שחקני ה-NBA העדיפו שלא לחכות לדד-ליין שהעמידו הבעלים ושנקבע להיום בלילה, ובמקום זה הודיעו יממה לפני כן שהם דוחים את האולטימטום שקבעה הליגה ולא מקבלים את "ההצעה האחרונה". המשמעות? קצת קשה להגיד. כי בשביתה הזאת שנכנסה ליומה ה-152, למדנו כבר שגם אחרי "ההצעה האחרונה" תמיד יש עוד הצעה.
ובכל זאת, על מה עדיין נלחמים הצדדים. לפי הדיווחים בארה"ב, התחושה היא שלראשונה מאז החל הסכסוך, השחקנים מתחילים להבין שאין להם ברירה, אלא לקבל את הצעת ה-50-50, כלומר שכל אחד מהצדדים יזכה לנתח שווה בהכנסות - עניין מהותי עבור הבעלים שנכון להסכם השש-שנתי האחרון זכו ל-43% בלבד מהעוגה.
אלא שסוגיות נוספות כרגע מטרידות את השחקנים, ורובן נוגעות למעמד ה"פרי-אייג'נטס" - אותם שחקנים חופשיים ללא חוזים. בעשור האחרון הפכו הפרי-אייג'נטס למגזר בעייתי מאוד עבור הבעלים, בגלל שההסכם הקיבוצי הקודם היטיב עימם מאוד ביכולת ההשתכרות, אורך החוזה וכו'. העניין הזה יצר מצב שבו שחקנים מוכנים בחלק גדול מהמקרים לוותר על השנה האחרונה בחוזה שלהם, כדי להפוך לפרי אייג'נטס על מנת לשפר את תנאי ההעסקה שלהם. ברוב המקרים השחקנים הללו זוכים לחוזי מקסימום המותרים לפי חוק - גם מבחינת גובה השכר ואורך החוזה. כך נוצר מצב שקבוצות נאלצות לעמוד בתכתיבים של פרי-אייג'נטס ולהחתים אותם על חוזים שלעתים מגיעים ל-80-100 מיליון דולר, מה שיותר מאוחר עולה להן במעבר של תקרת השכר ובתשלומי קנסות לליגה, ובאופן עקיף הופכים לגורם מרכזי בעובדה שמעל מחצית מהקבוצות ב-NBA מסיימות את העונה בהפסד תפעולי.
ב"הצעה האחרונה בהחלט" שהגישו הבעלים לשחקנים בתחילת השבוע, הפגיעה העיקרית היתה בפרי-אייג'נטס. כך למשל, לכל קבוצה היתה עד היום זכות להחתים פרי-אייג'נט אחד ששיחק אצלה ולא ייחשב לתקרת השכר עבור שכר של 5.8 מיליון דולר לעונה; בהצעה החדשה: השכר יירד ל-5 מיליון דולר. בנוסף, אורך החוזה ששחקן כזה יקבל יירד בשנה אחת ויעמוד על בין 3-4 שנים בלבד.
סעיף נוסף: לקבוצות שעברו את התקרה תהיה מעכשיו הרשאה להחתים פרי-אייג'נט מקבוצה אחרת עבור שכר של 2.5 מיליון דולר בלבד, ואורך החוזה לא יעלה על שנתיים.
העלאות שכר: במקום העלאות מקסימליות לפרי-אייג'נטס שעמדו על בין 8%-10% בעונה, כעת דורשים הבעלים העלאות של 3.5%-5.5% בלבד. בנוסף, חוזי המקסימום שעמדו על 6 שנים, יקוצרו: 5 שנים בלבד לשחקן שחותם בקבוצה הקודמת שלו, ו-4 שנים בלבד לשחקן שחותם בקבוצה אחרת.
ועניין אחד שמאוד מטריד את השחקנים: דרישה של הבעלים לסעיף לפיו כל קבוצה תוכל לחתוך בכל רגע נתון, על פי רצונה, פרי-אייג'נט אחד בכל עונה, גם כאלו שיש להם חוזה חתום. החשש של השחקנים הוא שהקבוצות ינצלו את הסעיף על מנת להתיר חוזים של פרי-אייג'נטס יקרים ומבוגרים, לרוב כאלו שנמצאים לקראת סיום חוזה ואין לקבוצה שום עניין בשירותיהם. עבור הבעלים סעיף כזה בלבד יכול לחסוך להם במקרים מסוימים בין 15-20 מיליון דולר לעונה, תלוי איזה שחקן הם מעוניינים לחתוך.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
