קוטג' 1: הגביע הוא שלנו

הקוטג' הוא כבר לא רק קוטג'. כמה נקודות לפני שאנחנו יוצאים לחרם צרכנים

1. לא רק קוטג'

כדי שחרם הצרכנים הישראלי הראשון יהיה אפקטיבי, צריכות יצרניות החלב להרגיש אותו טוב-טוב בכיס. מוצר אחד - מרכזי ככל שיהיה - אולי ידגדג מעט את שורת ההכנסות שלהן, אך לא יטלטל אותה.

אולם כל אחת מ-3 החברות שבהן מדובר - תנובה, שטראוס וטרה - משווקת גם מוצרים שאינם מוצרי חלב. שטראוס משווקת כידוע את מוצרי עלית, תנובה מחזיקה גם במאמא-עוף, וטרה שייכת לקוקה-קולה.

אם כל צרכן יחשוב פעמיים לפני שהוא קונה גם את המוצרים האחרים שלהן - הרמז יהיה הרבה יותר עבה.

2. זהב צהוב עם חורים

קוטג' עולה 7.5 שקלים, וזה מעצבן. אבל מה עם הגבינה הצהובה? האם מישהו נתן את דעתו על כך ש-200 גרם של גבינה צהובה ארוזה של תנובה עולים יותר מ-20 שקל? ק"ג עוף טרי עולה פחות - 19 ק"ג.

במחיר של ק"ג גבינה צהובה אפשר לקנות 5 עופות. אולי זה הזמן להתחיל להשקיע בגבינה צהובה.

3. לקנות מיצרנים קטנים

חרם צרכנים הוא דבר מבורך, אבל צרכנות פוזיטיבית חשובה לא פחות. למה הכוונה? לצרכנות אחראית, שמעודדת יצרנים קטנים, שתורמת לתחרות.

איך עושים את זה? לא מסובך. בכל פעם שאתם עומדים מול המדף ומתכוונים לקחת את המוצר של המותג המוביל והדומיננטי, עצרו לרגע ובדקו אילו עוד יצרנים מציעים את מרכולתם.

ליצרנים האלה, במיוחד הקטנים שבהם, אין בדרך-כלל תקציבי פרסום גדולים, קשה להם לחדור לתודעת הצרכנים, וקשה להם לשכנע את הרשתות לאפשר להם להגיע לציבור הרחב. להצבעה שלכם באמצעות הארנק יש חשיבות מכרעת.

4. דיאטת קניות

חברת השפע המודרנית גרמה לכולנו לצרוך בלי חשבון, לאבד את יכולת ההבחנה בין מה שנחוץ לנו לבין מה שממש מיותר, ולקנות הרבה יותר ממה שצריך. כמעט כל אחד מאיתנו יכול לצמצם את סל הקניות שלו בכמה מוצרים ובכמה אחוזים.

זה אולי לא קשור ישירות למחאה על מחיר הקוטג', אבל האפקט יהיה רב-עוצמה: ירידה בנפח הקניות תביא בהכרח למבצעים אגרסיביים, לתחרות עזה יותר בין היצרנים ובין הרשתות ולמחירים נמוכים יותר בנקודות מכירה שונות.

5. מה עם הכסף הגדול?

חשבתם פעם כמה גביעי קוטג' אפשר לקנות בסכום שאתם משלמים לחברת הסלולר שלכם בכל חודש? בערך 40, אולי 50. למה זה חשוב? מפני שאיך שלא מסתכלים על זה, קוטג' זה הכסף הקטן, ואם אכפת לכם מהכסף הקטן, כדאי שתשנו עוד כמה הרגלי צריכה שנוגעים לכסף היותר גדול.

לפני כמה שנים נעשו בארץ כמה ניסיונות לקרוא לישראלים הפטפטנים להתגייס ל"יום ללא סלולר". זה לא עבד. כל בחור שהמתין בשעמום בתחנת האוטובוס העדיף להעביר את הזמן בשיחת סרק לחברה שלו, כל בעל ששכח מה אשתו ביקשה ממנו לקנות טלפן אליה וחשב לעצמו שעוד שיחה אחת לא תעשה את ההבדל.

אז זהו, שכן. השתתפות פעילה של אלפים ההופכים לעשרות אלפים, ושל עשרות אלפים שהופכים למאות אלפים, היא המפתח האמיתי להצלחה של כל חרם צרכנים. הזדהות לא מספיקה. צריך להיות מסוגל להתאפק, ולהעמיד את טובת הכלל לפני טובת הפרט, ולו לכמה ימים.