נאור: "תיוג פוליטי של שופטים פוגע באמון במערכת המשפט"

"עמדות שיביע מועמד לכהונת שופט במסגרת שימוע לקראת מינויו או תיוגו כשייך למחנה פוליטי כזה או אחר עלולים לפגוע בהכרעה עצמאית ובלתי תלויה של השופט ובאמון הציבור ברשות השופטת" - כך אמרה היום (שבת) שופטת בית המשפט העליון מרים נאור, האמורה להתמנות לנשיאת העליון ב-2012 אחרי הנשיאה המכהנת דורית ביניש, או ב-2015 אחרי השופט אשר גרוניס.

בהתבטאות נדירה מצידה של נאור, בכנס העמותה למשפט ציבורי בים המלח, מתחה נאור ביקורת על הצעת החוק שביקשה לחייב מועמדים לעליון להתייצב לשימוע בוועדת החוקה של הכנסת, ובמשתמע גם על הצעות החוק הנושאות אופי פרסונלי - ההצעות המכונות "חוק גרוניס" ו"חוק סולברג".

נאור הודיעה כי בכוונתה להתייחס להצעת החוק בעניין השימוע, מאחר שזו ירדה מעל הפרק לאחר שראש הממשלה, בנימין נתניהו, הורה לגנוז אותה. "ראוי לומר מספר מילים על החשיבות בשמירה על עצמאותו של השופט", אמרה נאור. "אופנה חדשה חדרה לחיינו הציבוריים, האופנה לתייג שופטים ופסיקותיהם כשייכים למחנה כזה או אחר. תיוג כזה נעשה שלא בטובתם של השופטים, גם אם נדמה לעתים שהתיוג יכול לקדם אותם. עצמאותו של שופט, ולא רק בבית המשפט העליון, היא מנכסי צאן הברזל של מערכת המשפט. בלי עצמאות מחשבתית והיעדר תלות, אין משפט ואין צדק".

לדברי נאור, "מועמד המתמנה לשופט או שופט המתמנה לערכאה גבוהה יותר חייב לשמור מכל משמר על היעדר מחויבות לאיש. אל לו בשבתו לדין להיות מחויב למי שפעלו למען מינויו, או לחברי הוועדה לבחירת שופטים שהצביעו עבורו.

"אין לצפות משופט שיבטיח בין במפורש ובין במשתמע כיצד יפסוק בעתיד בסוגייה כזו או אחרת, לא באמירה מפורשת ולא בקריצת עין. חלילה לנו לצפות משופט לכל הצהרה או אפילו לרמז בשאלה מה יפסוק אם ימונה.

"שופט לא רשאי להבטיח לחבריו לכס השיפוט ואפילו לא לעצמו מה יפסוק בסוגייה שתתגלגל לפתחו. אמנם, לכל שופט יש השקפת עולם, אולם בשבתו לדין עליו לפסוק לפי הדין ולא לפי השקפתו הפרטית".

"שנים רבות אני מכהנת כשופטת בישראל", אמרה נאור במסגרת התבטאותה יוצאת הדופן. "כיהנתי בכל ערכאות השיפוט, קראתי אלפי פסקי דין של הערכאות הדיוניות וכמובן של העליון. יש לי אמון מלא בשופטי ישראל, ביושרתם ובאי-תלותם.

"אנו שואפים להמשיך ולקיים מערכת משפט חפה מכל מחויבות פוליטית או אחרת; אנו שואפים להמשיך ולקיים מערכת משפט בה כולם ימשיכו לזכות לאוזן קשבת, ובסופו של יום יפסוק בית המפשט על-פי הכרתו ומצפונו.

"אפשר שדבריי יישמעו מובנים מאליהם, אך משעלה ולא בפעם הראשונה רעיון השימוע בפני גוף פוליטי, ומשאנו נתקלים שוב ושוב בתיוג פוליטי של שופטים, סברתי שראוי שייאמר גם המובן מאליו".