פורשה להמונים? לא בדיוק

הוועדה הציבורית להגברת התחרותיות בשוק הרכב - שידועה גם בכינוי ועדת זליכה - הוקמה בעיצומו של גל המחאה החברתית. הוגיה לא הסתירו לרגע את העובדה, שהעיתוי משרת אותם היטב. בראיונות לא היססו אנשי משרד התחבורה לפרוט על מיתרי הצדק החברתי, ולהציג את הוועדה כהוכחה לאפקטיביות של פעולה ממשלתית נגד הטייקונים, שעושקים את האזרח הקטן.

משרד התחבורה לא היה לבד. מאות האלפים שיצאו לרחובות בקיץ הציתו את דמיונם של פוליטיקאים רבים ויועצי תקשורת, שזיהו הזדמנות פז לגלוש על הגל החברתי ולהשתמש בו לקידום אג'נדה, גלויה או נסתרת. אלא שכאשר פורטים לפרוטות את אותן "פעולות צדק חברתי", ונכנסים לעומק הנתונים, מגלים לעתים תמונה שונה מאוד מזו שדמיינו שוכני האוהלים.

דוגמה אחת היא קידום אפיק הייבוא האישי של רכב לישראל - אחד מעמודי הבסיס המוצהרים של ועדת זליכה, ואחד הנושאים החשובים ביותר באג'נדה של שר התחבורה הנוכחי.

ענף הייבוא האישי הוצג לא פעם כאחד המסלולים היעילים ביותר להורדת מחירי הרכב בישראל, ונציגיו נמנו עם הראשונים שהגישו ניירות עמדה והופיעו בפני ועדת זליכה. בענף הרכב מצפים גם שחלק מההמלצות הרדיקליות - ואולי בפועל גם המעשיות ביותר - שתגיש ועדת זליכה יעסקו בייבוא האישי.

שוק בצמיחה

למי שלא מכיר את התחום נזכיר, בקצרה, שמקורו של ענף הייבוא האישי בתקנה שמאפשרת לכל אזרח לייבא אישית עד שתי מכוניות, חדשות או משומשות, ב-12 חודשים. זאת, בתנאי שהמכוניות מיועדות לשימושו הפרטי בלבד ולא לשימוש מסחרי; בתנאי שמדובר ברכב פרטי בלבד (M1) ולא ברכב מסחרי; בתנאי שעדיין לא חלפו שנתיים ממועד הייצור של הרכב; בתנאי שהרכב עומד בכל תקנות התקינה והוא מדגם המיובא על ידי יבואן רכב סדיר, או שאושר לייבוא. מעבר לאלה, ישנם עוד כמה-וכמה תנאים.

אם מישהו תוהה על ריבוי התנאים והמגבלות בייבוא אישי לישראל, ההסבר פשוט: במשרד האוצר, ובמיוחד רשות המסים, רואים באפיק הזה מקור לא אכזב להעלמת מסים בשיטות שונות ומשונות - בין היתר חשבוניות פיקטיביות, מסמכים מזויפים וייבוא מסחרי מוסווה - ונציגי הרשות אף אמדו את אובדן המסים למדינה כתוצאה מייבוא אישי ב-100 מיליון שקל בשנה.

האוצר חסם בעבר בכל דרך אפשרית את הרחבת תקנות הייבוא האישי, ולא שינה את עמדתו גם מול הלחץ הכבד שמפעיל שר התחבורה בסוגיה. בענף מעריכים כי זו אחת הסיבות שבעטיין מסרב האוצר להעניק לגיטימציה רשמית ומעשית לוועדת זליכה.

נציין כי עד לפני כשלוש שנים קבע המכס את ערך הרכב המיובא לצורך מס על בסיס מחירוני היבואנים או מחירוני היצרנים הרשמיים בחו"ל, שהיו כמובן גבוהים. לאחר שינוי התקנות, המס נקבע על בסיס חשבונית הרכישה בחו"ל שמציג הרוכש, ובתנאי שהמחיר הוכח כסביר לדעתו של המוכס. רק השינוי הזה בתקנות הגדיל במאות אחוזים את כמות כלי הרכב מייבוא אישי שהובאו לישראל בשנים האחרונות.

יש בשר?

לאחר שנתיים שבהן הונף דגל הייבוא האישי (והמקביל) בראש הצריח של משרד התחבורה, הוריד השנה המשרד פרופיל וגלגל את תפוח האדמה הלוהט לכיוונה של ועדת זליכה. יתר על כן, בתחילת השנה אף השמיע המשרד קולות של אכיפה מוגברת וזימן יבואנים אישיים לתשאול, בנוכחות נציגי המכס.

נראה כי אחת הסיבות לכך היא בג"ץ שתלוי ועומד נגד המשרד, בטענה שאינו אוכף את תקנות הייבוא האישי ומאפשר הפרות של החוק. הבג"ץ - שהגישו כמה יבואני רכב - יידון בפברואר 2012.

ואולם עיון בנתוני הייבוא האישי של כלי רכב לישראל בעשרת החודשים הראשונים של 2011 מגלה כי חרף הורדת הפרופיל של קידום הענף, ולמרות צעדי האכיפה הפומביים, כביכול - הייבוא האישי של רכב לישראל היה פעיל מאוד גם השנה, וצבר תאוצה נאה, במיוחד במחצית השנייה של השנה.

בעשרת החודשים הראשונים יובאו לישראל 2,280 כלי רכב בייבוא אישי. גם כאשר מסננים את האופנועים ורכבי האספנות (בני יותר מ-30 שנה) נשארים עם כ-1,950 כלי רכב "נטו", שכמעט כולם חדשים או כמעט-חדשים (בני פחות משלוש שנים). המספר הזה אינו גדול אבסולוטית - פחות מ-1% משוק הרכב החדש בישראל. ואולם כאשר בוחנים את התמהיל שלו, מגלים כמה עובדות מרתקות.

העובדה הראשונה היא, שגם השנה הייבוא האישי התמקד בעיקר ברכבי פאר, סגנון חיים ופרימיום מקטגוריה D (מכוניות מנהלים) ומעלה, או במילים אחרות - זהו שדה הציד של העשירונים העליונים. מתוך כלי הרכב שיובאו בעשרת החודשים הראשונים, 418 היו מתוצרת מרצדס ו-264 היו מתוצרת ב.מ.וו.

גם תמהיל הייבוא של המותגים העממיים כביכול מצביע על מגמה דומה: מתוך כ-501 כלי רכב של טויוטה, למשל, שהגיעו בייבוא אישי, 85% היו רכבי פרימיום - בעיקר מדגם הקאמרי ורכבי הכביש-שטח הגדולים. בהונדה התמהיל דומה - הונדה אקורד ומעלה - וכך גם בניסן ובפולקסווגן.

המשקל היחסי של הייבוא האישי הולך וגדל ככל שמטפסים במעלה הסולם ומגיעים לכלי הרכב הטיפוסיים של המאיונים/אלפיונים העליונים של ישראל. הלהיטים הם המגה-ג'יפים. כך, למשל, יובאו בעשרת החודשים הראשונים של 2011 לא פחות מ-139 כלי רכב מסדרת ג'יפי המרצדס ML, ועוד 32 יחידות מסדרת ה-GL, הגדולה והיקרה עוד יותר. לשם השוואה, היבואן הסדיר של מרצדס מכר באותה תקופה רק 106 יחידות של שני הדגמים הללו גם יחד.

השנה יובאו לארץ בייבוא אישי גם 42 יחידות של רכב הכביש-שטח הספורטיבי ב.מ.וו X6, ולא פחות מ-98 יחידות של אחיו הגדול, ה-X5 - שניהם בטריטוריית המחיר של 400 עד 800 אלף שקל. הנתון הזה מכפיל כמעט את הייבוא הסדיר של שני הדגמים הללו לארץ.

22 מכוניות של מותג הספורט האקזוטי פורשה הגיעו לארץ בייבוא אישי, מתוכן 9 יחידות של מכונית הקופה "פנאמרה", שמחירה הממוצע נע סביב 900 אלף שקל. גם במקרה זה מדובר בהכפלת המכירות של הדגם הזה בארץ.

כמובן שלעשירונים ולמאיונים העליונים יש זכות מלאה לחסוך כמה עשרות אלפי שקלים ברכישת כלי רכב חדש, ממש כמו כל אזרח אחר, אבל ספק רב אם הנתונים הללו מחזקים את עמדתו של משרד התחבורה כי קידום הייבוא האישי הוא אקט חברתי ש"יוזיל את מחירי הרכב לצרכן".

התמהיל העשיר נובע מכלל עסקי בסיסי של שוק הרכב: ככל שהרכב יקר ויוקרתי יותר, יש בו יותר רווחיות ופערי תיווך שניתן לחתוך באמצעות ייבוא אפור. לעומת זאת, בשוק הרזה והתחרותי של המכוניות המשפחתיות והעממיות אין כמעט בשר, והטרחה של יבואן במסלול עקיף לא משתלמת. ההיגיון הכלכלי הזה אינו ייחודי לישראל, ולא צפוי להשתנות גם בתחום הייבוא המקביל.

הרגלים ישנים

נתוני משרד התחבורה מלמדים על עוד שתי עובדות מעניינות. הראשונה: ארצות הברית הייתה ונשארה מקור הייבוא הגדול ביותר של הייבוא האפור. חרף עלויות ההובלה והזמן הממושך יותר להובלה בהשוואה לאירופה, כ-56% מכלי הרכב שיובאו ב-10 החודשים הראשונים של השנה היו מתוצרת ארצות הברית. מה שעשה את העבודה הוא שער הדולר האטרקטיבי (יחסית), ההיצע והמיתון המתמשך בארצות הברית, שיוצר לחץ על הדילרים להיפטר מסחורה.

עוד עובדה מעניינת היא, שלמרות צלו הכבד של בג"ץ, וחרף הרעש הפומבי של הכבדת האכיפה, משרד התחבורה ממשיך לאכוף ברישול את התקנות שלו עצמו. כך למשל, בנוהל הייבוא האישי שמופיע באתר משרד התחבורה כתוב כי "לא יותר יבוא רכב היברידי מדגמים שיבואן תוצר הרכב המורשה מטעם משרד התחבורה אינו מייבא לפחות אחד מהם, ולא הכשיר מקצועית את מוסכי השירות מטעמו לטפל בכלי רכב אלה".

בפועל מגלים הנתונים שלא מעט כלי רכב כאלה עברו את המסננת של המשרד מינואר השנה, ובהם לא פחות מ-41 טויוטה קאמרי הייבריד, שלמיטב ידיעתנו לא מיובאת באופן סדיר ולא זוכה להכשרה של היבואן המורשה. כנראה שמהרגלים ישנים קשה להיפטר.

 ייבוא אישי מול סדיר