נכבדי פיפ"א ובכלל. הלך הרוח הזה תפס היטב: וורנר חזר לחיק פיפ"א וקרא לתמוך בבלאטר - יום אחרי שאמר שאת בלאטר חייבים לעצור וכי הוא עומד לגרום לצונאמי שישטוף את פיפ"א.

אולי זו הסיבה, מדוע במרכז העיתונות של פיפ"א אתמול הלך וגווע החיבור לאינטרנט. אפילו הטוויטר לא צייץ, ככל שהתקרבה ההצבעה עצמה. בלי בלוגים חיים, בלי דיווחים שוטפים, הכל נראה פתאום סביר והגיוני. שכוחות ביטחון תוקפים עיתונאים שמנסים לראיין את חברי פיפ"א בכניסה לאצטדיון "האלן". שאנחל וייאר ליונה הספרדי נוזף בפוליטיקאים המבקרים את פיפ"א בפרלמנט, ובעיתונאים שפוגעים בזכות המידע הקדושה.

במסיבת העיתונאים שנתן בלאטר ביום שני, כבר ברור היה שהוא יודע שהחוט דק במיוחד. העצבים שלו בגדו בו, הוא איבד את השליטה בנעשה. העיתונאי הגרמני לידי אמר לי: "שים לב איך הוא מגיב למבט עוין. בלאטר לא רק מכור לכוח ומנעמים כמו כל השאר, הוא צריך גם שיאהבו ויכבדו אותו". אתמול זה כבר היה ניצחון לבלאטר כל הדרך. ומה הוא עומד לעשות עם ארבע השנים הנוספות שניתנו לו? זו כנראה הקדנציה האחרונה שלו, אם כי לא ניתן לדעת. כבר לפני שמונה שנים הוא דיבר על קדנציה אחרונה. בכל אופן הבטיח בלאטר מעשים, ופתרונות. לפני שסגר את הקונגרס, למשל, עוד הספיק בלאטר להכניס בין מחיאות הכפיים הבטחה למנות אישה כחברה בוועד המנהל של פיפ"א. בלי צורך לשאול את הקונגרס.

שאר הפתרונות שלו כרוכים דווקא בהפעלת הקונגרס. אחרי ששנים מינוי לוועד המנהל היה כלי שימושי כדי להשיג תמיכה, הפך זה לקן צרעות רועש. הוא התמלא באנשים שבלאטר לא יכול לעבוד איתם. לכן הוא העביר רפורמות רדיקליות בעשר הדקות האחרונות של הקונגרס: מליאת הקונגרס תהיה זו שתקבע את חברי ועדת האתיקה, ולא חברי הוועד המנהל. בכך הבטיח בלאטר שחברי הוועדה ימשיכו להיות נשלטים, אבל עם פחות כוח. ואולי הם גם ינקו קצת את האורוות הנגועות. בייחוד לאור ההחלטה שהעביר בלאטר, להקים בתוך ועדת האתיקה שני גופים: האחד שיפוטי, שיורשה להרשיע חברי פיפ"א, והשני ביצועי: שיקבל החלטות על סנקציות ויכפה אותן. הכל כמובן פנימי, בלי להשתמש באנשים מבחוץ, שלא שייכים למשפחה. לא פחות מהפכנית היא ההחלטה לתת בעתיד לקונגרס של פיפ"א לבחור במארחת המונדיאל מתוך רשימה שיעשה הוועד המנהל.

פיפ"א, כמובן, תמשיך מדי פעם להיות עסוקה גם בארגון הכדורגל. כשנושאים בוערים יהיו מסובכים מדי - כמו ההחלטה בקונגרס הנוכחי אם להכניס כבר את טכנולוגיית קו השער או טכנולוגיות אחרות למשחק - הם פשוט יידחו לשנה הבאה.

עכשיו, משחלף הגל המאיים האחרון ובלאטר התיישב לו על כסאו לעוד ארבע שנים, הבעיה הגדול והמטרידה תמשיך להיות נושא השחיתות בארגון. מספיק שמסמך בודד עם הוכחות יתפרסם כדי להפיל את מגדל הקלפים הזה, ולהטביע את הספינה שהשוויצרי הוא הקפיטן שלה. עד עכשיו הצליחה פיפ"א למנוע באמצעים משפטיים פרסום מסמך שמשרד התובע בצוג, שם התנהל המשפט שעסק בשחיתות ובפשיטת הרגל של חברת ISL רוצה לפרסם. לבית המשפט יש שישה חודשים להחליט, ולפי התקדימים קשה לראות את עיכוב הפרסום מתמשך. זה כנראה פרק הזמן שיש לבלאטר לעשות סדר בחצר שלו, לפני הסערה הבאה.