זהבית כהן היא הקורבן הראשון של הצלחת המחאה.
לא משנה אם פיטרה עצמה מתפקידי היו"ר תוך לקיחת אחריות גאה וראויה לשבח - או אם הוזזה ממעמדה הרם בהוראת שותפיה, שהחלו לראות בה נטל. כהן אמנם איננה "טייקון", הדגל השחור של המחאה, במובן העסקי של המילה, ולו כי איננה בעלת הבית בעסקיה, אבל היא בהחלט טייקון במשמעות החברתית העכשווית, המושמצת.
זהבית כהן היא הקורבן הראשון של שיטה שהסתאבה עד שהביאה למרד אזרחים. הקרבת ראשה על מגש המחירים המאמירים והמופקרים היא אות ההרתעה הכי חזק לעמיתיה אנשי העסקים. אלה שעד היום ספרו את הציבור רק כמסחטה לכספים, שכר, תנאים, בונוסים, דיבידנדים.
צפוי, כמעט טבעי, שדווקא הצעירה מכולם, החדשה הטרייה שאך זה, 5 שנים, הגיעה והשתלטה על מקומותינו, היא שנפלה ראשונה. עשתה מה שכל אנשי העסקים הגדולים, עמיתיה, עשו ועושים, אבל עשתה את זה מהמקפצה. כמנהגם של מתלהבים חדשים.
85 שנות יהירות והתנשאות
המחאה הציבורית הכניעה את כהן והשפילה את מונופול המזון הענק, שמיום היווסדו לפני 85 שנה נהג ביהירות והתנשאות. עכשיו תנובה מתכופפת, משתטחת אפיים ארצה. משתחווה. לא עוד "מבצע" קוטג', מהיום הפחתת מחירי מחירון של מוצרים. אפילו דיבורים על פרסום דוחות כספיים. זה, יש לומר, עשוי לעזור לזהבית לרדת מעמוד הקלון.
אם התאגיד אכן יפרסם את הדוחות הכספיים שלו במלואם, במתכונת הנדרשת מחברות ציבוריות, אפשר שנראה, כפי שכהן חוזרת וטוענת, שהרווחיות של התאגיד, בכל אחד מהפלחים שהוא פועל בהם, איננה גבוהה ואפילו נמוכה מהמקובל בתחומים מקבילים בעולם - אזי יעבור זעם הציבור לשני הגורמים האחרים בשרשרת: החקלאים - יצרני החלב והמשווקים - רשתות השיווק.
אם תנובה תפרסם דוחות מלאים, זה מייתר את התביעה של מאיר שמיר ומבטח שמיר נגד תנובה וכהן, והסצנה המשפטית תתפוגג. מניות מבטח שמיר יחזרו למסחר בבורסה, והשקט יחזור לחזית הזו. ואולי תתייתר גם חקירת הממונה על ההגבלים. שכן אם תנובה מוסרת לציבור את כל נתוניה, הממונה יוכל לראות הכול. גם, כפי שתנובה טוענת, שלא הוסתר כל מידע, לא במכוון ולא במקרה.
רשות ההגבלים בשליחות האוהלים
אם כהן היא קורבנה הראשון של המהפכה, האם אפשר שחקירת הממונה על ההגבלים והפשיטה הדרמטית שאירעה רק לפני שבוע במשרדי תנובה גם היא תוצאה של המחאה? האם ייתכן שהממונה דיוויד גילה רק הגיע וכבר פתח במסע יחצני?
אחרת איך אפשר להסביר את התגובה הרשמית, הקשה, הבעייתית והלא מסויגת של רשות ההגבלים: "יש חשד להסתרת מסמכים. העברנו דרישה ברורה לקבל מסמכים, והם העבירו לנו מידע חלקי - מדובר בעבירה פלילית. יש אינדיקציות שהם בחרו להסתיר מידע". לא אולי, לא שמא, לא אפשר, אפילו לא חזקת החפות.
עצם בלתי מזוהה, שחוק כועס ומוכה
הציבור - עב"מ שחוק, כועס ומוכה - שבכוח הדמוקרטיה הגדולה שהעניקה הטכנולוגיה המתקדמת הוציא מעצמו מנהיגות צרכנית כמו איציק אלרוב, מנהיג מחאת הקוטג' - הצליח. הוא הצליח לעשות מה שאף ממשלה, אף שר, אף רגולטור, לא ניסו, לא התאמצו אפילו לא חשבו לעשות: להוריד מחירים.
במצב הטוב, כי פוליטיקאים ופקידים בכירים לא הולכים לחנות ולא משלמים מכיסם; ובמצב הרע - כי גם הם, בשלב זה ואחר, נהנו הנאה אישית מהמחירים המפולפלים.
הציבור ניצח את הממשלות, את הכנסת, את משרדי הממשלה: תמ"ת, אוצר, חקלאות לדורותיהם; את ועדת קדמי וועדת הריכוזיות גם; ומתחיל לאיים גם על הלובי החקלאי, שהוביל את חקיקת "חוק החלב", שהתקבל רק באפריל האחרון, ונתן תוקף חוקי להתנהלות לא צרכנית ברשות החוק.
לא חייבת לאיש דבר
זהבית כהן בנתה את הצלחתה במו ידיה, וגם את כישלונה היא לא חייבת לאיש. הכול שלה. ככה היא, מסמנת מטרות גבוהות ושועטת אליהן. לוקחת גדול, מרוויחה גדול. ובשפתה שלה: "המטרה מאוד ברורה לי: לבצע רכישות, להשביח כמה שיותר ולמכור. יש מטרה, הולכים אליה בדרך מאוד ברורה - ממש בצ'ק ליסט - ומשיגים אותה. זו אני" ("ידיעות אחרונות", 29.3.10).
בדרך למעלה נדרסו לא מעט אנשים. הם חיכו לה בפינה, הבוקר (א') הם שמחים לאידה. היא כוחנית, מתקשה לעבוד בדרך של שכנוע והבנה. מה שהיא אומרת הוא בעיניה הוראה לביצוע. בלי עניין להתמודד עם התנגדות ודעות אחרות. מי שהפריע בדרך עף. מי שחשב אחרת הוזז. הכול חד וקשה.
עם מאיר שמיר ומבטח שמיר יכלה להגיע לסוג של פשרה, לפרסם כמה מהמספרים של תנובה כדי לרצות את רשות ניירות ערך ולאפשר לחברה מסחר בבורסה. אבל כהן סירבה. אצלה זה הכול או לא כלום.
היא בסך-הכול רצתה לקצר את הדרך ולהיות נוחי דנקנר באפס זמן. זה העלה אותה, וזה ריסק אותה...
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
