נפגש בקבינה

זקני השבט זוכרים בוודאי את תור הזהב של הטנדרים בישראל, אי-שם באמצע שנות ה-90. באותה תקופה הטנדרים - רצוי עם הנעה כפולה ועם גלגלים רחבים - היו הביטוי האולטימטיבי של התחביב הישראלי ששמו "לדפוק את השיטה". הם נהנו מזיכוי במע"מ, ולפיכך אפשרו לעוסקים ולציים ליהנות מרכב פנאי משפחתי בסיוע נדיב של המדינה. בשיא הגל נמכרו בארץ אלפי טנדרים, רובם היו מהדגמים המפוארים ביותר. אלא שאז החליט האוצר לשים קץ לחגיגה, ומאז החל הפלח בהידרדרות איטית, שהגיעה לשפל בעקבות "רפורמת הסולר", שזרתה עוד מלח על הפצעים. העוסקים המבוססים פנו לרכבי כביש-שטח מפוארים וידידותיים יותר לשרירי הגב, ואילו עצמאים שעבודתם מחייבת רכב משא עשו רישיון ג' ועלו כיתה לטנדרים אמריקאיים ענקיים, שמוכרים כמשאית ופטורים ממס.

כיום, מי שנשאר בפלח הזה הם לקוחות ההארד קור: חקלאים, קבלנים ושאר עוסקים שצריכים רכב קשוח וקל תמרון לנשיאת מטען. אלא שעולם הרכב דווקא פונה כיום למגמה הפוכה בתכלית. לאחר שנים ארוכות שבהן התייחסו היצרנים לטנדרים כאל רכבי עבודה אפרוריים, מגיח כיום דור חדש של כלים מפוארים, שפונים במכוון ללקוחות רכבי הפנאי. מיצובישי הייתה החלוצה עם הדור החדש של המאגנום, שהציע קבינה מפנקת, ואחריו באה הניסאן נווארה. בחודשים הקרובים יצטרפו אליהם שלל כלים חדשים, שינסו לכבוש את לב העוסקים והלקוחות הפרטיים. להלן מדגם.

פולקסווגן Amarok:

טנדר טוארג

באירופה מתחלקים לקוחות הפיק-אפים לשני סגמנטים עיקריים: חברות וציי רכב הרוכשים אותם כרכבי עבודה תכליתיים, ולקוחות פרטיים - חקלאים, בעלי בתי נופש וכו' - הרוכשים אותם כרכבי פנאי לכל מזג אוויר, שיכולים להוריד טרקטורון או אופנוע שטח לחוף הים בקיץ או להעלות אותם להרים באמצע החורף.

אל הפלח הנהנתני הזה מכוונת פולקסווגן את הטנדר העצמאי הראשון שלה, שיצא בשנה שעברה לשוק תחת השם Amarok. רמז ראשון לכך הוא עיצוב חיצוני מהודר, שנראה מהחזית כמו הטוארג היוקרתי. עוד רמז ניתן למצוא במערכת התמסורת, שמציעה אופציה להנעה כפולה-קבועה נשלטת אלקטרונית נוסח SUV, אם כי חובבי השטח הרציניים יכולים להזמין הנעה כפולה עם שליטה ידנית ועם הילוך כוח (ויש גם גרסת 2X4).

גם מנוע ה-TDI בנפח שני ליטרים מצויד במיטב הטכנולוגיה של כלי הרכב הפרטיים של הקבוצה. הוא מצויד במגדש טורבו דו-שלבי כדי לייצר 163 כוחות סוס (יש גם גרסת 122 כוחות סוס), והחל בשנה הבאה הוא יצויד בתיבה אוטומטית בת שמונה מהירויות, כמו הטוארג דור אחרון.

לבסוף מציעה פולקסווגן תא נוסעים סופר מהודר, עם אופציה לדיפונים בשני גוונים, בקרת אקלים אלקטרונית, מערכת קול יוקרתית ועם שאר תוספות פרימיום. מובן שזהו גם כלי עם פוטנציאל עבודה רציני, כולל עבירות בתנאי שטח קיצוניים, כושר מעמס של 1.2 טונות ועם שלדה ממוגנת וקשוחה.

מאזדה BT-50:

בהמה מתוחכמת

אנשי השיווק היצירתיים של מאזדה אפילו לא מנסים להסוות את המיצוב השיווקי החדש של הכלי. לא עוד רכב עבודה, אלא רכב לייף-סטייל אקטיבי, המיועד "לכל סוגי פעילויות הפנאי". ואם זה לא מספיק יצירתי, אז אפשר למצוא בתיק העיתונות של הכלי את הכינוי "בהמה מתוחכמת" וגם את התיאור "אלטרנטיבה ריאלית לרכב כביש-שטח או לסטיישן משפחתית".

העיצוב החיצוני, לפי אנשי מאזדה, הוא ברוח פילוסופיית ה"זום-זום" הספורטיבית של החברה, ואף שזו עשויה להיות מליצה כאשר מדובר בטנדר של 2.5 טונות, אין ספק שהכלי נראה ייחודי וספורטיבי לאין ערוך מקודמו המרובע וחסר התואר. כך, למשל, יש לו חרטום משופע בחדות וכנפיים קמורות ענקיות שנראות כאילו הושאלו מהמאזדה 6. מעצבי החברה אפילו טרחו והתקינו מאחור פנסים אופקיים במקום אנכיים - לראשונה בפלח הזה - לטובת מה שהם מכנים "מראה אחורי של SUV מפואר". את המסר משלימה היטב קבינה מרווחת ואיכותית למראה, עם שלל אביזרי מותרות אופנתיים ואביזרי בטיחות עדכניים.

לזכותה של מאזדה ייאמר שהיא לא הסתפקה רק במראה עיניים. מתחת לחרטום הנאה אפשר למצוא כעת שני מנועי דיזל חדשים ומתוחכמים, שפותחו בסיוע החברה האם לשעבר פורד, שמייצרת באותו מתקן ייצור תאילנדי גם את הגרסה שלה לטנדר הזה, המכונה פורד ריינג'ר. הראשון הוא מנוע 2.2 ליטרים שמייצר 150 כוחות סוס ו-37 קג"מ - נתונים נאים בהחלט לגרסת "בסיס". השני, המעניין יותר, הוא מנוע הדיזל הסדרתי החזק ביותר שהוצע עד כה בשוק הטנדרים הקלים: חמישה צילינדרים בנפח 3.2 ליטרים, שמייצרים לא פחות ממאתיים כוחות סוס ומומנט של 47 קג"מ.

אפשר להניח ששיקולי מחיר ישאירו את גרסת העל הזו בחו"ל. את שני המנועים אפשר להזמין עם תיבה אוטומטית בת שש מהירויות, ולראשונה מוצעת תיבה כזו בכל גרסאות ההנעה, ולא רק ב-4X4. היבואן עדיין מתלבט לגבי כדאיות היבוא ומועדו, אם כי מכרז ממשלתי גדול עשוי לשנות את דעתו.

טויוטה היילקס 2012:

קשוח, אבל פחות

שנים של פעילות ענפה בצבא, במשטרה ובמגזר החקלאי בארץ העניקו לטויוטה היילקס תדמית של סוס עבודה קשוח, בלתי ניתן להשמדה. גם מודל 2012 המחודש, שנחת לאחרונה בארץ, שומר על הקשיחות של קודמו, אולם נראה שהוא עבר קורס מזורז בגינונים ובהליכות. העיצוב החיצוני, למשל, השתנה מהשמשה הקדמית ועד לחרטום, וכולל כעת פנסים מתוחכמים יותר, פגושים נאים ומראה כללי אירופי.

גם הקבינה שופרה ועודנה משמעותית, עם עמדת פיקוד חדשה וזורמת, שבדגמים הבכירים משובצת במסך מידע רחב כסטנדרט ובשאר תפנוקים. איכות החומרים הכוללת שודרגה, ובטויוטה טוענים שגם המתלים ידידותיים יותר על כבישים משובשים.

באגף ההנעה שודרג מנוע ה-2.5 ליטרים טורבו דיזל, והוא מייצר כעת 144 כוחות סוס ו-34 קג"מ, ומתהדר בתצרוכת דלק טובה יותר בכ-10% משל קודמו. כבעבר, הרכב מוצע עם הנעה כפולה או לשני גלגלים, כאשר גם ה-2X4 מצויד במרווח גחון בריא. באירופה מתכוונת טויוטה להציע דגמים סופר מהודרים, עם רמות אבזור, חישוקים וצביעה, המכוונים ספציפית לפלח הפנאי. אצלנו, כיום לפחות, הוא עדיין מיועד לאנשי הצווארון הכחול - או החאקי.

איסוזו D-Max:

יורשו של מלך המכירות

האיסוזו D-Max נשא בשנים האחרונות בתואר המכובד "הפיק-אפ הנמכר בישראל", והוא עדיין מחזיק בתואר הזה, אף שמכירותיו, כמו כל המכירות בסגמנט, דעכו למדי. החל בשנה הבאה יתפוס את מקומו ה-D-Max החדש, שנחשף בתאילנד בספטמבר.

פיתוחו של המודל החדש הוא חלק מפרויקט גלובלי של ג'נרל מוטורס, והוא אמור להגיע גם לשוק האמריקאי המפונק, שם יימכר תחת השם שברולט קולורדו (עם עיצוב שונה). לפיכך הושקעו מאמצים הנדסיים רבים בשדרוג הידידותיות למשתמשי פנאי, שהם רוב הלקוחות בארצות הברית. חיצונית, השינוי כולל קבינה מורחבת עם עיצוב חדש והיי-טקי, שבמרכזה פנסי חזית מתוחכמים, גריל מודגש וכנפיים בולטות.

השלדה הוקשחה ועודכנה עם מתלים חדשים, ובסיס הגלגלים צמח בכמה סנטימטרים. גם המנועים עברו עדכון והתאמה לתקני הפליטה המחמירים. מנוע השלושה ליטרים טורבו-דיזל הבכיר מפיק כעת 177 כוחות סוס ומומנט מרשים של 38 קג"מ, ואילו מנוע ה-2.5 ליטרים טורבו דיזל מייצר כעת 136 כוחות סוס. את המנועים המעודכנים משלימה תיבה אוטומטית חדשה בת חמש מהירויות.

שינוי הכיוון העיקרי מתמקד בקבינה, שפשטה את סרבל העבודה הספרטני ועלתה על חליפה ועניבה. המושבים מרווחים ומפנקים יותר, כריות אוויר צדיות נוספו בחלונות, והדגמים המהודרים מצוידים במחשב דרך ובבקרת ניווט. עיצוב תא הנוסעים מזכיר SUV, ולא במקרה - באסיה, באוסטרליה ואולי בעתיד גם מערבה משם - נמכרת גרסה סגורה מקורית של הטנדר על תקן SUV משפחתי עם שבעה מקומות ישיבה מרווחים.

האופציה הסינית

הסינים מנסים להשתחל לחלל שהותירו היפנים

בתעשיית הרכב העולמית אין ואקום. ברגע שמתפנית נישה מסיבות תחרותיות או עסקיות, יהיה מי שייכנס אליה. זה המקרה גם בפלח הטנדרים: את הפלח הזול וההמוני של "כלי עבודה", שמפנים יצרני הטנדרים הממוסדים כאשר הם מטפסים מעלה במיצוב (ובמחיר) תופסים כיום הסינים. תעשיית הרכב הסינית מייצרת מאות אלפי טנדרים זולים וקשוחים בשנה, ואלה זוכים לפופולריות לא רק בסין אלא גם בהרבה מדינות "קשות" באפריקה ובמזרח התיכון. גם אלינו הגיע לאחרונה נציג ראשון של הטנדרים הסיניים, בדמות הטנדר Steed של חברת גרייט-וול.

נסיעת היכרות בכלי מגלה שהוא מתברג היטב בנישה שאותה השאירו היפנים מאחור בעשור הקודם: זהו כלי עבודה ספרטני עם קפיצים קשוחים שבתנאי שטח אינם ידידותיים במיוחד לחוליות הגב, הגה קל וחסר תחושה ובלמים שדורשים רגל החלטית. מנוע הבנזין, שעובר הסבה מקורית לגז (עם אחריות היבואן), מחוספס למדי ומספק את מינימום הביצועים הדרוש בז'אנר, והוא עדיין אינו מוצע עם תיבה אוטומטית (מנוע דיזל, ואולי גם תיבה אוטומטית, יופיעו בהמשך).

מנגד, יש לו גם כמה נקודות זכות לא מבוטלות. העיצוב החיצוני, למשל, מודרני ואטרקטיבי; כושר נשיאת המטען מרשים; הקבינה מרווחת מאוד, גם לחמישה נוסעים; בידוד הרעשים סביר, והאבזור התקני בדגם המאובזר שמגיע ארצה עשיר מאוד וכולל ריפוד עור(!), חישוקי סגסוגת ומערכת מולטימדיה מתוחכמת. כיאה לעידן שבו מחירו של ליטר גז לתדלוק הוא פחות ממחצית המחיר של ליטר סולר, מנוע הבנזין/גז מספק חיסכון לא מבוטל. מהתרשמות שטחית נראה שהכלי בנוי בצורה חסונה ויספוג את ההתעללות המקובלת. אבל היתרון המרכזי הוא המחיר, שמתחיל ב-135 אלף שקלים - עשרות אלפים שקלים פחות מהמתחרים היפנים, הנוכחיים והעתידיים.