ערבב לפני השימוש; "הבאלנס בין החביות נותן וויסקי יותר מורכב"

לאחרונה ביקר בארץ קולין סקוט, המאסטר בלנדר של חברת שיבס ריגאל ואגדה בפני עצמו, והעניק לכל המלעיזים שיעור בנוגע לכבודו האבוד של הבלנדד וויסקי

מדינת ישראל כיבדה את קולין סקוט, המאסטר בלנדר של חברת שיבס ריגאל (Chivas Regal) בכבוד הגדול מכולם, והפעילה לכבודו את הצופרים של אחד מתרגילי ההתכוננות למלחמה הבאה. זה בטח לא תרם ליחסי הציבור של ישראל מבחינתו, אבל מצד שני, סקוט יודע שגם לוויסקי שלו יש בעיות תדמית בארצנו. אחרי הכול, אחרת למה הזעיקו דווקא בכיר שכמותו לכאן?

הבעיות של שיבס וכל שאר הבלנדד סקוטש וויסקי באשר הם לא הומצאו בישראל. בעולם בעיית התדמית של שיבאס היא בעיקר דימוי של משקה זקן. בארץ נוסף משום מה גם דימוי ערסי. כך או כך, לא במקרה מכריחה המזקקה המהוללת את העומד בקצה הפירמידה המקצועית שלה להסתובב כמה שבועות בעולם ולהפיץ את התורה מחדש.

העולם הנ"ל, וישראל בתוכו, "גילה" את המאלט וויסקי, חומר הגלם היוקרתי שממנו עשויים כל הבלנדים שיש (מעורבב היטב עם הגריין וויסקי התעשייתי), והתמכר לו. עכשיו צריך לשכנע את הצרכן שהמשקה המיושן כביכול שהוא גדל עליו, כוסית שיבס או ג'וני, הוא לא פחות טוב. וזה לא פחות טוב. הטעימה הקצרה והמשכנעת שערך סקוט בתל אביב מוכיחה שוב את מה שהספקנו אולי לשכוח. שיבס ריגל הוא וויסקי קלאסי, הנותן תשובה מושלמת למי שמאס כבר בכל הסינגל מאלטים האופנתיים והמרתקים אמנם, אבל הכל-כך מעושנים ו/או כבדים ו/או שניהם.

לא סקוט הוא האיש לדבר איתו על בעיות התדמית של המוצר שלו. לשונו נצורה וניסוחיו מדודים ומוקפדים. רק כשנגענו בעניינים טכניים לגמרי, כמו חביות שרי ישנות ומיוחסות מול חביות ברבן אמריקאי חדשות ו"פרחיות" משהו, הוא הרשה לעצמו להשתחרר מעט. "הבאלנס בין שני סוגי החביות נותן וויסקי מורכב הרבה יותר", אמר.

בכלל, האיזון הקדוש הוא נר לרגליו של סקוט. בשיחה, ובעיקר בוויסקי שלו. בסופו של יום זה גם משתלם. למה לדבר על וויסקי, אם אפשר לשתות אותו. ומה ששותים מיליוני בני אדם בעולם הוא עדיין שיבס, עם או בלי בדיחות עקומות כמו "עזוב את השיבס, חבל על הקולה" או כמו ברים שלא מחזיקים שיבס (וג'וני ווקר) כדי שלא יבואו ערסים.

כמו כל בלנדד וויסקי אחר מורכב גם השיבס מערבוב של וויסקי "תעשייתי", הלוא הוא הגריין (Grain) וויסקי, המיוצר בזיקוק אחד רציף בשבעה מפעלים בסך-הכול ברחבי סקוטלנד, ומכמה וכמה סינגל מאלטים מיוחסים יותר או פחות המיוצרים בזיקוק כפול מסורתי. סקוט אינו מוכן בשום אופן לגלות בכמה מאלטים בדיוק הוא משתמש ומה חלקם היחסי במוצר הסופי.

קולין סקוט הוא אגדה בתחומו. אין הרי מאסטר בלנדר של וויסקי מפורסם שאינו אגדה. אולי זה באמת כך.

- האם יש הבדל בין עבודתו של המאסטר בלנדר בבלנדד וויסקי כמו שיבס לבין זו של מאסטר בלנדר במזקקת סינגל מאלט?

"תזכור שיש גם מאסטר דיסטילר (מזקק ראשי), וזה לא אני. המצב זהה במזקקות המאלט. אתה בוודאי מניח שעבודתי מורכבת יותר מכיוון שאני מערבב שלושים-ארבעים סוגי וויסקי למוצר סופי אחד הרמוני, אבל האמת היא שאין הבדל. היכולות הנדרשות והעבודה עצמה זהות. גם מזקקות הסינגל מאלט אינן מייצרות רק ממוצר אחד אלא מסוגי וויסקי שונים של המותג".

- איך באמת אתה רואה את שלל סוגי הוויסקי היוצאים בימינו ממזקקות כאלה, ואיך מתמודדים עם האופנתיות ההולכת וגוברת של המאלט וויסקי?

"אני לא מתלהב מכל המאלטים ב'סיומות' (סקוט מתייחס למאלטים שמבלים את סוף תקופת ההתיישנות שלהם בחביות ששימשו קודם ליישון שרי, פורט, מדיירה ואפילו מוזרויות - עבור יישון וויסקי - כמו יין בורגון או סוטרן). נדמה לי שזה בעיקר גימיק. ובקשר לתחרות על לב הצרכן, אתה צריך לזכור שוויסקי מאלט עדיין מהווה בסך-הכול 10% מהשוק, ורובו המכריע משמש בכלל, עדיין, ליצירת הבלנדד וויסקי".

- אז אתה מסתובב עכשיו בעולם כדי להפוך את שיבס לוויסקי קצת פחות "מכובד"?

"גם. פעם זה היה משקה של אבא שלך. עכשיו זה אחרת. זה יכול וצריך להיות אחרת".

צפירת ארגעה. שיבס הוא עדיין יופי של וויסקי. גם בלי קולה או ג'ינג'ר איל.

צרו איתנו קשר *5988