"מכרו את המדינה לעשירים בכסף קטן"

אי שם בצפון, שמאלה בכביש 70, הדרך מתפתלת מעלה, נוף גלילי מרהיב, מלונה, כלב שרוע בפתח הבית, ומעל מדרגות האבן, אחוז באטבים, צעיף אדום-לבן, "הפועל ירושלים". הפשטות ניכרת בביתו של עו"ד אברהם ברדוגו, העשוי משני קראוונים של הצבא שחוברו להם יחדיו, עטופים בכלונסאות עץ, בפנים וילונות, מזרונים, שטיח, ספרים, ערבוביה של סטודנט צעיר, ובחוץ טלסקופ שפונה לשמיים, עציצים, שרפרפים, כורסה חבוטה, ברז, רימון אדום תלוי, ועקרב קטן, שחור, שברדוגו מחסל במו רגלו.

"אני 20 שנה בכליל, 10 מהן גר למעלה", מדווח ברדוגו, שיורה מלים במהירות עצומה ("אני מדבר לאט בשביל כסף בביהמ"ש כשהמונה מתקתק"), לובש רק ג'ינס, פלג גופו העליון חשוף וקוקו אוחז בשיערו המאפיר. גופו דק הגזרה ועורו הנקי מסימני השנים אינם תואמים את הגיל, וגם לא האנרגיה הקוצפת. "באות בחורות לפעמים, רוצות שאראה להן את הבית -זה חדר השינה וחדר העבודה", הוא מצביע על שולחן ישן בפינה. אבל הממלכה, על גבי טראסות שחפר ועדר בעצמו, כוללת גם עצי אבוקדו, שסק, תאנה, גויאבות, פקאן, לימון, קלמנטינות, גינת ירק עם חצילים, פלפלים ירוקים ושיחי שעועית, מעליה כלוב אווזים שמתרוצצים וצווחים, שני לולי תרנגולות, טווס אחד גנדרן מהלך לו, ומטע של 600 עצי זית שמהם מפיק ברדוגו שמן בכבישה קרה.

"את כליל הקימו לפני כמעט 30 שנה. הייתי אז בניו יורק והציעו לי להיות מהמקימים. נורא נדלקתי. מצד שני, אהבתי את הפוזה של עו"ד צמרת, לימוזינות, גאון בהשקעות של אחרים -יכולתי לקנות רחוב בלונדון ולמכור ברווח כעבור כמה שנים. ב-85' שבתי ארצה. ראיתי שאני חוזר מהעבודה, לוקח שני שוטים של וודקה ולא יוצא מהבית, אמרתי: זה בזבוז חיים. כשחברי, עו"ד שמחה זיו, חלה מאד - אם יש אדם שחסר לי, שאני מתגעגע אליו, זה הוא - החלטתי שאני עובר לכפר. תוך שנתיים סיימתי את כל ערימות הספרים שאמרתי שאקרא פעם. הקריאה החזירה אותי לילדות, כשאמי, שנפטרה לפני שנה, ואני היינו מחליפים בלילות ספרים. אני היחיד שאין לו פה טלוויזיה. הצעיף? הבן שלי מצא במחסן. עד לפני 4-5 שנים עוד הייתי נוסע למשחקים במלחה. היה לי מנוי. ישבתי עם אבריימל'ה בורג, רוני בר-און, היחיד ששילם על כרטיס. אמרו 'שונא מתנות יחיה'? עובדה".

ילד פרא

"נולדתי בחיפה. אמא שלי, שרה, נולדה במצרים. אבא שלה, חוואג'ה אברהם חסן, שאני קרוי על שמו, בנה את בית הכנסת בשפרעם. אבי, משה, נולד בטבריה. אבא שלו, רבי יעקב חי ברדוגו, משפחה של רבנים, הקים את ישיבת טבריה והיה שד"ר, שליח דרבנן, שאסף כסף מקהילות בחו"ל. אבא שלי היה מסגר ואמא עקרת בית, אשת אשכולות: יוצרת מוזאיקה, גידלה פרחים, הכניסה אותי לעולם הקריאה. לא למדתי פורמלית, אבל קראתי ספרים. עכשיו אני קורא את יוסף בן מתתיהו, 'מלחמות היהודים', בפעם החמישית.

"גרנו בנווה שאנן, ליד הצ'ק פוסט, הבית מעץ, המטבח מבטון. הר חשוף, מלא עצים, פרחים, כלניות, רקפות, נרקיסים, ובתחתיתו מעיין. הייתי פרא אדם. כל היום על שפת הים בקרית חיים. היתה לנו חסקה. דגנו דגים בקישון, היינו דור שגדל על טום סוייר. למדתי 8 שנים. סיימתי עם 8 בלתי מספיק, 4 מספיק בקושי, טוב בספרות ובחיבור, וטוב מאד בערבית . היתה לי בעיה בכתיבה, כנראה שהייתי דיסלקטי, המורה אמרה: 'איזה סיפורים הוא כותב. אבל אי אפשר לקרוא'.

"כשעברתי לירושלים, למדתי כדי להשלים בגרות ולימדתי בבי"ס כי"ח. בעודי מורה, זרקו אותי כי הייתי מפריע. לא מסוגל לעצור את הפה, תמיד יש משהו להעיר. רציתי להיות סופר. יש לי ספרים שלמים בראש, אבל אין לי זמן לכתוב אותם, יש ילדים שצריך לפרנס.

"בבית החרושת 'שמן' מינו אותי לאחראי על הספריה ושם קראתי את הרמן הסה. כשעבדתי בפזגז, גיל 15-16, עליתי לדירה אחת, עברתי ליד חדר, ונחנק לי הגרון: ילד במכנסיים כחולים וגופיה לבנה ישב שם, עם שולחן כתיבה וספריה. הבנתי שיש ילדים כאלה, שיש להם".

תלוי ועומד כנגדו

"את הצבא התחלתי בבי"ד צבאי צפון, עברתי לסיירת של גדוד 300, ולקצין חינוך ראשי, מש"ק חינוך בפיקוד הדרכה. במשפחה אמרו: 'פטפטן גדול, זה יהיה עו"ד'. תמיד אהבתי להתווכח, אין ספר על תורת הנאום שלא קראתי. הגעתי לאוניברסיטה ב-66'-67' כי רציתי ללמוד מקצוע. השנים הראשונות היו תענוג, התקופה הכי יפה בחיים שלי: חקירה נגדית, להשתלם לעומק, לקרוא פסיקות, מאנגליה הבאתי ספרי משפט.

"אני לא אוהב את המקצוע הזה - זה לא אינטלקטואלי, זה ידע וחריצות. פעם עורכי דין היו מצטטים מספר האגדה, משלי קרילוב - היום יבש, הכל כסף, כמו המדינה שלך. אין שום רגש. בשוק המשפטי, במיוחד הפלילי, אם אתה לא מופיע, אתה הולך ונעלם. פעם הייתי עו"ד מפורסם. אתמול הופעתי במשפט בת"א. הסתכלו עלי בעיניים פעורות, כמו מוצג דינוזאורי".

אהפוך את המדינה

"אני יזמתי את הפנתרים השחורים. עבדתי מגיל 14. בסלילת כביש לטרון, בבניין, ב'שמן', בניקוי אניות בנמל. עומדים עם פטיש ואיזמל, מורידים חתיכות, משפשפים, צובעים, וצריך לעשות את זה במהירות. אתה נכנס ב-4 בבוקר, סופרים לך משמרות, 8 שעות, 6, ואתה עובד ועובד, עבודה קשה, מטונפת. הייתי ילד חולה אסטמה, זה הרס לי את הבריאות. ב-58' ישבתי עם חברים באוטובוס ואמרתי 'אני אהפוך את המדינה'.

"ב-59' הלכנו לראות את ההפגנה הגדולה בואדי סאליב. רחל ממן הדליקה את הכל, כששחטה תרנגולת, התיזה את דמה על סדין וצעקה 'הדם של המרוקאים' כאילו הם פחדנים, ואז הם פרצו למעלה, לרחוב החלוץ, ושדדו את כל החנויות. ראיתי ילד רץ עם 10 שעונים על הידיים וילד אחר עם כורסה. ראיתי את התגובה של המשטרה, הם עשו דברים איומים כדי למנוע מהפכה על רקע חברתי של ערבים ומזרחים. הייתי בתודעה של מזרחיות מקופחת. בתנועה המאוחדת שבה הייתי חבר כתבתי פעם על מקרה שהיה: 'זינגר ומשה חכים שתו אלכוהול - את זינגר החזירו, חכים נשאר בחוץ'.

"למה פנתרים שחורים? כי בתנועת הפנתרים בארה"ב היה שמץ של גזענות נגד בעלי הבתים היהודים, ואנטישמיות יוצרת פרובוקציה. הפנתרים התחילו אצלי, במקום שפתחתי עם מכונות ופליפרים. לא קיבלתי מהם כלום, רק צרות. שניים מהם היו מלשנים של המשטרה. כשהצעתי לעלות על קול ישראל בהלני המלכה, להשתלט על התחנה ולשדר במשך כמה שעות את המסרים שלנו, הם נבהלו. לילה אחד אני שומע דפיקות בדלת. 'מי זה?', שאלתי. 'זה סעדיה (מרציאנו)', הוא לוחש, 'וצ'רלי (ביטון)'. הם רצו לפרוץ למחסן של תנובה ולהוציא בקבוקי חלב, מבצע ידוע שלהם, ולא ידעו איך. אז נתתי להם לום".

מריחואנה רפואית

"'המנהל' הוא כינוי בפקודת הסמים למנהל משרד הבריאות שיכול לאשר שימוש בסמים. אני חושב שמריחואנה זה סיפור חוזר של האספירין - נחשב למזיק בעוד שהוא אחד מצמחי הפלא של הרפואה הטבעית. כל עניין אישור המריחואנה בישראל זו עבודה שלי. עשיתי המון בג"צים: על אברהם כלב, חולה בניוון שרירים, שאמר שמריחואנה עוזרת לו, אמרו שהוא מבלבל את המוח. היתה ועדה של משרד הבריאות שבה לא ישב אדם אחד שמבין בסמים, ולא אישרו לאף אחד. הלכנו לעליון: 'יש לו איידס, יש לו סרטן שהגיע למוח, לאיש כזה לא נותנים הקלה?' נתנו לו אישור והוא חי עוד 7 שנים.

"מאותו רגע התחילו לתת לכל חולי הסרטן והאיידס. אומרים שזה מזיק? אלכוהול מזיק יותר. צריך ללמד ילד מגיל צעיר מאד על כל הסמים ואת כל הנזקים - לו ילדים היו נוסעים למכון גמילה במקום להשתולל בלילות עם אלכוהול, היו לנו פחות שיכורים".

המחאה

"ב-77' היה מהפך, ניתוח של השיטה הכלכלית. הניתוח הצליח, החולה מת. מכרנו את המדינה לעשירים בכסף קטן. עכשיו הכלכלה פורחת, אבל מבחינת הפער אנחנו מדינת עולם שלישי. צריך להגיד: חוזרים אחורה ל-77', לשיטה הסוציאליסטית: להלאים את מפעלי ים המלח, את בתי הזיקוק, להחזיר אותם למדינה. צריך לומר: קחו ממי שיש לו.

"מה הייתי עושה?

"א. מטיל מס חברות של 49 אחוז. יברחו? שיברחו.

"ב. כל שכר עבודה מעבר ל-30 או 50 אלף לא ייחשב כהוצאה מוכרת למס, זו הוצאה שבאה מהרווח.

"ג. ביטול מע"מ.

"ד. העלאת שכר המינימום, או מס הכנסה שלילי והשלמת שכר ל-6,000 ש' בחודש.

"ה. חינוך חינם, לרבות חיזוק בבתי הספר, שיעורי עזר - הכל על חשבון המדינה.

"ו. החזרת שירותי הבריאות לידי המדינה.

"ז. מוציא חוק שכל מבנה ריק שנתיים-שלוש, תחול עליו ארנונה גדולה פי עשרה, או שיושכר, חובת השכרה. כמה מבני ציבור כאלה עומדים ריקים?

"המחאה משמחת, ההתעוררות מביאה משב רוח מרענן. אבל אם אין תודעה פוליטית, אין לה סיכוי. המאה הקודמת היתה מאד פוליטית, אידיאולוגית, בשמאל היה מאבק, קיבוצים התפלגו, משפחות - היום התודעה היחידה היא כסף. מדברים על קפיטליזם חזירי - יש קפיטליזם לא חזירי? שורש הקפיטליזם הוא צבירה כמה שיותר, הכסף הוא העיקר, ההון הוא אלוהים. לכן, כשקמה מחאה כנגד מדינה קפיטליסטית שיונקת את לשד עצמותיהם של אזרחיה ומותירה אותם בלי זכות קיום - לומר שכל זה רק בגלל קפיטליזם חזירי, זו נאיביות.

"כל זמן שהם לא ישתחררו מהתקווה המטופשת שאפשר לייצג את כולם, לא ייצא מזה כלום. פירוק האוהלים הוא טעות חייהם, כי הם יישכחו. אבל אלה שהרימו את המחאה כואב להם בכיס, לא בבטן, הם לא רעבים. תזכור את לנין: לפרולטריון אין מה להפסיד. ומדינת ישראל השכילה, בתחילת הדרך, לתת לאנשים, כדי שלכל אדם יהיה מה להפסיד. ליבי נכמר על הדור הצעיר. אוכלים חרא ועוד חרא, והשלטון מעמיס עליך סיפורי מעשיות. בעיניי זו לא מחאה, זו זעקת כאב".

סדר יום

"מתעורר בעשרה ל-4. קורא שאריות עיתונים של אתמול ושותה קפה ראשון, אל-חווייג', תימני, עד 4 וחצי, ואז מתחיל לקרוא ספרים, חומר עבודה, עד 6 וחצי, 7. בסביבות 7 וחצי יוצא לעבוד בחקלאות, במשק, בלול, מטעים, עד 11 - או שיוצא לביהמ"ש. נח עד 14:00. מתחיל יום חדש. עוסק בכתיבה עד שיורד החום. ב-17:00 יוצא למשק, השקיות, שותה כוס תה מול השקיעה. נכנס הביתה, שוכב לקרוא ספרים, 9, 10, מקסימום 11, נרדם.

"מקפיד שהקיבה תהיה ריקה 12 שעות. אוכל קטניות, פול עם ביצה קשה וטחינה עם סלט ירקות. כמעט לא אוכל בשר. אם באים חברים, אני מבשל בשר, ציר של צלי בקר, אוסובוקו כבש, וסיר אורז.

"אני גר במאה ה-20, בלי חשמל, מגדל ירקות, לא יודע איך מפעילים מחשב, כותב בעט נובע".

סוד ההצלחה שלי

"כל החיים שלי הם כישלון אחד גדול. האשליה היא סוד המרירות בחיים - כאילו יכלו להיות לך חיים טובים. הייתי עו"ד, כתבתי בעיתונים, רדיו, פוליטיקה - אבל להגיד שבזה אני רואה משמעות בחיי? לא. יש דברים שלא התגשמו, ובראשם כתיבת ספרים".

לולא הייתי עו"ד

"מאמין שהייתי עוסק בכתיבה".

בעוד 10 שנים

"הלוואי שאני אהיה. החיים הם צעידה אל המוות. החיים שלי היו מסע מעניין ומרתק. הם עדיין".

אברהם ברדוגו

אישי:

עו"ד אברהם ברדוגו ("סביבות 70"), ממייסדי "הפנתרים השחורים", נולד בחיפה ומתגורר ביישוב כליל שבגליל, נשוי ("לפי החוק הישראלי, עדיין נשוי לאמריקאית שהתחתנה עם אחר"), אב לשם (25, בנה של העיתונאית ענת סרגוסטי) ולזיו (5, בנה של פרח דרויש) ואולי לעוד צאצאים ("נולדו לי כמה ילדים")

מקצועי:

בעל שני משרדים, בירושלים (עם עו"ד איימן דאוד) ובנהריה, שעוסקים בפלילים ובמקרקעין. מנהל תיקי פרו בונו רבים

בין התיקים:

מוביל 20 שנה את המאבק למען לגליזציה של מריחואנה רפואית (הגיש מספר בג"צים). טיפל בתיקים של אמהות חד הוריות ערביות (זכויות סוציאליות ומזונות). הלכה בעליון: פגיעה בזכויות הנאשם מהווה עילה לזיכוי