רצח לפני המלחמה

"מי רצח את אבא?", א' 21:30, ערוץ 1

על הסרט הזה כתבתי כאן לפני כמה חודשים, עת שודר לראשונה, אבל מאחר שאחוז הצופים בשידורי הערוץ הראשון הוא כה קטן, הרי שכעת יש הזדמנות נוספת למי שהחמיץ את השידור ההוא, לצפות בסרט פעם נוספת.

נתחיל בסיפור "הקטן": לפני כמה שנים, בעת טיול בנגב, ראיתי שלט הכוונה ל"חוות ג'ו אלון", השם הלא שגרתי, גרם לי לתהות - וכששבתי הביתה חיפשתי קצת באינטרנט, כדי ללמוד שג'ו אלון היה נספח צה"ל בוושינגטון שנרצח ביולי 1973, שלושה חודשים בלבד לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים.

היה לי מוזר שלא שמעתי עד אז על הפרשה, נכון שהייתי ילד צעיר באותם ימים, אבל פרשיות היסטוריות עלומות מן העבר הרי צצות כאן כל הזמן, ודווקא זו נקברה תחת מעטה שיכחה.

הנחתי שהסמיכות למלחמה ההיא שריסקה את אמון הציבור בהנהגה, ושתבעה כל-כך הרבה חיים, השכיחה את הפרשה ההיא מלב. לפני כמה חודשים, בזכות הסרט הזה של ליאורה אמיר, התוודעתי לסיפור מחדש. יש כאן שני מעגלים: הפרטי-אישי, שבו מחפשות בנותיו של אלון: דליה, רחל ויעל, תשובה לשאלה שהפכה לשם הסרט: מי רצח את אבא?

שתיקה רועמת

במסגרת החיפוש אחר האמת הן נתקלות לעיתים קרובות מדי בשתיקה מביכה או סתם בחומר מסווג, והמסע האישי שלהן בהחלט סוחף את הצופה. המעגל השני הוא מטריד יותר: האם נרצח ג'ו אלון כי ידע יותר מדי? ואם כן - למי יכול היה להזיק המידע הזה. אם לאויבי ישראל, ניחא. ככל שהפרשה עצובה, הרי שלפחות ידינו לא שפכו את הדם הזה.

אבל האם יש סיכוי, ולו קלוש, שאלון ידע יותר מדי, נניח את האמת ביחס לקונספירציה בין בכירים בממשלת ישראל לבין ארצות הברית בנוגע למלחמת יום הכיפורים? האם ידע למשל שעסקה נרקמה בין האמריקנים לממשלת ישראל, במסגרתה האמריקנים לא ילחצו על ישראל לנסיגה מהשטחים במסגרת הסכם מדיני, ישראל תימנע מכוננות למלחמה וממכת מנע שעלולה לסבך את האמריקנים בעימות מול הרוסים ובתמורה תקבל סיוע מוגבר מהאמריקנים לכשתפרוץ? סביר להניח שקונספירציה שכזאת לא הייתה, נכון יותר להאמין שהייתה כאן הבנה, שנסמכה בעיקר על בטחונו של שר הביטחון דאז, משה דיין (ששתיקתו בפרשת אלון בהחלט מעוררת תהיות קשות ותורמת לאווירת הקונספירציה), שגם אם תפרוץ מלחמה, היא תהיה שחזור מדויק של מלחמת ששת הימים, ברוח אמרתו המפורסמת על כך שעדיפה שארם אל שיך בלי שלום, על שלום בלי שארם אל שיך (כמה שנים מאוחר יותר הוא היה מאדריכלי ההסכם שקבע בדיוק את ההפך). בחזרה לאלון: גם מקץ כמעט 38 שנים, פרשת הרצח שלו נותרה בלתי מפוענחת.

תסלח לי משפחתו אם כאן אני מפסיק לרגע להתעניין בסיפור האישי שלה ומותח קו גס אמנם, אבל לא בלתי הגיוני לימינו אנו: האמונה שלפעמים עדיפה מלחמה מוצלחת על תהליך מדיני גרוע, היא לכשעצמה (אולי) לגיטימית, אבל האירועים שבאו בחודשים שלאחר רצח אלון, מעידות שמדובר בהימור פרוע (ובמקרה דנן גם גרוע) במיוחד: בתהליך מדיני הסכנה קיימת, במלחמה היא ודאית.