יצחק מנור צריך לבחור בין IDB לאגוד; מה הוא יעשה?

המצב שבו מצוי כעת בנק אגוד יוצר דילמה מעניינת במיוחד עבור יצחק מנור, שצריך להחליט בין המשך ההחזקה במניות גרעין השליטה של הבנק לבין ירידה בשיעור החזקותיו באי.די.בי ■ לא בטוח שהוא יבחר דווקא בקונצרן החזק במשק

בנק אגוד אינו נמצא בדרך כלל במרכז תשומת הלב, אך לא מדובר בבנק זניח: עם מאזן של 38 מיליארד שקל, אשראי של 22 מיליארד שקל והון עצמי של 2 מיליארד שקל, אגוד הוא הגדול והחשוב משלושת הבנקים העצמאיים האחרונים (בנוסף אליו נותרו גם ירושלים ודקסיה). אלה בנקים שבהגדרה מהווים יעד לרכישה, מאחר שהם אפשרות הצמיחה היחידה לבנק שמעוניין לגדול.

כעת נוצרת סיטואציה מעניינת. גרעין השליטה באגוד, הכולל 63% מהמניות (חלק מהמניות שבידי בעלי השליטה הן מניות חופשיות), נבקע, ו-30.5% מהמניות נמצאות כרגע על המדף. תיאורטית, אגוד חשוף להשתלטות כאשר מחצית מבעלי השליטה רוצים או צריכים למכור את מניותיהם.

בעל המניות הדומיננטי בבנק הוא ישעיהו (שייקה) לנדאו שמחזיק 24.8% מהמניות. לנדאו פעיל מאוד בענייני הבנק ומכהן כסגן יו"ר. בנו, יגאל לנדאו, הידוע יותר כבעלים של רציו, מכהן כדירקטור בבנק. בעל מניות נוסף הוא שלמה אליהו המחזיק 27.1%. אליהו הוציא את עצמו לפני שנים רבות מענייני אגוד ואינו מסתיר את רצונו למכור את מניותיו. הוא הרי חפץ בקבלת היתר שליטה בבנק לאומי, ועל פי חוק הבנקאות לא ניתן לשלוט בשני בנקים במקביל.

הצלע השלישית בגרעין השליטה מתחלקת לשניים: יצחק מנור ואשתו רות, ואחייניתה של רות, ד"ר יעל אלמוג. כל אחד משני הצדדים מחזיק ב-11.4%. באוגוסט חייב בנק ישראל את מנור להתפטר מהדירקטוריון, להעביר את מניותיו לנאמן, ולמכור אותן תוך שנה. בנוסף, על מנור לדווח לבנק ישראל מדי שלושה חודשים לגבי התקדמות המכירה. הסיבה לכך היא שמנור מהווה חלק מגרעין השליטה באי.די.בי ומחזיק 13.3% בקונצרן. באוגוסט עברו שש שנים מאז רפורמת בכר ותם המועד האחרון בו ניתן להחזיק הן בבנק והן בחברת ביטוח המנהלת נכסים פנסיוניים (אי.די.בי מחזיקה בכלל ביטוח). מנור בנה על כך שאי.די.בי תמכור את כלל ביטוח, אבל זה לא קרה, וכעת הוא יצטרך להחליט אם הוא מעדיף להישאר בגרעין השליטה באגוד או באי.די.בי.

אם מנור לא יחליט המפקח יקבע עבורו

אז מה צפוי לקרות כעת? תיאורטית יכול להגיע צד ג' שירכוש את מניות מנור ואליהו, יגיע להחזקה של 38% מהבנק (מתוכם 30.5% בגרעין השליטה) ויהפוך לדמות המרכזית באגוד. האם לתרחיש כזה יש התכנות?

נתחיל מאליהו. למרות רצונו למכור, לא בוער לו דבר. השליטה בבנק לאומי עוד רחוקה והוא ימכור את אגוד רק בתנאים שלו. עוד בשנת 2008 ניהל אליהו מו"מ עם לנדאו למכירת חלקו בבנק. המו"מ לא עלה יפה בין היתר כי אליהו דרש תמורת חלקו מחיר של 130% על ההון. קשה להניח שאליהו התרכך עם השנים. קשה יותר לראות מי ישלם לו כיום את המחיר שהוא רוצה, כאשר הבנק נסחר ביחס של 0.4 על ההון, ואליהו דורש פי שלושה ממחיר השוק.

בצד של מנור התמונה מורכבת יותר. אינטואיטיבית נראה כי מנור יעדיף למכור את אגוד ולהישאר בגרעין השליטה של אי.די.בי, הקונצרן החזק במשק. במקרה זה הקונה ההגיוני הוא לנדאו שישמח לבצר את שליטתו. אבל ישנה גם אפשרות אחרת: מנור נשאר באגוד, יורד בהחזקתו באי.די.בי ל-9.99%, ומוותר על השתתפותו בגרעין השליטה של חברת ההחזקות.

מדוע? כי כמו שאומר מקורב לאי.די.בי "גרעין שליטה זה כבוד גדול אבל כולנו יודעים שבאי.די.בי מחליט רק אדם אחד - נוחי". מצד שני, להיות בעלים של בנק גם מעניק למנור כבוד וגם נותן לו כח, מידע והשפעה. בכל מקרה, למנור אין זמן. אם לא יחליט עד תום התקופה הקצובה, המפקח על הבנקים, דודו זקן, יחליט עבורו ויורה לנאמן למכור את המניות. ככל הידוע, כרגע עוד לא נפלה החלטה ומנור עדיין מתלבט ו"שוקל את האפשרויות".

כרגע אין קופצים

כל זה מעלה סוגיה אחרת. האם אגוד יכול להישאר לאורך זמן בנק עצמאי? נכון שתחת ניהולו של חיים פרייליכמן צמח הבנק בשנים האחרונות בקצב מואץ, והציב חלופה תחרותית בבנקאות קמעונאית לבנקים גדולים ממנו. אבל זה לא מספיק. גודלו של אגוד נמצא בעוכריו. הוא לא מצליח לייצר תשואה של מעל 8%, ובממוצע שש השנים האחרונות עומדת התשואה על 6%. זו אף צפויה לרדת עם הגדלת דרישות ההון. האם בנק קטן יוכל להמשיך לשרוד לאורך זמן עם תשואה חד ספרתית נמוכה, כאשר דרישות הרגולציה הולכות ומכבידות?

פתרון אחד אותו מעלה לפנינו בנקאי השקעות הוא מיזוג של אגוד עם בנק גדול בדרך של החלפת מניות על בסיס הון עצמי והתאמות. הון עודף אין לאף בנק וממילא שווי השוק של כולם נחתך. לנדאו, למשל, מאוד רוצה להישאר בגרעין שליטה בבנק, ובמקרה כזה, במקום שיהיו לו 25% מאגוד, יהיו לו נאמר 5% בדיסקונט או 7% במזרחי טפחות. הוא יקבל תואר של סגן יו"ר ויהיה חלק מגרעין השליטה בבנק גדול. אליהו, להבדיל, יקבל מניות של בנק גדול שיהיו חופשיות ולא חלק מגרעין שליטה, ואם ירצה יוכל למכור אותן בשוק ללא בעיה.

הבעיה היא שעל אגוד אין כרגע קופצים. הבינלאומי עוד מעכל את הבנקים שקנה בשנים האחרונות וממילא אי הוודאות לגבי עתיד השליטה בו תבלום כל מהלך אסטרטגי. למזרחי טפחות אין שאיפות בכיוון, נותר דיסקונט. אבל גם שם עתיד גרעין השליטה לא ברור. כך שנראה שאגוד ימשיך לקרטע עם תשואה נמוכה ועם גרעין שליטה, עם או בלי מנור.

בעלי המניות בבנק איגוד
 בעלי המניות בבנק איגוד

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא שוק ההון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988