מהן השגיאות הנפוצות של מפוטרים - ואיך להתגבר עליהן?

נביאי הזעם שחזו גלי פיטורים המוניים אחרי החגים צדקו. היום אנו למדים כי אותן הערכות הפכו לצערנו לתרחיש שקורם עור וגידים, אשר חוצה ענפי תעשייה כמו פיננסים, מזון, מדיה וסלולר כמו למשל בפרטנר, שהודיעה השבוע על פיטורי 500 עובדים. היום כבר מדברים על משבר כלכלי עמוק יותר מזה של 2008, על הרעת תנאי עובדים, קיצוצי שכר, והמוני עובדים שייפלטו ממעגל העבודה.

בצל תרחיש זה משרטט "גלובס", בסיוע אנשי מקצוע, המתמחים בליווי מפוטרים כדי להשיבם למעגל העבודה, את חמש השגיאות האופייניות למפוטרים, כיצד הן מכרסמות בסיכוייהם למצוא עבודה, ואיך עליהם לפעול אחרת כדי לזרז את מציאת המשרה הבאה.

שגיאה 1 - פונים ל"כל דבר שזז" בבקשת עזרה

ד"ר מוטי נוימן, פילת: "מפוטרים טריים, עם קבלת הודעת הפיטורין, פוצחים בהפצה מאסיבית, ללא אבחנה, של קורות חיים. במקביל הם 'תופסים' כל אדם, חבר או קולגה שהם פוגשים, משתפים אותו בכך שהם פוטרו ומבקשים ממנו לעזור להם בחיפוש עבודה. צורה כזו של רתימת הנטוורקינג אינה אפקטיבית ומשגעת את כל המערכת. למה זה קורה? כי מפוטר טרי מצוי בלחץ נפשי פנימי, בפאניקה, בבהלה. פתאום כל תכניות החיים השתבשו לו והוא מתנהג כמי שטובע ונאחז בקש. קרי, הוא מנסה להיאחז בכל גורם אפשרי בסביבה".

למה זה מזיק: "כי חיפוש עבודה הוא תהליך של שיווק עצמי, ובשעת סערת רגשות לעולם השיווק העצמי לא יהיה אפקטיבי. תחת מטען אמוציונלי תעביר מסרים של פאניקה. האינטראקציה עם אנשים שאתה פונה אליהם לעזרה בנסיבות כאלה, לא תהיה יעילה בלשון המעטה. להיפך, הם ייזהרו ממך, יפחדו להישאב למקומות הרגשיים שלך, לא ירצו להיות מעורבים (למרות האמירות המנומסות: 'אעשה כל שביכולתי'), וזה חבל מאוד, כי כשתגיע אל אותו 'קרש הצלה' בפעמים הבאות, כבר יהיה לך קשה לתפוס את תשומת לבו".

איך עושים זאת אחרת: "קחו פסק זמן לוונטילציה רגשית. אבל אל תערכו אותה מול רשת הקשר שלכם, אלא מול מטפל, יועץ, חבר או בן משפחה. זכרו שאנשים לא אוהבים שמעמיסים עליהם את הנטל הרגשי, ולכן כשאתם פונים אל רשת הקשר עשו זאת על 'בטן קרה', באופן מחושב, אסטרטגי, מושכל".

שגיאה 2 - נשארים מחויבים למקום העבודה הקודם

ד"ר נוימן: "תהליך של פיטורין לא משמיט רק את פרנסתו של המפוטר, אלא גם אלמנטים רגשיים עמוקים יותר, כמו תחושת השייכות. כדי לצמצם את כאבי אובדן העבודה, הרבה מפוטרים ממשיכים לחוש הזדהות רגשית עם מקום העבודה הקודם ומשמרים את התחושה: 'אני עדיין חלק מהמשפחה'. הבעיה מופיעה כשהם מקרינים תחושת הזדהות זו מול רשת הקשר שלהם בתהליך חיפוש העבודה או מול המעסיק הפוטנציאלי. נשמע מהם אמירות כמו 'אצלנו בחברה היה מקובל'".

למה זה מזיק: "המעסיק הבא שלך רוצה אדם פנוי רגשית, שיהיה בכל מאת אחוזיו של הארגון החדש. הם מסתייגים ממועמדים בעלי 'זנבות', ממש כפי שקורה בזוגיות, הרי אנחנו לא רוצים מישהו שיטיח בפנינו את החוויות הטובות שהיו לו עם האקס".

איך עושים זאת אחרת: "מקפידים על השפה והמסרים שמעבירים לרשת הקשר. המסר המרכזי שצריך לעבור הוא שאתה רעב אל העתיד, אל האתגרים החדשים שהוא מביא איתו, ושאת כל הניסיון המקצועי שצברת אתה להוט לגייס לצורך יישום במקום העבודה הבא שלך. אם, למשל, בראיון העבודה מבקשים ממך לתאר את הפרויקט האחרון בחברה הקודמת, ברח מהמקום של 'התרפקות על תפארת העבר' ומסגר את השיח ברוח של 'יישום הלקחים מהעבר לתפקיד הבא'".

שגיאה 3 - לא לוקחים פסק זמן

ד"ר נוימן: "מפוטרים רבים, מיד אחרי הודעת הפיטורין, נכנסים להלך רוח של 'אסור לאבד זמן'. מתוכו נגזרת ריצה מטורפת לאתרי דרושים, למודעות דרושים, להפעלת קשרים, לחברות השמה ולראיונות. זהו כמובן אינסטינקט טבעי, אבל זוהי שגיאה כי התקופה שאחרי הודעת הפיטורין צריכה להיות מוקדשת לעצירה, למחשבה ולתכנון".

למה זה מזיק: "הניסיון מלמד שמפוטר טרי חייב לייצר מרחק רגשי ובזמן, בין חווית הפיטורין לתהליך חיפוש העבודה. ריצה אוטומטית, תחת אמוציות של פחד, עלולה להוליד מצבים שבהם אתה מחמיץ מידע קריטי על מגמות משתנות בשוק, כשלמעשה אתה ממהר לשחזר את ההיסטוריה ולהתקבע על מה שאתה מכיר, במקום לקרוא מחדש את המפה".

איך עושים זאת אחרת: "הרבה ממליצים למפוטרים לצאת לפגרה קלה, לפני שהם מתחילים בתהליך חיפוש העבודה. לגישתי, 'אפילו אם תשכב על החוף בריו דה ז'נרו, יכול להיות שתפגוש מישהו שיציע לך את הזדמנות חייך'. חובה לקחת טיים-אאוט, להירגע, ולהתחיל את תהליך החיפוש עם כוחות חדשים ועם ראייה מפוכחת וקרה".

שגיאה 4 - מתחילים לחפש אצל לקוחות וספקים

דבי רומיס, נט"ע - נשים לטובת עתידן: "מפוטר טרי מקשיב בדרך כלל להמלצה הרווחת להפעיל נטוורקינג. הבעיה היא שרבים מהם רצים מיד אל רשת הקשר של המעסיק הקודם - ספקים או לקוחות - איתם יש להם לעתים קרובות היכרות ישירה, וארוכת שנים. מבחינתם מהלך זה הוא השקעה מינימלית של אנרגיה".

למה זה מזיק: "גם אם זהו מהלך לגיטימי על-פי חוק, הוא עלול להיות בעייתי מאוד כי הוא מעמיד את המפוטר באור לא נוח ועלול לכרסם באמינות ובמהימנות שלו: תמיד ירחף ברקע סימן שאלה - האם ההתקשרות ביניהם כרוכה בהעברת מידע רגיש על המעסיק הקודם. גם אותו מעסיק חדש תמיד יתהה בינו לבין עצמו, מתי העובד יערוק 'למחנה השני', על-פי צרכיו האופורטוניסטיים".

איך עושים זאת אחרת: "כדי לא להצטייר באור של חוסר נאמנות, ההמלצה שלי היא להפעיל קודם כל את רשת הקשר שלך ואת האמצעים הסטנדרטיים בתהליך חיפוש העבודה (אתרי דרושים, חברות השמה וכו'), ורק כאופציה אחרונה - ואחרי שחולפת תקופת צינון - לפנות אל רשת הקשר הישירה של המעסיק הקודם".

שגיאה 5 - משקרים לגבי הפיטורים

רומיס: "דילמה שכיחה של מפוטרים היא - האם לספר למעסיק הבא שהם פוטרו. הרבה בוחרים לשקר, לטשטש את הסיפור, לייצר תמונה כאילו הם התפטרו. זהו דחף אינסטינקטיבי, כי כשאתה מחפש עבודה, אתה לא נמצא בפוזיציה נוחה כשאתה מספר ש'דחו אותך'. המפוטר גם חושש מנבירה בסוגיית הפיטורין, מתוך תובנה נכונה שברוב המקרים גם למפוטר יש חלק בפיטוריו".

למה זה מזיק: "הניסיון לטשטש את האמת או לעגל פינות, מזיק מאוד. ראיון בהגדרה הוא מצב של מתח, ומראיין מנוסה לעולם ירגיש ניסיונות של הסתרה או שקר דרך שפת הגוף, הנשימה או גוון הקול. ברגע שהוא זיהה שהעומד מולו מנסה 'לסבן', האמינות שלו נפגעת, מה שמרחיק את סיכוייו למצוא עבודה".

איך עושים זאת אחרת: "אומרים בפשטות: 'פוטרתי'. קרי, לספר את האמת, אבל למסגר את הדיון באופן כזה שלא תצא נפגע. הטקטיקה הכי חכמה היא לקחת אחריות על הפיטורין. כשאתה אומר 'היה לי חלק בזה', אתה מייצר אפקט של וואו. זה מיתוג אדיר שמפוטר מעז להניח על השולחן את חולשותיו, באופן גלוי וכן. אוטומטית הוא נתפס כאדם אמיץ ואמין. ברוב המקרים, טקטיקה כזאת תפתח את הלב של המראיין. לכולנו הרי יש 'דפקטים' אבל לא הרבה לוקחים עליהם אחריות".