"כתבי האישום של הפרקליטות מחמירים בהשוואה לראיות בתיקים"

"קשה מאוד לשמוח ביום שבו אדם חף מפשע מורשע, למרות הזיכוי הנכון והחשוב מעבירת השוחד" - כך כתבה עו"ד מורן כרמון (32) בדף הפייסבוק שלה, דקות אחדות לאחר ששופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, גלעד נויטל, הודיע בשבוע שעבר כי הוא מזכה את הלקוח שלה, רו"ח שוקי ויטה, מהאישום כי לקח שוחד מעו"ד יעקב וינרוט - אך מרשיע אותו בביצוע 3 עבירות של מירמה והפרת אמונים.

בראיון ל"גלובס", כשבוע לאחר הכרעת הדין שבה זוכה וינרוט, ניכרים עדיין רשמי ההרשעה החלקית של ויטה על עו"ד כרמון, ששימשה כיד-ימינו של עו"ד אלון רון בייצוג המשפטי של ויטה. "הייתי מעורבת מאוד בייצוג של ויטה, בעיקר בכתיבה ובהכנתו לעדות. במהלך המשפט יצאתי לחופשת לידה, אך חזרתי לפרשת ההגנה ולסיכומים.

"הראינו בנהלים ובעדות של יועצת משפטית ברשות המסים, עו"ד רג'ין יהודה-כלף, שהסיפור של ויטה, שנחשב היום לניגוד עניינים, לא נחשב לניגוד עניינים בזמנים הרלבנטיים לכתב האישום נגדו".

כרמון משוכנעת כי ללקוח שלה נעשה עוול קשה, וכי בדומה לוינרוט, בית המשפט צריך היה לזכות גם את ויטה מכל האישומים נגדו.

- אבל הכרעת הדין המרשיעה של השופט נויטל לגבי ויטה הייתה חד-משמעית וקשה. הוא כתב כי "ויטה היה מצוי במצב ברור, עוצמתי, חוזר ונשנה, של ניגוד עניינים. אך סביר הוא שויטה זכר לטובה את עו"ד וינרוט כמי שנתן ונותן לו שירות משפטי בעניינו האישי".

"הרטוריקה של השופט נויטל בנוגע להפרת האמונים היא קשה, ואני מניחה שחלק מתפקידה הוא לבסס את הפער שבין האישום הראשון (קבלת שוחד) לאישום השני (מרמה והפרת אמונים) על יסוד קביעות עובדתיות זהות. אלא שיש פער עצום בין הרטוריקה לבין המהות, אם ניזכר מה נטען כלפי ויטה בתחילת הדרך - שיש קשר סימביוטי מושחת בינו לבין וינרוט, שויטה קיבל טובות הנאה בדמות שכר-טרחה בחינם, שויטה הכיר ללקוחות וינרוט בהון של מיליארדים וכדומה.

"לגבי כל אלה קבע בית המשפט כי לא היו ולא נבראו. התיק שהפרקליטות הלכה עליו, גם ביחס לויטה, קרס לחלוטין. צוות ההגנה של וינרוט חיסל את התזה של שכר-הטרחה, והראינו שויטה לא נתן שום טובות הנאה בהסכמים, ושההסכמים שכרת עם גאידמק וצ'רנוי היטיבו עם המדינה. השופט קבע את זה חד-משמעית".

- כאזרחית, ולא כסנגורית, כיצד צריך להתייחס לפקיד ציבור בכיר שעובד מול לקוחות של עורך דין, בזמן שאותו עורך דין מייצג גם אותו? האם לא מדובר כאן בניגוד עניינים ובהפרת אמונו של הציבור?

"המבחן שקיים היום ברשות המסים הוא מבחן מאוזן ונכון, והוא אומר כי ניגוד עניינים שהוביל לפגיעה באינטרסים יכול ללכת להליך פלילי. אבל אם אדם היה בניגוד עניינים ונקט בשיקול-דעת מקצועי, לא צריך להיות הליך פלילי. לטעמי, הוכחנו כי כך פעל ויטה, ולכן הוא צריך היה להיות מזוכה".

- אז מדוע לדעתך השופט הגיע למסקנות הפוכות?

"אתן לך דוגמה: במהלך המשפט, כאשר הגיע להעיד עד ששירת ביחידה צבאית מסוימת, שבנו של השופט נויטל שירת בה לפני איקס שנים, השופט נויטל הצהיר על הקשר הזה בפתח עדותו של העד. התרשמתי כי השופט העמיד סטנדרט גבוה מאוד של זהירות מניגוד עניינים והחיל אותו גם על ויטה. לדעתי, מדובר בסטנדרט מחמיר מדי ביחס לדין הקיים, ובטח ביחס לדין של שנת 2003".

ניכר על כרמון כי עמידתה החד-משמעית לצד ויטה, גם לאחר הרשעתו, נובעת מהניתוח המשפטי שלה את הסיטואציה שאליה נקלע ויטה, אך גם מתפיסת צדק יותר רחבה ומעמדתה הבסיסית לגבי מערכת התביעה, הזהה לעמדה שהביע עו"ד וינרוט אחרי זיכויו. כרמון מסכימה עם וינרוט כי "ה-DNA של כל מערכת" - וגם של הפרקליטות - הוא מרושע, וכי הרשע הזה עלול להוביל לעוול.

כרמון: "יש לי חברים טובים שהם פרקליטים, וקשה לי להבין את הבחירה שלהם להיות 'האדם עם האצבע המאשימה' ולשלוח אנשים למאסר. העמדה שלי היא שכל נאשם הוא סוג של קורבן.

"עוד לא נתקלתי בכתב אישום שנוסח בהתאם לראיות שאכן נמצאות בו. כתבי האישום מחמירים בעובדות שהם מייחסים לנאשמים בהשוואה לראיות שקיימות בתיק, וברמה המשפטית הם מחמירים בעבירות שהם מייחסים לנאשמים על סמך אותם מעשים. לכן, המוטיבציה שלי היא תמיד להגן על כל אדם שנקלע לסיטואציה שבה הוא חשוד או נאשם בפלילים".

למרות גילה הצעיר, 32, הקריירה המקצועית של כרמון היא מרשימה. כרמון למדה משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים וכן בתוכנית המצטיינים של האוניברסיטה "אמירים" למדעי הרוח. כבר בזמן הלימודים עשתה טרום-התמחות אצל השופט המחוזי לשעבר בעז אוקון, כשהיה שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים.

"אצל בעז למדתי דבר שלא ראיתי בשום מקום אחר-כך - איך שופט צריך לנהוג בפרקליטות. הוא היה רואה בפרקליט כנציג בית המשפט במובן הטוב, הוא היה אומר לפרקליטים לחזור ללקוחות שלהם, כי תפיסת העולם שהציגו אינה נכונה. הוא עודד את הפרקליטים לא להיות פיונים של המדינה, אלא להפעיל שיקול-דעת ולהשתמש בכוחם לטובה. הייתי בטוחה שכך נוהגים כל השופטים, ולצערי לא ראיתי את זה שוב אצל אף שופט".

את ההתמחות המלאה עשתה כרמון במשרד עורכי הדין וינרוט. "זה לא מקרה שייצגנו את ויטה בפרשה. המשרד שלנו הוא כמעט שלוחה של משרד וינרוט. כל השותפים אצלנו היו שותפים בוינרוט, וכך גם כמעט כל עורכי הדין השכירים. אני תמיד צוחקת שאם וינרוט יגיע בטעות למשרד שלנו - הוא ישב ויתחיל לעבוד כרגיל ולא ירגיש שטעה בכתובת".

אחרי ההתמחות ואחרי פרק זמן קצר שבו חשבה כרמון לעזוב את המקצוע ולעסוק בתסריטאות ("מהר מאוד הבנתי שזה לא הייעוד שלי וניגשתי לבחינות הלשכה") - הגיעה כרמון כעורכת דין מתחילה למשרד של עו"ד יהודה וינשטיין (היום היועץ המשפטי לממשלה).

"אצל וינשטיין נתקלתי לראשונה בתחום של צווארון לבן", אומרת כרמון. "וינשטיין הטביע בי את החשיבה הסנגוריאלית, ועד היום כשאני מנסה לפצח תיק אני שואלת את עצמי: 'מה יהודה היה אומר עליו'; כך הגעתי לכמה מהרעיונות הטובים ביותר שלי".

- על וינשטיין ישנה ביקורת שהוא לא מתראיין ולא מתבטא מספיק, בין היתר גם ביחס להתנהלות הפרקליטות בפרשת וינרוט-ויטה.

"גם כשוינשטיין היה עורך דין במגזר הפרטי והיה לו אינטרס כלכלי להתראיין, הוא היה נמנע מכך. זה לא טבעו של האיש, ואני בטוחה שזה לא מלמד על אי-עשייה בתוך המערכת. מדובר באדם מבריק שלא יכול לסבול טעויות, ואני בטוחה שהוא פועל לשיפור מערכת התביעה ולוקח לתשומת-לבו את דברי השופטים בהכרעות דין מזכות".

ב-2007 עברה כרמון לעבוד במחלקת הצווארון לבן של משרד עורכי הדין ש. הורוביץ. "עבדתי שם אך ורק על התיק של דודי אפל, ועזבתי בשלב כתיבת הסיכומים. התיק היה חוויה קשה, מהבחינה הזו שאני לא זוכרת אפילו בקשה אחת שלנו שהתקבלה, והרגשתי את חוסר האהדה של השופטים".

לפני 3.5 שנים הצטרפה כרמון למשרד עורכי הדין ורדי-לשם-רון, ומאז ועד היום היא מייצגת - לצדו של השותף, עו"ד אלון רון - חשודים ונאשמים בעבירות צווארון לבן.

- למה החלטת ללמוד משפטים?

"מאז שהייתי זאטוטה ידעתי שאלמד משפטים, ואני מניחה שהונעתי באופן בלתי מודע מהרצון להגשים עבור אמי את חלומה הגנוז להיות עורכת דין. אמי נשלחה ללמוד חינוך, כי בדור שלה נשים טובות וצייתניות היו מורות, וטעמה המר של ההחמצה שלה ליווה אותי בילדותי. ייתכן כי לו אמי הייתה חולמת להיות מדענית חלל, הייתי היום בנאס"א".

- מה את אוהבת במקצוע?

"יש אצלי פגם חמור במנגנוני ההגנה העצמית: אם מישהו מפנה כלפיי אצבע מאשימה, מיד קופץ בתוכי איזה משת"פ פנימי וממהר להצדיק אותו. אבל כשמפנים אצבע מאשימה כלפי לקוח שלי, אני מתקוממת בלב שלם ומתגייסת לגונן עליו ללא קושי. באמצעות ההגנה על אחרים אני 'מתרגלת את שריר ההגנה העצמית'. אולי משום כך יש לי משיכה דווקא לתיקים הקשים יותר, שסנגורים אחרים רואים בהם מקרים אבודים".

- מה את לא אוהבת במקצוע?

"סנגורים הם אנשים בודדים, הן בתוך אולם המשפט והן מחוצה לו. לפעמים הבדידות מקשה עליי. הציבור הרחב מזדהה עם הרשויות ומרגיש שהן מייצגות אותו, וכך הסנגור, בדומה ללקוח שלו, הופך למוקצה".

- מה את עושה אחרי שעות העבודה?

"'אחרי שעות העבודה' הוא מושג זר לי, משום שמעצם טיבה העבודה היא כזאת שהולכים לישון איתה בלילה ומתעוררים איתה בבוקר, ואף פעם לא באמת מניחים אותה בצד. מאז שאני אימא, חיי הפרטיים 'משיבים מלחמה שערה' ופולשים לשעות העבודה ללא רחם. את הפנאי המועט אני מקדישה לחברות, לצריכת תרבות ואמנות, ולאחרונה אף הענקתי לעצמי צ'ופר מיוחד ונרשמתי לסדנה לכתיבת פרוזה בהנחיית הכותבת האהובה עליי, נורית זרחי".

- מהן השאיפות שלך לעתיד?

"החלום שלי הוא להיות שותפה לתהליך של ניסוח מחדש של סדר הדין הפלילי. כדי שהמשחק יהיה הוגן, צריך קודם כול להסדיר את הכללים. כיום הם לא מוסדרים דיים, בוודאי לא בהשוואה לסדר הדין האזרחי, והעמימות משחקת לטובתו של החזק, שבהליך הפלילי זאת המדינה. אני מקווה שאמצא את הדרך להשפיע בכיוון הזה, אולי באמצעות מחקר אקדמי".

- איזה עורך דין בתחום את מעריכה?

"עו"ד אלון רון, ואני מציינת את שמו חרף העובדה שהוא הבוס שלי - ולא בגללה. הוא האיש שאליו הייתי מביאה את עצמי ואת כל מי שיקר לי, לו חלילה היינו נזקקים להגנה. אלון הוא סנגור פנומנלי".