לחפצים של היום יש לא רק יכולות תקשורת אלא גם אישיות

תערוכת עיצוב חדשה ב-MOMA ניו-יורק מתרכזת בממשק בין אדם למכונה ובהתפתחות של התנהגות טכנולוגית ■ "בין אם באופן פעיל וגלוי או בדרכים עדינות וסמויות, דברים מדברים אלינו"

"דברו אליי", Talk to Me מבקשת כותרת התערוכה החדשה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (MOMA). כותרת המשנה: עיצוב ותקשורת בין אנשים וחפצים, מפנה זרקור לפעולות יומיומיות בעידן האינטראקטיבי שלנו.

"ידידות" כבר מזמן אינה איכות השמורה רק ליחסים בין בני אדם. ממשחק המחשב ועד מכונת הקפה, המודה לנו ומזכירה לקחת את העודף; ממסך המגע של הכספומט, דרך האפ הסלולרי, ועד ל-GPS - מכונות "ידידותיות למשתמש" מדברות אלינו, ואנחנו מקבלים זאת כמובן מאליו.

התערוכה לא רק מציגה את העולם הזה ומנסה לתהות על מרכיביו האנושיים והמכניים, אלא גם קוראת לצופיה לעצור לרגע ולשים לב, כי למעשה מדובר בהרגלים של הזמן האחרון.

"בין אם באופן פעיל וגלוי או בדרכים עדינות וסמויות, דברים מדברים אלינו. בכל קנה מידה - מכפית ועד עיר, הרשת, הממשלה, בניינים וקהילות, מערכות, רשתות חברתיות, עולמות מלאכותיים - דברים מתקשרים", כותבת אוצרת התערוכה, המעצבת והחוקרת פאולה אנטונלי, העומדת בשנים האחרונות בראש המחלקה לעיצוב ואדריכלות במוזיאון.

גם אם לא תמיד התקשורת מילולית או מדוברת, הממשק התקשורתי בין אדם למכונה מעולם לא היה מגוון יותר: טקסטים, עיצוב גרפי, תקשורת חזותית ותקשורת רב-חושית - במגע, בריח, בתנועה בחלל. אנו לומדים לזהות את שפות הסימנים השונות, לנוע בכיוון החץ, להסתייע במכונות. אצל ילדים הגישה האינטואיטיבית בולטת לעין במיוחד. כך למשל, מכשיר טלפון חדש ו"חכם", שנראה לבעליו המבוגר כחפץ הדורש לימוד ועיון, הופך לכלי משחק רב שימושי, זמין ומיידי בידיהם של נערים ואף פעוטות.

הסיבה לכך נעוצה לא אחת בפתיחות ובגמישות המחשבה, אך היא תלויה כמובן גם ב"שפה" של הממשק. האם היא פשוטה לתפעול ולתקשורת או מורכבת ומסובכת. וזו היא שאלה המופנית לא רק למהנדסי תוכנה ותקשורת, אלא יותר ויותר למעצבים המאפיינים את האובייקטים ובוחנים את השימושיות שלהם.

"התרבות של המאה ה-21 היא מוטת אינטראקציה. 'אני מתקשר משמע אני קיים' היא הגדרה קיומית כיום. חפצים שבעבר נדרשו רק לצורניות אלגנטית ושימושיות הולמת, כעת אמורים להיות בעלי אישיות והמעצבים צריכים לספק לא רק צורה, פונקציה ומשמעות אלא גם תסריט לדיאלוג שייווצר בממשק עם המשתמש", מסבירה אנטונלי.

הדרישה היא לא רק למוצרים בעלי יכולת תקשורתית אלא גם להתחשבות בצורך האנושי בפידבק רגשי. כתוצאה מכך, לפי הבחנתה, בעשור האחרון מתפתחים ענפי התמחות ומחקר חדשים בעיצוב, לצד העיסוק המסורתי של עיצוב תעשייתי וחזותי. כך התקבצו במוזיאון מכונה אוטומטית לממכר כרטיסים, שעון דיגיטלי-אנושי, רובוטים, כרזות ואתרי אינטנרנט, מכשור רפואי, נעלי קפיץ ומשחקי מחשב.

המכנה המשותף של רבים מהמעצבים העומדים מאחורי הפריטים הוא גילם הצעיר. מעצבים מכל העולם (כולל מישראל), חלקם בוגרי אקדמיה מהשנים האחרונות וחלקם כבר משולבים בתעשייה. אולם בתערוכה זו, לא שמות המעצבים מככבים, אלא דווקא המגע, החוויה והמפגש עם תוצריהם. חלקם מוצרים קיימים ומוכרים וחלקם רעיוניים ואף מופשטים. "מעצבים משתמשים בכל העולם כבמה חיה למשחק אקרובטי של תקשורת, ומעשירים את חיינו ברגש, בחופש תנועה", מוסיפה האוצרת.

התערוכה מנסה לגעת בעיצוב הדיגיטלי, בטכנולוגיות הדמיה ותלת-ממד, בממשקים אינטראקטיביים המשולבים במפות, בניינים ומוצרים מסחריים, ובעיקר בחוויית המשתמש, שמפתחת אצל כולנו "התנהגויות טכנולוגיות" חדשות לבקרים. הקהל, המגיב בהנאה גלויה, נמשך אל המסכים והצעצועים, ומקדיש מחשבה שנייה לממשק המובן מאליו.

צרו איתנו קשר *5988