כל ילד שלישי בישראל עני

אבל אנחנו טרודים ברומו של עולם: חוק לשון הרע, התמוטטות אירופה והחוב של תשובה

א.

אני מתגעגע לישראל של פעם. אי-אז, כשעוד נהנינו ממראית עין של מדינה מתוקנת, וזה היה לא כל-כך מזמן, היה לנו טקס ישראלי שורשי ויפה שהיה חוזר על עצמו פעם בשנה, בערך בתקופה הזו; טקס שהיה אמנם מליצי וחסר משמעות, אבל טרחנו לקיים אותו, גם אם לפעמים באופן חצי-אוטומטי, מהשפה ולחוץ. היה זה טקס שהצליח, ולו לחצי יום פעם אחת בשנה, לאחד את העם הזה, המפולג והמסוכסך, לכמה דקות של צקצוקי לשון.

אני מדבר כמובן על טקס פרסום דוח העוני. הו, הימים היפים ההם שבהם עשינו את עצמנו כאילו אכפת לנו. הו, ימים מופזים של סולידריות מזויפת. הו, כתבות צדקניות על מקררים ריקים ועל ילדים רעבים. הו, מבצעי התרמה ראוותניים. הו, פסטיבל הזעזוע. כמה התגעגעתי אל כל אלה השבוע, עת פרסם הביטוח הלאומי את דוח העוני לשנת 2010.

כן, השבוע פורסם דוח העוני, אבל נדמה שלא הרבה אנשים שמו לב לכך. ואיך אפשר להאשים אותנו? מי יכול לשים לב ל-1.8 מיליון עניים בישראל כשהראש טרוד בעניינים שברומו של עולם, כמו חוק לשון הרע, התמוטטות כלכלית באירופה והסדר החוב של יצחק תשובה? אז בסדר, כל ילד שלישי וכל מבוגר חמישי בישראל הם עניים. אז בסדר, בשנה האחרונה חל גידול של למעלה מ-30% במספר המשפחות הפונות לארגוני סיוע לקבל מזון. אז בסדר, חומרת העוני עלתה בקרב משפחות עובדות. מה אתם מטרידים אותנו בשטויות, אתם לא רואים שאנחנו עסוקים בח"כ לוין יריב ובחבר תשובה יצחק?

ב.

וחבל, כי דוח העוני השנה סיפק כמה רגעים קומיים, כמו ההתגאות של הממשלה בירידה כמעט בלתי נראית וללא ספק בלתי מורגשת בממדי העוני, ירידה שלא נבעה, חלילה, מצמצום אמיתי במספר העניים אלא פשוט בשינוי מיקומו של קו העוני. מישהו פשוט הזיז אותו בכמה סנטימטרים. האמת, חבל שלא הזיזו אותו עוד כמה מטרים, וכך היינו מתבשרים שאין בישראל עניים כלל וכלל. ולמה להזיז אם אפשר למחוק בכלל. יש מצב שבמהלך השנה יעביר הימין חוק שאוסר את פרסום דוח העוני בתואנה כי מדובר בהוצאת לשון הרע על מדינת ישראל, ואז בכלל הכול יהיה דבש. אם הביטוח הלאומי יתעקש בכל זאת להמשיך ולנג'ס עם כל העניים העובדים האלה, יתבעו אותו, אולי אפילו יוציאו אותו מחוץ לחוק וינקטו נגדו מדיניות תג מחיר, שעד השנה הבאה תהפוך ודאי לחוקית, אם לא לחובה. הם הרי כולם שמאלנים שם, לא? ובכלל, מי צריך את דוח העוני? במה הוא תורם לחוסן הלאומי ולהסברה? העניים, אם תשאלו אותי, גרועים מהרבה מהשמאלנים.

אז נכון, פעם, כשעוד נהנינו ממראית עין של מדינה מתוקנת, היה לנו טקס ישראלי שנתי שורשי ויפה שהתקיים בכל פעם שפורסם דוח העוני. אבל די, הימים האלה עברו. הייתה זו ישראל הישנה, ישראל שעוד עשתה את עצמה כאילו אכפת לה. עכשיו אנחנו בישראל החדשה ואכפתיות היא חולשה, כל עוד היא לא מופנית כלפי עברייני מגרון. אמרתי את זה כבר אלף פעם, עוד אחת לא תשנה הרבה: הייתי רוצה לראות שר אחד, ח"כ אחד מהקואליציה, מאיים בלפרק את הממשלה אחרי פרסום דוח העוני, תוצאה של מדיניות ממשלתית (לא רק הממשלה הזו, כמובן) מכוונת, זדונית ואטומה שדרדרה כל ילד שלישי (שלישי! לעזאזל! איך לא קורסים הקירות בכנסת?!) לעוני.

איפה, צ'כחו מזה. אף שר לא יאמר כלום. והרבנים? איפה הרבנים? הייתי רוצה לראות את הרב המגוחך והנלעג שאמר השבוע שעדיף להיהרג מאשר לשמוע אישה שרה ממליץ לתלמידיו (מי רוצה ללמוד אצל חומייני כזה?) למסור את נפשם למען מדינה צודקת יותר. גם מזה אפשר לשכוח לגמרי. שירת נשים זו סכנת נפשות, 1.8 מיליון עניים זו שגרה. צריך לדעת מה חשוב ומה טפל.

ואם כבר הזכרתי את הרב, הרי תגובת הרמטכ"ל לדבריו הייתה, שימו לב: "לא אהבתי את הדברים. ...אנחנו לומדים את העניין". ועל זה אין לומר אלא: פחחחח. זה רמטכ"ל זה? זה מנהיג? זה מפקד? לא הייתי הולך אחריו לחדר האוכל בקריה. תדע כל אם עברייה ענייה שמסרה את גורל בניה העניים בידי מפקדים שמשקשקים מול רבנים. גועל נפש, בחיי. אני כבר לא יכול לחכות לקריירה הפוליטית המפוארת של גנץ, שתתאפיין, אני בטוח, באותו אומץ לב ציבורי.

איפה היינו? אה, דוח העוני. אז זהו, בואו נשים את הדבר המיותר הזה מאחורינו, בדיוק כמו שעשינו עם טקסי הבאת הביכורים בקיבוצים או העדליידע בתל אביב. בואו נחליט שזו הייתה השנה האחרונה.

ג.

הרבה יותר קל להתעסק בתיקון לחוק לשון הרע. שם הרבה יותר קל להיות צודק, שם הרבה יותר קל להיות אביר, משני הצדדים של המתרס הפוליטי. אחרי הכול, שם מדובר בגורל הדמוקרטיה, בחופש הביטוי, באידיאלים נאצלים. גורל האזרחים בדמוקרטיה מעניין, חשוב ונאצל הרבה פחות. זה שהם, אנחנו, הולכים ונעשים עניים משנה לשנה זה לא חשוב, הרבה יותר חשוב הוא הדיון הפנים-ליכודי על מיהו הז'בוטינסקאי האמיתי.

ואתם, עניים לא יקרים, אין לכם מה לאכול? נסו ללעוס את המלצות ועדת טרכטנברג. הן חתוכות דק-דק, רכות, נימוחות ומתגלצ'ות יופי בגרון. ואל תשכחו להמשיך ולהצביע לימין ביום פקודה, כן? רק מי שדופק אתכם ביסודיות ובהתמדה כזו ראוי לקולכם. זכרו: השמאל יחלק את ירושלים!

אבל לא רק הפוליטיקאים אשמים. אשמה גם התקשורת, שלא טרחה לשפוך ולו עשירית מהמילים ששפכה על התיקון לחוק לשון הרע על דוח העוני. זה חוק רע, אין ספק, אבל יש דברים רעים יותר: אחד מהם, ככה בשליפה, זה ילד אחד עני מתוך שלושה.

אני לא יודע אם יש לי הצעה נגדית. יכול להיות שצריך להילחם בחקיקה הפשיסטית כאילו אין דוח עוני ולהילחם בדוח העוני כאילו אין חקיקה פשיסטית. אבל אולי אפשר לשבור את המעגל הזה, או לפחות להסתכל עליו מכיוון שונה. לאומנות קיצונית נוטה לפרוח במקומות שבהם הפערים גבוהים והעוני רב. כך גם ההקצנה הדתית. אם תחכה לטפל בעוני עד אחרי שתטפל בלאומנות הקיצונית, תחכה יותר מדי. צריך לעשות את ההפך: להילחם בעוני, לצמצם את הפערים, ועל-ידי כך בהכרח ייחלשו כוחותיהן של הלאומנות הבוטה ושל ההקצנה הדתית.

אבל רגע, איזה טמבל אני. הרי זה בדיוק העניין, לא? הלאומנות הבוטה וההקצנה הדתית טובות מאוד לחברים שנמצאים עכשיו בשלטון, אלה בדיוק המגמות המבטיחות שהם יישארו שם. אז למה להם לנסר את הענף שעליו הם יושבים כל-כך בנוח? הם יודעים שאם הם יצמצמו את הפערים הלך עליהם. מדינות עם שיטה כלכלית צודקת יותר ועם פערים קטנים יותר נוטות להיות גם סובלניות יותר (ולהפך, ראה סין לדוגמה), וזה באמת דבר שאסור להשלים איתו.

ד.

וזה מוביל אותנו היישר ליצחק תשובה ולהסדר החוב שלו. זו חוצפה שאין כדוגמתה, עדות חותכת לאובדן הערכים והבושה אצל עשירי ארצנו, שוד לאור יום, התנהגות לא מוסרית - הכול נכון. אבל האמת היא שתשובה אינו שונה מכל האחרים. זו דרכם וזו אומנותם. יותר משהוא אשם, אשמה השיטה שנותנת לו ולחבריו לנהוג כפי שהם נוהגים. והיא עושה את זה בדיוק מהטעמים שמנינו לעיל. חוסר צדק זה המודל הכלכלי והפוליטי של ממשלת ישראל.

זה לא אומר שתשובה אשם פחות, זה אומר שהוא לא האשם היחיד. נוח לה, למדינה, שנכעס על תשובה ונכנה אותו בכינויים הבוטים ביותר. ככה היא מוודאת שלא נשים לב שהכול באשמתה, ואם לא באשמתה אז לפחות באחריותה.

דרור פויר
 דרור פויר

הרהור

יש מצב שהימין יעביר חוק שאוסר את פרסום דוח העוני בתואנה כי מדובר בהוצאת לשון הרע על מדינת ישראל

צרו איתנו קשר *5988