האם ההסתדרות איבדה מכוחה להוביל מאבק חברתי?

פעילי השמאל הלאומי, בראשות עו"ד אלדד יניב, הקימו אתמול (ה') "אוהל מחאה" ברחבת בית ההסתדרות בתל-אביב, המקום בו נערכה עצרת גדולה של הארגון, בהשתתפותם של אלפי עובדים. בהסתדרות טוענים כי הפעילים השחיתו שלט שהוכן לצורך העצרת, ואל המקום הוזמנה המשטרה שפינתה את אנשי השמאל הלאומי.

נדמה שאין כמו הידיעה הזו כדי לתאר את היחס של גורמים רבים מקרב הגרעין הקשה של המחאה החברתית לתפקידה של ההסתדרות במאבק על שינוי סדר העדיפויות של ישראל. דווקא צעירים נטולי קשרים וניסיון פוליטי (אבל מלאי אידיאולוגיה ואג'נדה פוליטית), שלא עומד מאחוריהם "צבא" של פעילים ממושמעים, הם אלה שמובילים את המחאה החברתית הגדולה ביותר והמקיפה ביותר שראתה המדינה.

איגוד העובדים המיתולוגי, ששורשיו בראשית הציונות, שבראשו עמדו ענקים כדוד בן-גוריון וברל כצנלסון, נתפס כגוף שלא רק שלא נאבק להגן על העובדים ועל עקרונותיה של מדינת הרווחה, אלא כשותף פעיל בשמירה על הסדר הקיים, אותו סדר שדפני ליף, סתיו שפיר וחבריה דורשים לחולל בו שינוי עומק ערכי.

מסתייגים מהממסדיים

בלי יכולת לוגיסטית, בלי מנגנון בשכר, פעילי המחאה הוציאו לרחובות מאות אלפים פעמיים בתוך שבועיים. המחאה הפכה לרחבה ודינמית, בעוד שבהסתדרות לא היו בטוחים בהתחלה אם כדאי להם להצטרף. אחר כך יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, החליט שכן, והחל לשגר אולטימטום לראש הממשלה, ואז נסוג קצת, ואפילו אמר ש"אם המחאה נועדה להפיל את הממשלה - אני לא בעסק".

ההסתדרות, עם התדמית האפורה והירחמיאלית, קיבלה בעידן עיני גם אלמנט של גורם ממסדי יתר על המידה, כזה שמעדיף לפשר בין הממשלה לעובדים מאשר לנהוג כארגון עובדים אמיתי. לא במקרה המהפכנים הצעירים מסתייגים מעיני. לא במקרה החבר'ה של אלדד יניב מסמנים את ההסתדרות כגורם "עוין", ואפילו אמנים שפנו לעזרת ההסתדרות במאבקיהם, מתרים בעיני ש"יסיר את ידיו" מהמחאה.

חנה זוהר, מייסדת קו לעובד, אחד מאיגודי העובדים שקמו במטרה לסייע לעובדים שההסתדרות לא מצאה לנכון לעזור להם מכל מיני טעמים, רואה במתרחש כעת תוצאה בלתי נמנעת. "המחאה שהתעוררה בכל עוזה הציגה את ההסתדרות בחוסר הרלוונטיות שלה, כתוצאה משנים של הזנחת מעמד העובדים", אומרת זוהר.

לדבריה, "ההסתדרות מטפלת בשני סוגי עובדים. למאורגנים בוועדים במקומות העבודה, ההסתדרות מתייחסת לפי גודלם. ככל שהם גדולים יותר, הם זוכים ליותר יחס. המשמעות היא כי ועדי העובדים שותפים למו"מ עם המעסיקים. באשר לעובדים שאינם מאורגנים בוועדים, בענפים כמו שמירה ואבטחה, חברות כוח אדם וניקיון, ההסתדרות חתמה על הסכמים קיבוציים ענפיים עם המעסיקים ללא מעורבות של העובדים. היו הסכמים שמכרו את העובדים".

- ההסתדרות לא הצליחה להשיג תוצאות או שהיא לא השתדלה כל כך?

"גם כשהיו הסכמים טובים, כמו בשמירה, ההסתדרות לא פעלה באופן קיבוצי כדי ללחוץ על המעסיקים לכבד את ההסכמים. כך הפכו ההסכמים למילה ריקה, בעוד שההסתדרות אספה מהמעסיקים דמי ארגון שנוכו מכל עובד והגיעו למיליוני שקלים".

זוהר מספרת שקו לעובד, יחד עם ארגונים נוספים בפורום לאכיפת זכויות עובדים, פועלים מאז 2002 מול הממשלה בהצעות לחקיקה כדי לשפר את מצב העובדים. "ניסינו לשתף פעולה עם ההסתדרות כדי לחזק את קידום הנושאים הבהם טיפלנו, אבל לא הצלחנו לקבל שיתוף פעולה".

- יש לך בכל זאת איזו מילה טובה להסתדרות?

"אני יכולה לציין לזכות ההסתדרות רק את קידום העלאת שכר המינימום, שינוי חוק דמי מחלה לטובת העובדים, והסכם הפנסיה הכללי במשק, שעדיין דורש אכיפה ממשלתית וערבות ממשלתית גבוהה יותר".

"פספסו את המומנט למנהיגות"

ח"כ לשעבר רן כהן, היה יו"ר בית נבחרי ההסתדרות, ראש סיעת מרצ בהסתדרות, ואחר כך שותף בסיעת חיים חדשים של חיים רמון, שחוללה מהפך בהנהגת הארגון. אולי לכן, הביקורת שלו על התפקוד הנוכחי של יורשיו בצמרת היא תקיפה אך גם זהירה. "בהכרה שלי, ההסתדרות היא לא רק איגוד מקצועי, אלא גם תנועה חברתית".

- כלומר, שהיא בעצם הייתה צריכה להיות חיל החלוץ של המאבק הנוכחי, לא?

"אסור להסתדרות לתפוס טרמפ, אלא להעמיד את הכלים שברשותה לעזרת המאבק הזה. יש לה שני כובעים - כאיגוד מקצועי וכתנועה חברתית. המעמד הבינוני משתכר שכר נטו מאוד-מאוד נמוך, ולמעשה כוח הקנייה של מעמד הביניים הוא צד אחד של הבעיה, כשהצד השני זה המחירים היקרים. לפחות בכובע הזה חובתו של יו"ר ההסתדרות להתערב".

- ובכובע השני, כתנועה חברתית?

"אם ההסתדרות תופסת את עצמה כמי שרוצה לבשר על סיכוי לחברה מתוקנת, חברה סולידרית, חברה צודקת ושוויונית יותר - הרי שחובתה גם להגן על הצד השני ולהילחם על פתרונות לשירותים החברתיים הבסיסיים, כמו דיור, בריאות, רווחה וחינוך".

- העניין הוא שיש תחושה שההסתדרות כבר מזמן לא ממלאת את התפקיד הנוסף שאתה מדבר עליו, ולכן המוחים עכשיו די נרתעים מהמעורבות של ההסתדרות.

"אתה מעלה טענה נכונה ומעניינת. ההסתדרות צריכה לעשות חשבון נפש - איך זה שכל ההתפרצות הזאת קרתה בלעדיה, ללא כל אבחנה מראש של גורמי ההסתדרות שההתפרצות הזאת עומדת בפתח".

ולא שהיה כל כך קשה לזהות את התהליך. באוקטובר 2010, התראיין כהן בעמודים אלה ממש לכתבה גדולה שעסקה במצוקת הדיור. "אנחנו הולכים לקטסטרופה", הוא הזהיר אז. "זו פצצה מתקתקת שתפגע לא רק בהכי עניים, היא תפגע בכל מעמד הביניים, בכל הזוגות הצעירים, תפגע בכל הרצון והתיאבון לחיות בארץ הזאת... הם מפקירים את העם בידיים של 'כוחות השוק' כביכול, הקבלנים, הנדל"ניסטים, הספסרים".

- ואם אתה התרעת, איך בצמרת ההסתדרות לא ראו?

"ההסתדרות הייתה חייבת לראות שהר הגעש הזה קיים, והיא הייתה צריכה להיות זאת שתרים את הדגל, אבל פה לא משחקים במי קודם למי. אם ההסתדרות פספסה את המומנט של המנהיגות, זה לא אומר שהיא לא צריכה לסייע למנהיגות הנוכחית".

על ההתבטאות של עיני על סירובו לסייע להפלת הממשלה אומר כהן: "אני מניח שעיני אמר את זה דווקא כדי לרצות את ראשי המפגינים, שכל הזמן מדגישים שזה מאבק לא פוליטי. הם מתכוונים להגיד שזה מאבק לא מפלגתי, אבל זה אבא של המאבק הפוליטי".

- אתה מתרשם שיש כאן שינוי תודעתי?

"ההתקוממות שהיום מתקיימת ברחובות תחזיר את הנושא החברתי למרכז המפה הפוליטית, ללא ספק. יותר כבר לא יהיה מצב שבו הנושא החברתי-כלכלי יהיה משני לנושא המדיני-ביטחוני, כמו שהיה כל השנים. זו כבר לא אותה חברה ולא אותה מדינה.

"אחת התקוות הגדולות שלי מההתקוממות הזאת היא שיצמחו מנהיגים חדשים לישראל. צומחת פה מנהיגות ואני מאוד מברך עליה".

האדריכל של ממשלת נתניהו

קשה להאשים את הטוענים כי עיני הוא חלק מהממסד, חלק מהשיטה. הוא אפילו האדריכל הראשי של ממשלת נתניהו, האיש שצעק בגרון חנוק במרכז מפלגת העבודה כדי לשכנע את החברים לתמוך בכניסת מפלגת העבודה לקואליציה. אמרו לו אז שהישיבה בקואליציה תרסק את המפלגה, ובעיקר תרסק כל ניסיון לייצר אלטרנטיבה אמיתית לנתניהו. עיני הסביר אז שהוא רואה קודם את טובתם של העובדים, במיוחד בעת משבר כלכלי. אחרים חשבו שהוא רואה קודם את טובתו שלו ושל כוחו.

ולמרות הכל, ספק אם היה זה נכון להתנגח באופן פומבי ביו"ר ארגון העובדים הגדול בארץ, במי שיכול להעמיד חיילים לטובת המחאה. הניגוח האישי הזה, שהאשים אותו בהתגייסות למען הטייקונים, הפך את ראשי המחאה משדרות רוטשילד לאויבים שלו. אם לוקחים בחשבון את יצר הנקם של עיני, כפי שמייחסים לו גורמים בארגון, הרי שהעימות הזה יכול רק לפגוע בהם.

"השאלה היא איזו מטרה מציבה המחאה הזאת", אומר עו"ד שי תקן ממשרד בכר פישר ושות', עד לאחרונה יו"ר האגף להתארגנות עובדים בהסתדרות והיועץ המשפטי של האגף לאיגוד מקצועי. "אם אתה רוצה לזעזע ולהביא למהפכה, או רק להשמיע מסרים. אם אתה רוצה תוצאות, לעופר עיני יש את הכלים להביא תוצאות". לדבריו, חלק מהגורמים שנמנים עם מובילי המחאה לא באמת מעוניינים בתוצאות. "הדרישה שהייתה להם להציב מצלמות בזמן ניהול המו"מ עם ראש הממשלה, מלמדת שהם לא באמת רצו לרשום הישג, אלא שיראו אותם משמיעים את המסרים המרקסיסטיים שלהם".

כששואלים את תקן האם יש לגוף כמו ההסתדרות מקום במחאה כזאת, הוא אומר: "ההסתדרות מייצגת 700 אלף עובדים במשק, והם חלק גדול מאוד ממעמד הביניים שמוחה כרגע. לכן היא צריכה לשקף את האינטרסים של המעמד הזה. ואם יש לארגון הזדמנות להביא הישג, אז חובתה של ההסתדרות להיות במשחק הזה - מה גם שיש לה את היכולת להביא תוצאות ולסייע בתהליך הזה".

בניגוד לעמדה הברורה שאימץ עיני כששם את מלוא כובד משקלו כדי להכניס את מפלגת העבודה לממשלה ולהעניק בכך את הלגיטימציה שנתניהו היה צריך בשל החיבור עם ליברמן, הפעם הוא יושב על הגדר. הוא אפילו לא אומר במי הוא תומך בפריימריז בעבודה. "ההסתדרות היא לא ארגון פוליטי", מסנגר תקן. "יש בה ייצוג לכל העובדים שמזוהים עם הרבה מפלגות. לכן תפקידה להיות במגרש החברתי להבדיל מהפוליטי, לטובת כלל העובדים".

"כאיש איגוד מקצועי עיני קטסטרופה"

ההסתתרות מאחורי הטענה של "ארגון לא פוליטי" מרגיזה במיוחד את אפרים דוידי, לשעבר עיתונאי ב"דבר" וחבר הנהגת ההסתדרות, וכיום עמית הוראה בחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב, העוסק בחקר השלכות הגלובליזציה על החברה הישראלית. דוידי: "עיני הגיע לתפקידו תחת הסיסמה 'הסתדרות ללא פוליטיקה'. איש איגוד מקצועי שאומר 'הסתדרות בלי פוליטיקה', זה כמו להגיד מפקד צבאי בלי נשק, או רב אתאיסט. זה לא הולך ביחד".

- אולי הוא בכלל לא מזדהה עם האג'נדה שהוא אמור לייצג.

"ההשקפה המאוד בסיסית של עיני היא של מערכת קפיטליסטית. חלק מהאחריות למשבר החברתי היום הוא על עיני".

- זו טענה קצת קיצונית. אתה יכול לפרט?

"ההסכמים הקיבוציים שעיני הביא בשנים האחרונות מאוד השפיעו על רמת החיים, כי הסכמים קיבוציים שמכילים עשרות אלפים ומאות אלפי אנשים מובילים לזה שסקטורים שלמים לא רק לא מקבלים תוספת, אלא ממש מפסידים. ההסכם שהיה במגזר הציבורי הוא שערורייתי. ההסכם של העובדים הסוציאליים שערורייתי. אני מתכוון שערורייתי במושגים של איגוד מקצועי". יותר מזה, אומר דוידי, עיני הוא אחד האדריכלים של הממשלה, "שמבחינה חברתית-כלכלית, היא הימנית ביותר שהייתה בישראל. וכאיש איגוד מקצועי הוא קטסטרופה".

- זה עניין אישי, או שיש כאן בעיה עם ההסתדרות כארגון?

"בהסתכלות היסטורית, ההסתדרות בהתמדה מאבדת כל רצון להשפיע על החברה הישראלית, ולא בקטע של החור בגרוש, אלא בקטע של עיצוב החברה. במובן זה היא שונה מהאיגודים המקצועיים בכל העולם. האיגודים בעולם, בעיקר ברגעי משבר, תופסים תפקיד מרכזי בניסיון להביא אלטרנטיבה".

- ועיני דווקא מסרב להשתתף בקריאה "ביבי הביתה".

"בדיוק. כשבא איגוד מקצועי ואומר שהמנהיגות הפוליטית לא נותנת מענה לבעיות, זו זכותם של העובדים לקרוא להחלפת השלטון. גם בישראל, לא פעם ולא פעמיים, האיגודים המקצועיים התקוממו נגד הנהגות פוליטיות. לעומת זאת, עיני אפילו אמר בחדשות ערוץ 2 שהדרישה לדיור בר השגה וחינוך חינם לכל היא מוגזמת.

"יותר מאשר עיני מייצג את העובדים מול המעסיקים, הוא מייצג את המעסיקים בקרב העובדים מבחינת השקפותיו. התהפכו היוצרות".

"ההסתדרות לא התאימה את עצמה למציאות"

גם חגי מטר, פעיל שמאל בולט, שהיה בין העצורים במוצאי שבת לפני שבועיים, בסיום ההפגנה הראשונה, חושב שיש בעיה בהתנהלות של הארגון שהיה פעם כל יכול. "ההסתדרות נשארה מאחור, כי היא לא השכילה לבלום את השינויים לרעה בשוק העבודה שהרחיקו אנשים מההסתדרות, וגם לא הצליחה להתאים את עצמה למציאות של שוק העבודה החדש. במצב כזה היא נשארה מזוהה יותר עם הוועדים הגדולים".

מטר לא מזלזל בעוצמה הזו. "אלה כוחות חשובים, ויש להם תפקיד חשוב בשינוי חברתי ובהגנה על עובדים, אבל זה לא מספיק בשביל שכבות שהולכות וגדלות בציבור". הוא גם לא תומך בהרחקת ההסתדרות מהמחאה. "אני מקווה שההתגייסות של ההסתדרות, אם תהיה, אולי תוכל להיות פתח לשינוי בתוך הגוף עצמו, שיהפוך אותו ליותר רלוונטי מבחינה חברתית היום".

- ההפגנה שהוא עורך היום לא תפגע ביכולת להביא המונים להפגנה שמתוכננת שוב למוצ"ש?

"מוקדם להגיד בדיוק לאן ההסתדרות הולכת. השאלה היא אם יש קריאה להפגנה מטעם ההסתדרות ובנוסף, קריאה להצטרף למאבק הכללי ולהגיע לאוהלים ולהגיע בשבת. אם הם רוצים להתבדל ולהגיד 'אנחנו זה סיפור אחר', זו בעיה".

מטר מרוצה מכך שענייני אגו נדחקים הפעם הצדה. "אין את העניין הזה של מי התחיל ומי מנהיג ולמי מגיע הקרדיט. פעם אחת זה מאהלים, ופעם זה רופאים, ופעם זה עובדים סוציאליים, וכאן פתאום הסגל הזוטר באוניברסיטה מתחיל משהו, והנה גם ההסתדרות עושה את הדבר שלה. הכוח הוא בריבוי ובמגוון ובלחץ הגובר מכל מיני חזיתות, אפילו אם זה לא ב-100% מסונכרן".

- הרבה מעריכים שעיני ינסה להכתיב.

"כל עוד מה שהוא יעשה לא יהיה ניסיון להשתלט לגמרי, או למתן את הדרישות שמתחילות לעלות מכיוון המאהלים, אני לא חושב שזה לגמרי רע או מסוכן".

בינתיים, הכניסה של פעילי השמאל הלאומי לבית ההסתדרות מכה גלים. מההסתדרות נמסר כי מדובר ב"פרובוקציה של פעילי השמאל הלאומי, שהשחיתו רכוש בבית ההסתדרות. מדובר בהסגת גבול מצד גורם שמנסה לנהל קמפיין פוליטי מכוער על גבה של המחאה, תוך כדי הסתה נגד ההסתדרות והעומד בראשה, במטרה לסדוק את ההבנה שנוצרה בין ההסתדרות לפעילים במחאה". בהסתדרות אמרו גם כי נבחנת אפשרות להגיש תלונה במשטרה, ושההסתדרות "לא תיכנע לשום איום ולניסיון לפלג בינה לבין המחאה הצודקת".

 מחאת ההסתדרות / צלם: אבשלום ששוני

 מחאת הדיור / צלם: בן יוסטר