המחדל של המדינה לא הציל את הבדואים

תקציר: שבט הבדואים "טראבין" שבנגב, תבעו מהמדינה שלא לבצע עבודות בשטח שהשבט מחזיק. המדינה מצידה תבעה מהשבט לסלק את ידו מהשטח. בית המשפט פסק כי אין לשבט זכות בר רשות בלתי הדירה ועליהם לפנות את השטח שהם החזיקו במשך עשרות שנים.

אחת הסוגיות הרגישות ביותר בקרקעות המדינה היא החזקת קרקעות המדינה בידי הבדואים בנגב והסדרת זכויותיהם ויישובם בערי קבע בדרום.

בעניין זה ניסתה המדינה, לתת פתרונות מעשיים לאחר בירור טענות הבדואים. חלק מהפתרונות הוא בדמות הקמת ערים כמו רהט. הבדואים מחזיקים בשטחים בדרום שנים רבות, ולכן המדינה משתדלת לברר לגבי כל מחזיק לפי אופי החזקתו ומקור החזקה.

לאחרונה דן בית משפט השלום בבאר שבע בסוגיה הקשורה לנושא אשר נידון בפני השופט עידו רוזין. בשנות השישים של המאה הקודמת, קיבל שבט "טראבין" שבנגב הרשאה מהמדינה להחזיק באדמות כלשהן שבבעלות המדינה לצרכי חקלאות. ההרשאה ניתנה באופן זמני, עד שיימצא פתרון כולל ליישובם בערים שיוקמו לצורך יישוב הבדואים.

ואכן המדינה השקיעה מאמצים והקימה ישוב קבע טראבין ליישוב אנשי השבט. בשנת 2005 חתם השייח של השבט, בשם השבט, על הסכם מסגרת להתפנות מהשטח. דא עקא, חלק מאנשי השבט החליטו להתנער מההסכם וטענו לבר רשות בלתי הדירה וסרבו להתפנות.

מי שטוען טענת בר רשות בלתי הדירה, טוען למעשה שהבעלים הרשה לו להשקיע במקרקעין ולבנות ולפתח אותה, תוך ציפייה לנצחיות החזקתו בנכס ועל כן לא ניתן לפנות אותו מהשטח.

לאחר ניתוח ממצה של סוגית בר רשות, קבע השופט עידו רוזין, כי המדינה העניקה לשבט טראבין לכל היותר בר רשות רגילה שניתנת לביטול בהתראה סבירה. הביטול יכול להיות באמצעות ההודעה והביטול יכול להיות באמצעות הגשת התביעה כמו שהמינהל הגיש כאן.

השופט רוזין קבע כי בכדי להוכיח טענת בר רשות בלתי הדירה, היה על אנשי השבט להוכיח שני תנאים מצטברים - ולא עמדו במשימה זו. תנאי ראשון שהיה על השבט להוכיח הוא כי ניתנה להם רשות להקים מבנה ללא הגבלת זמן, והתנאי השני הוא כי מתן השימוש והבניה במקרקעין, נעשו בשיתוף פעולה עם המדינה.

בית המשפט קובע כי במקרה דנן, הוכח כי המדינה בכל הזדמנות אפשרית התריע באנשי השבט כי החזקתם במקרקעין הינה זמנית ועד שיימצא פתרון חלופי לבעייתם. מכאן כי המחזיקים לא יכלו לפתח "ציפייה" של נצחיות בהחזקתם,יסוד שדרוש בכדי להוכיח טענת בר רשות בלתי הדירה.

כמו כן קבע רוזין שמחדל שהמדינה במשך שנים לא להרוס את הבניה הבלתי חוקית של המחזיקים, לא יכול ליצור עבור המחזיקים זכות קניינית כלשהי במקרקעין, באשר אינטרס הציבורי מחייב להגן על אדמות המדינה שהמחזיק לא יזכה מההפקר.

הכותב הוא עו"ד מומחה לדיני מקרקעין ותכנון ובניה.