עו"ד דרור ויגדור על המחאה: "יש לתרגם את כוח הרחוב לכוח פוליטי"

"את מקצוע עריכת הדין למדתי אצל עו"ד יגאל ארנון. בדף הפירמה של משרד יגאל ארנון מופיעים היום יותר מ-115 עורכי דין, אך בתחילת הדרך היו רק שני שמות על נייר המכתבים - של יגאל ארנון ושלי".

כך מספר בשיחה עם "גלובס" עו"ד דרור ויגדור (70), עורך הדין הוותיק ביותר במשרד יגאל ארנון, ממייסדי הפירמה וראש מחלקת הליטיגציה בפירמה בתל-אביב.

"כשהשלמתי את התואר במשפטים חיפשתי מקום לסטאז'", הוא מספר. "לא היו לי המלצות או קשרים, ואז איזה חבר אמר לי 'נסה אצל יגאל ארנון, הוא עורך דין מבריק'.

"התקשרתי למשרד של יגאל, ונקבעה לי פגישה. במשרד הישן היה תלוי שלט חום וצנוע, שעליו כתוב: 'יגאל ארנון עורך דין ונוטריון'. עליתי בחדר המדרגות הקודר ולא ידעתי למה לצפות. עד אז לא ראיתי מימיי עורך דין. נכנסתי למשרד, שהיה דירה קטנה, עם נישה למזכירה בכניסה. המזכירה הצביעה על חדר אחר והמשיכה לתקתק במכונה.

"יגאל ישב בחדר ההוא מאחורי שולחן, שעליו קסת דיו ודפים לכתיבת טיוטות מנייר חום בהיר, גס. הוא מיד שאל אותי: 'אתה רוצה לעשות כאן סטאז'?', עניתי: 'כן'. ואז שאל: 'אתה תלמיד טוב?' ושוב עניתי: 'כן'. השאלה הבאה הייתה: 'אתה נשוי?', וכשעניתי 'לא', הוא אמר: 'יופי, כי ממשכורת של מתמחה לא תוכל להחזיק אישה. תתחיל לעבוד פה בעוד שבועיים'. וככה, בהליך מקוצר, נעשיתי מתמחה אצל יגאל ארנון - ונשארתי יותר מ-40 שנה".

שוליית הקוסם

"הייתי בן 25, ויגאל בן 38, איש צעיר, מאוד בוטח בעצמו, אינטליגנטי ומאוד כריזמטי", מספר ויגדור. "נהייתי סטאז'ר שלו, וכל הזמן הייתה לי הרגשה שאני צריך להוכיח את עצמי בפניו, כי הוא היה מדהים, תופעת טבע.

"באתי להיות שוליה של עורך דין ומצאתי את עצמי בכובע של שוליית הקוסם. האיש היה וירטואוז, אמן. הוא הילך על כולם - לקוחות, שופטים וקולגות - קסמים.

"הייתי הסטאז'ר הראשון שהוא ביקש ממנו להישאר עורך דין. לא היו אז במשרד מחשבים, פקס ואי-מייל. הייתה רק מזל המזכירה ומכונת הכתיבה. כשנעשה צפוף חילקו חדר אחד לשניים, וכשנעשה יותר צפוף בנה יגאל על הגג עוד 4 חדרים לעורכי הדין ולמזכירה, וחדר המזכירות הקודם הפך להיות חדרי.

"בתחילת הדרך המשרד היה מורכב פחות או יותר מ-3 עורכי דין: יגאל, רמי קוק ואני. סדר היום היה מתחיל ככה: יגאל היה מגיע בשעות של הגנבים לפנות בוקר, רמי היה מגיע בשמונה, ואני הגעתי אחר-כך, לא לפני שיגאל היה מטלפן ושואל אותי: 'היום אתה בא מאוחר או אתה מאחר כרגיל?'.

"במשך כל השנים כולנו ניסינו להיאחז בשולי הגלימה של יגאל כשהוא פורץ קדימה, ואחר-כך ניסינו להיכנס לגלימה הזו, אבל היא תמיד הייתה גדולה עלינו. עם השנים אנשים ישכחו את פועלו של האיש ואולי גם את האגדה, אבל אלה שעבדו איתו יודעים שנפלה להם זכות גדולה".

ליטיגציה

"עסקתי ואני עוסק בתחומים רבים במשרד, אך ליטיגציה הייתה תמיד האהבה הגדולה שלי", אומר ויגדור. "מ-1986 אני מנהל את מחלקת הליטיגציה במשרד בתל-אביב, ואני ליטיגטור באופיי. עד היום אני מופיע בבתי המשפט בעניינים החשובים או מלווה עורכי דין צעירים לדיונים שלהם, כדי לתת להם ביטחון.

"אני אוהב את המתח, העניין והאקשן שיש בליטיגציה. כליטיגטור יש לך עימות עם השופט במובן מסוים, עם הצד השני, עם הקליינט שלך ועם עצמך. אתה מנהל קמפיין או מלחמה עם אסטרטגיות וסיפור אנושי, וזה מחיה אותי".

מערכת המשפט

"הפגם הכי גדול של מערכת המשפט הוא שהיא לא יעילה", טוען ויגדור. "גם בית המשפט העליון סובל מחוסר יעילות. אני מחכה להחלטות של שופטים בבית המשפט העליון שנים. זה פשוט לא ייתכן.

"הכישלון של המערכת הוא חוסר היעילות שלה, וזה מכיוון שראשי המערכת השקיעו ב'הכול שפיט' או באקטיביזם שיפוטי במקום בשיפור פני המערכת.

"זה בלתי נסבל שבן-אדם צריך לחכות לפסק דין שנים. כשהוא מקבל פסק הדין זה כבר לא אותו בן-אדם, יכול להיות שהוא פשט רגל בדרך, או שהסעד כבר לא רלבנטי מבחינתו.

"זו רעה חולה. הכול סתום ופקוק, ויש צוואר בקבוק. זה פוגם באמון של הציבור במערכת, וגם מרחיק את הפתרונות הכלכליים שהציבור משווע להם ומגיעים לבתי המשפט".

המחאה החברתית

"המחאה החברתית הפתיעה את כולם, למרות שכל הבעיות היו באוויר זמן רב", אומר ויגדור. "זה שאנשים לא יכולים להגיע לדירות ובעיית יוקר המחיה אלה דברים ידועים, אבל ההתארגנות בקיץ הזה הצליחה להפתיע בעוצמתה ובמשך הזמן שלה.

"כל הכבוד לעם שלנו ולמוחים, אבל אם זה לא יתורגם לכוח פוליטי, לא ייצא מזה כלום. שייכנסו לקדימה או לליכוד, ומשם ישפיעו. בלי כוח פוליטי זה ייגמר. מהרחוב זה לא יזיז כלום.

"זה עושה רושם, אבל יש למחאה כזו יש זמן חיים מוגבל. אין הפגנות של שנים, ולאנשים באוהלים ולצועדים ברחובות יש גם עבודות, בתים ומשפחות. המחאה זו ארץ ישראל היפה, ומעלה כל מיני ערכים בסיסיים של כבוד האדם וחירותו וכל מיני זכויות, אבל היא תגווע אם לא יעבירו אותה למסדרונות הכנסת.

"חוץ מזה, מובילי המחאה משתמשים בביטוי לא כל-כך מוצלח כשהם מדברים על 'מהפכה'. מה זה מהפכה? יש פה צאר? מרי אנטואנט אוכלת פה עוגות? אין פה מהפכה, לא צריך להעיף פה אף אחד, השלטון דמוקרטי, יש בחירות, ובבחירות אפשר להחליף אותו.

"רק מבנה השלטון הוא כזה שהחתול שומר על השמנת. הם שומרים אחד על השני, ואת קולות המחאה הם לא רואים, או מחכים שהם ייעלמו. לכן, הפתרון הוא בתרגום כוח הרחוב לכוח פוליטי".

לדברי ויגדור, "צריך להכיר גם במגבלות שיש לפתרון הבעיות. למרות מה שמנהיגי המחאה חושבים, לא יכול להיות תהליך מיידי של זבנג וגמרנו. זה תהליך שייקח שנים. יש כל מיני חסמים ביורוקרטיים ותהליכים שצריך לעבור לפני שיקימו פה שכונות לכל מי שלא יכול לרכוש דירה. לא יהיו פתאום עשרות אלפי דירות.

"זה לא יקרה מהיום למחר. רק לבנות לוקח שנים. לא בונים בתים מקרטון. כך שאין סיכוי שזה ייגמר ב-2011. אבל אם יקבעו את המסגרות הנכונות, את המטרות שהם רוצים להשיג ואת המשימות, וגם יהיה כוח פוליטי שידחוף לכיוון הזה - יש סיכוי שיחול שינוי".

הראיון המלא עם עו"ד דרור ויגדור - במהדורה המודפסת של "גלובס הערב".