תומאס פרידמן: "נאום נתניהו באו"ם - כמו לפני מרכז הליכוד"

במאמר נוסף על הסכסוך בין ישראל לפלסטינים, כותב תומאס פרידמן, בעל הטור ב"ניו יורק טיימס", כי התלקחות רצינית עם הפלסטינים תהיה המסמר האחרון בארון הקבורה של הסכמי אוסלו. הוא מתאר את נאומו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בעצרת הכללית בשבוע שעבר, כנאום עידוד לפני מרכז הליכוד ואת נאום מחמוד עבאס, יו"ר הרשות הפלסטינית - כנאום במושב של הליגה הערבית. הוא קורא לממשלת ישראל להקפיא את הבניה בהתנחלויות לעוד שישה חודשים, כדי לבחון את עבאס.

פרידמן, שהפך את הסכסוך לאחד מהנושאים המובילים של טוריו המשפיעים, חוזה עתיד שחור אם ישראל והפלסטינים לא ינקטו צעדים לחזור לשולחן הדיונים. שני הצדדים מתנהגים כאילו לרשותם עומד כל הזמן שבעולם. הרשו לי לחלוק עליהם, הוא אומר.

"זה 'מזה"ת חדש', אבל לא במתכונת שלה ייחלנו", הוא כותב. "כאשר מרוקנים את הזירה מדיפלומטיה, כפי שקורה עתה, אנו מפקירים אותה לכל מיני טיפוסים בלתי יציבים שמסתובבים בשטח, כמו מתנחלים קיצוניים שנוהגים לפעמים למרוח כתובות כגון 'מוחמד הוא חזיר' על בניינים של מוסלמים בגדה המערבית, או פלסטינים קיצוניים מארגונים כג'יהאד האיסלמי, שנוהגים לירות על אזרחים ישראליים או להמטיר פצמ"רים מעזה על ישובים ישראליים. במצב כזה, אתה ממש מחפש צרות, מפני שכל חומות ההגנה הישנות נעלמו".

"ארדואן בשטח"

"אם יפרצו היום התנגשויות בין ישראלים לפלסטינים, שוב לא נמצא בשטח חוסני מובארק, נשיא מצרים, שיוכל לספוג את הלהבות", ממשיך פרידמן. "עתה נמצא בשטח ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, שמוכן לשלהב את הלהבות ולכוונן לעבר ישראל. לא יהיה זה מוגזם לומר, שאם יתלקחו התנגשויות רציניות בין ישראלים לפלסטינים, הסכמי השלום בין ישראל לבין מצרים וירדן יהיו עלולים להיפגע. אם אלימות פלסטינית תתפשט ברחבי הגדה המערבית, עבאס פשוט עלול להודיע לישראלים שהוא סוגר את הרשות הפלסטינית ושהוא שוב לא יהיה השוטר של ישראל בגדה. זה יהיה המסמר האחרון בארון של הסכמי אוסלו. וכך, לשלושת עמודי התווך של השלום, שהיו כל כך חיוניים לביטחון ישראל מאז שנות ה-70, למרות היותם בלתי מושלמים - לעמודי התווך האלה נשקפת סכנה".

ומה היה מנהיג ישראלי חכם עושה עכשיו? הנה מה שמנהיג כזה היה חושב, לפי פרידמן: "יש לנו כל כך הרבה יותר מה להפסיד בהשוואה לפלסטינים אם כל העסק יקרוס עכשיו. אז בואו נעשה צעד נוסף לקראתם. עבאס אומר שהוא לא יחדש את המו"מ בלי הקפאה של פעילות הבניה בהתנחלויות. אנו חושבים שזה בלוף. הנה, נתנו לו הקפאה חלקית של הבניה במשך 10 חודשים והוא לא עשה דבר. בואו נציע לו עוד שישה חודשי הקפאה. מהם שישה חודשים מול 5000 שנות היסטוריה של העם היהודי? כבר יש לנו 300 אלף מתנחלים בשטח. זו אסטרטגיה שכולם מרוויחים בה והיא לא תפגע בביטחוננו. אם הפלסטינים יסרבו שוב, הם ימצאו עצמם מבודדים, לא אנחנו. ואם הם יגיעו לשולחן הדיונים? מי יודע? אולי נוכל לסגור עסקה".

בהעדר צעד כזה, הפלסטינים יחששו כי ישראל שואפת למעשה לשתי מדינות, ושתיהן שלה: ישראל בגבולות שלפני 1967, וישראל שאחרי 1967, כלומר ישראל, הגדה המערבית וירושלים, כותב פרדימן.

בעל הטור אומר, כי גם הפלסטינים יכולים לעשות הרבה יותר כדי לעודד מחווה ישראלית כזו, מפני שהדבר היחידי שיוכל להניע את נתניהו לפעול הוא המרכז הפוליטי בישראל. זה כבר קרה בעבר. מדוע לא עכשיו? הרוב השקט בישראל ראה כיצד צה"ל נסוג באופן חד-צדדי מעזה, תוך עקירת התנחלויות, וישראל קיבלה בתמורה רקטות. הרוב הזה ראה כיצד ראשי ממשלות קודמים, יונים, העלו על השולחן הצעות לנסיגה מרחיקות לכת ולא קיבלו שום דבר בתמורה. הרוב השקט בישראל שומע כיצד הפלסטינים מתעקשים לממש את "זכות השיבה" לחלק מבני עמם, לא רק לגדה המערבית אלא גם לשטחה של ישראל. ההתנהגות הזו מעוררת חששות של ישראלים, שהפלסטינים חולמים על שתי מדינות, ושתיהן שלהן: הגדה המערבית וישראל בגבולות שלפני 1967. אם עבאס יתייחס באופן ישיר יותר לפחדים האלה, נתניהו יהיה נתון ללחץ הרבה יותר גדול מהמרכז הפוליטי בישראל לעשות משהו.

בשלב זה, נאומי השחקנים הראשיים בסכסוך לפני העצרת הכללית מדכדכים את בעל הטור. "למען האמת, קשה להחליט נאומו של מי היה גרוע יותר: נאום נתניהו נשמע כמו נאום עידוד לפני מרכז הליכוד. נאום עבאס היה דומה לנאום במושב של הליגה הערבית. ונאומו של אובמה, כמו נאום בעצרת בחירות לפני בוחרים יהודיים בפלורידה".