עוד קיץ של יח"צנות

יש רק דייויד אחד שקובע במכבי. דייויד פדרמן. עכשיו הדייויד השני, בלאט, צריך להתמודד עם "קבוצת חלומות", שנכפתה עליו בעיקר משיקולי השיווק של הבעלים

1. דייויד בלאט אמר בתחילת הקיץ את דעתו הנחרצת נגד השתתפות בליגה האדריאטית. לא עברו כמה שבועות ומאמן מכבי הודיע באופן נחרץ לא פחות כי מבחינה מקצועית, אין סיכוי שהוא יביא לקבוצה שלו שחקן מה-NBA שיעזוב אחרי כמה חודשים במידה ותיגמר השביתה, כי "זו לא הגישה של מכבי ולא החזון שלי" ובגדול כי ככה אי אפשר לעבוד.

העובדה שמכבי ת"א גם תשתתף באדריאטית, ולא רק שהחתימה את ג'ורדן פארמר על חוזה שיאפשר לו לטוס מכאן ברגע שתסתיים השביתה, אלא מנסה לסגור עכשיו את אותו חוזה ממש עם עמרי כספי - כל אלו מזכירים מי באמת מנהל את ההצגה וששום דבר לא השתנה. יש דייויד אחד שקובע. פדרמן. כל השאר הם ממלאי תפקידים ועושי דברו בקבוצה שלו. אבל מילא זה, זה קרה גם למאמנים לא פחות מוערכים וטובים מבלאט במכבי שבאו עם אג'נדות מקצועיות שנמחקו תחת מציאות פדרמנית של מכירת מנויים ויח"צנות.

האם באמת אפשר להגיד לא כשמציעים לך שחקן כמו פארמר, גם אם יבוא לחודש? האם אפשר לסרב לקאמבק קצר של עמרי כספי? או לפאפאלוקאס, קשיש ככל שיהיה? מבחינת בלאט, ברור שכן. זה התפקיד שלו. להיות דייויד בלאט. בעונה שעברה הוא היה רחוק ניצחון אחד מזכייה בכל התארים עם קבוצה הרבה פחות נוצצת שהתאימה לו ולדרכו. עכשיו יש לו רק מה להפסיד. התחושה היא שבלאט היה מרוצה מאוד אילו לא היתה מתרחשת כל אותה סיטואציה סביב השביתה ב-NBA וכל העולם המופלא הזה לא היה נגלה לנגד עיניו.

האם אוהדי מכבי באמת צריכים קבוצת חלומות כדי להזדהות איתה כמו שחושב פדרמן? מאחר שמנויים נמכרים ממילא עם או בלי כספי, הנהירה של אוהדי מכבי לפיינל-פור בברצלונה במאי האחרון היתה אחרי קבוצה צנועה אבל מלהיבה, הרי שלא זה העניין. לצערו של בלאט וגם לצערם של אוהדי מכבי, ההחלטות האחרונות מראות עד כמה מהר שכחו בהנהלה את המרכיבים שהובילו להצלחה הגדולה בעונה שעברה, שהיתה כולה עבודה מוקפדת של צוות מקצועי מיומן וניהול ספורטיבי של אותו בלאט. אותה הצלחה שהגיעה אחרי שנים של כאוס שבהן הביא פדרמן את הקבוצה שלו כל כך נמוך מבחינה ספורטיבית, בגלל החלטות שנבעו בעיקר מסיבות שיווקיות ומפאניקה ניהולית. והנה, עכשיו שוב קיץ שהחל עם ניסיון של בלאט להמשיך וללכת בדרכו המקצועית, מתברבר עם ניסיון לבנות קבוצת חלומות שנכפתה עליו.

2. יש הבדל עצום בין קבוצות כמו בשיקטאש שמביאות שחקני NBA כדי לעורר עניין סביבן ולייצר קצת רעש, לבין קבוצה כמו מכבי ת"א שלא צריכה לפעול על-פי אינטרסים של קרקס נודד. לא ברור איך קבוצה שתופסת את עצמה כגוף כל כך מקצועי מוכנה לקחת אפשרות של הבאת שחקנים שבשלבי ההכרעה של העונה, כשבאמת יצטרכו אותם לנצח משחקים גדולים, לא יהיו שם. האם אז, לכשיגיע הרגע של כספי ופארמר לארוז, יהיה כל-כך פשוט להוציא מהקפאה שחקנים ששרפו את הספסל במשך כמה חודשים? האם אז יהיה פשוט כל כך לבנות היררכיה מחדש? ומה יהיה עם הקהל שיראה איך הקבוצה שלו הפכה לסניף הישראלי של לשכת העבודה ע"ש דייויד סטרן?

העניין השני הוא התפיסה של מכבי ת"א את עצמה, או האופן שבו הכדורסל האירופי תופס את עצמו. הכדורסל האירופי גם ככה סובל מתסביך נחיתות מול ה-NBA, שבא לידי ביטוי בריקון השחקנים האיכותיים של היבשת שעוברים מאירופה לארה"ב (ובתמורה קבלת השאריות שלא התאקלמו/לא קיבלו חוזים/לא נבחרו בדראפט) ועד הניסיונות הפאתטיים לנצח קבוצות NBA במשחקי ראווה חסרי משמעות.

אבל להציע לשחקנים מה-NBA לבוא לתקופות של חודש או חודשיים כדי להציע בידור להמונים ולמכור מנויים, זה כבר בבחינת להוריד את המכנסיים ולוותר על כל רצון לקיים כאן מערכת מקצועית אמיתית.

צרו איתנו קשר *5988