קוטג' 2: שתיקת המחלבות

נוחי דנקנר ואפי רוזנהויז משופרסל ודודי ויסמן וזאב וורמברנד מרבוע כחול הבינו את השיטה

הלו, זהבית (כהן, הבעלים של תנובה)? עופרה (שטראוס, הבעלים של שטראוס)? איפה אתם... לאן נעלמתם?

דממה עמוקה ומרוחקת תקפה את טייקוני הגבינה. מצד אחד, אם ידברו - ימשכו את אש האשמה, "על ראש הגנב בוער הכובע". לכן הכי טוב למשוך בחוטים בשקט ולזרוק את האשמה על הרפתנים ועל המשווקים, רשתות השיווק. מצד שני, אם יסבירו את העלאות המחירים בעליית מחירי חומרי הגלם בעולם - ישאלו אותם: אז מאיפה הרווחים המתפוצצים שלכם והמשכורות בראש טבלאות השכר?

המשווקים הגדולים, נוחי דנקנר ואפי רוזנהויז משופרסל, דודי ויסמן וזאב וורמברנד מרבוע כחול, קלטו את השיטה. זה לא אנחנו. זה המחלבות הסחטניות האלה. האמת היא שהם מתחלקים באשמה, ברווח ובתאוות-הבצע.

וזה גם צריך להיות נוסח הפתרון של המשבר הנוכחי: סליחה טעינו, לא הערכנו נכון את האקלים החברתי, את הכבדת הנטל. עם כבוד והערכה לאוכלי הקוטג' ההולכים עמנו עשרות בשנים, החלטנו להוריד מחירים. שנינו יחד.

ביי ביי גושים לבנים

ביי ביי קוטג', להתראות גושים רכים לבנים. אנחנו נפרדים. זה לא אתם - זה אנחנו. לאט אבל בטוח אנחנו רוצים להפסיק להיות הפראיירים, מגש הכסף, של שורת הרווח.

די, מספיק שיחקתם בנו. שתקנו, האמנו לכם שהכול ביטחון, ציונות, חלוציות, מדינה מוקפת אויבים ועוד ססמאות יפות שכאלה. עד שהגזמתם. חלפו שנים עד שהפנמנו את התוצאות הכספיות היפות של התאגידים, מחירי העסקאות שהראו כמה אתם נפלאים. בעיניים כלות למדנו שנה אחר שנה את טבלאות השכר המדהימות. גם ראינו בתמיהה את מנהיגי המדינה (ולא הגנבים מביניהם) מתעשרים ומתרווחים בזה אחר זה.

עד שקלטנו שהאמ-אמא של המסחטה הכספית היא המשק הריכוזי הלא תחרותי שמקפיד לפנק ולהעשיר את אנשיו, מנהליו ופקידיו - והפוליטיקאים שמאפשרים את זה. התאוותנות של האוליגרכיה, העסקית והפוליטית, נחשפת. האזרחים, מעמד ביניים בראש ובעיקר, מתחילים להבין את עוצמת כוחם.

כיכר רבין היא לא כיכר תחריר

לא, זה לא בא ממקום של חולשה. אנחנו לא מצרים ולא סוריה. כיכר רבין זה לא כיכר אל תחריר. זה בא ממקום של עוצמה. הכרה בכוח. תהליך שצועד בצמוד לרפורמות במשק, כשהבנקים הפסיקו להיות האורים-והתומים, ההסתדרות הפסיקה להיות הבוס היחיד על הפנסיה.

הטייקונים והפוליטיקאים מתגלים בערוותם ובחמדנותם, והציבור תופס שלא סתם הוא לא מבין כלום. לא את תלוש המשכורת, לא את חישוב המשכנתה ובטח לא את דוח ההשקעות וקרן הפנסיה. כותבים כדי שלא נבין. שלא נבלבל במוח.

עוד נחזור, יקירתי. נמרח אותך על לחם טרי, נאכל בכפית, זיתים שחורים, מלפפון ירוק. אין ספק שנחזור, נקנה, נאכל, נשמין ובטח נתרגז. השאלה עכשיו היא רק מי ימצמץ ראשון: אנחנו או אתם. משחקי החתול והעכבר הרי לעולם לא ייעלמו. אתם החתול השמנמן, אנחנו העכברים המתרוצצים.

בקוטג', כמו בסלולר, בעמלות הבנקים, בדמי הניהול, במחירי הירקות הפירות והאוכל, בחולצות, בנעליים; כמו בגזירות מלמעלה: מים, דלק, חשמל, מסים עקיפים וישירים, ארנונה, בולים, היטלים, קנסות...

מערכת החלב בנויה מברונים, מלכים וקיסרים. החקלאים, הברונים - יצרני החלב, שמקדשים את "מחיר המטרה" (מחיר שנקבע בצוות משותף של משרד החקלאות ומועצת החלב. זהו המחיר שמובטח לחקלאים בגין כל ליטר חלב גולמי שהם מוכרים למחלבות, במסגרת מכסות הייצור שלהם. מחיר המטרה ב-2007 היה 1.8 שקלים לליטר, ב-2011, כ-2 שקלים לליטר; המלכים - המחלבות, יצרניות מוצרי חלב; והקיסרים - רשתות השיווק שמוכרות אותו.

הם יבואו לקראתנו

סביר להניח שהחברים יבינו שהכי טוב יהיה להשתיק את העניינים כמה שיותר מהר, בשבוע הבא, לפני היום המכריע, 1.7, היום הראשון להחמצה הלאומית של הגבינה על המדפים. זה כנראה יתחיל בזהבית כהן ההגיונית המונופוליסטית מתנובה, יעבור לעופרה שטראוס משטראוס ומוזי ורטהיים מטרה.

הם יילכו לקראת העם העמל בציון, ייעתרו לפניית ראש הממשלה/ שר האוצר/ אולי הנשיא יתערב, ויורידו שקל מקופסת הקוטג'. יופי זהבה. בלי שנרגיש, הם כנראה יעלו את זה ביוגורט.

לצדם יתייצבו אדוני שתי הרשתות הגדולות, שופרסל וריבוע כחול: נוחי דנקנר, אפי רוזנהויז, דודי ויסמן וזאב ורמברנד ושות'. גם הם יתנדבו להוריד שקל מהקוטג', אחר-כך אפשר שיחזירו אותו דרך מחיר הבמבה והאורז.

ניפגש בפייסבוק

החקלאים-החלבנים? נו, הם לא יזוזו. הם כוח פוליטי אדיר. ליכוד, עבודה, קדימה, דתיים... ח"כ שי חרמש, יו"ר הלובי החקלאי בכנסת, כבר הזדרז וסימן: "מחירו המופקע של הקוטג' הוא אך דוגמה אחת לפערי התיווך השערורייתיים והבלתי מתקבלים על הדעת שנוקטות רשתות השיווק". אז מה ייצא לנו: הקוטג' ירד מ-8 ל-6 שקלים. הפחתה זמנית שסל הקניות הכולל לא יחוש בה.

מה שחשוב זו ההארה. ההתעוררות. בניית הכוח. לא רק פייסבוק וטוקבקים. אפילו לא הפגנות רחוב וחרם גבינה ועגבניה. הדרך תהיה קשה, ורבים וחזקים יגויסו להפריע: בעלי עניין, אנשיהם, מומחים ובעלי מקצוע מכובדים, גם פקידים בכירים, חברי כנסת ושרים ישבשו את הדרך.

ברגע שזה יגיע גם לשיקול-דעת בבחירות (למשל - כמה תשפיע המלחמה בשוק הסלולר הנצלני על מעמדו הפוליטי של משה כחלון) - הציבור ינצח.