והן לפני סיום

"עקרות בית נואשות", עונה שמינית ואחרונה, יום א' 21:15, "יס דרמה"

אחרי מות קדושים אמור... וזו אולי הסיבה שבגללה אין לי עניין לחפש את הפגמים בעונה החדשה, השמינית והאחרונה של "עקרות בית נואשות". במשך שנים ארוכות, כמעט עשור שלם, התבגרתי לצד הנשים הללו: בהתחלה ניסיתי להסתיר את הידידות שלי עם תושבות ויסטריה ליין, שהרי מה לי ולסדרות נשים? אחר כך התחלתי להודות שאני מרגיש איתן נוח, שטוב לי איתן - עם קלות הדעת הפוחזת של סוזאן, שמוכיחה תמיד שהדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות, עם החרדה של גבי מפני השנים החולפות שאינן משמרות את יופייה וגזרתה, עם מאבקה של ברי בכל הכבלים השמרניים, פרוטסטנטים, רפובליקניים שהפכו אותה לפצצה של רגשות מודחקים, ומעל כולן - לינט, מי שחשפה גם בפני הגבר הכי פחות סבלני את העובדה שנפשה של האישה היא מורכבת להחריד.

משום כך, אין לי עניין היום לעסוק בביקורת, גם לא לעמוד על הפער התרבותי שבינינו, הישראלים שיודעים הכול על כל אחד, לבין האמריקנים מהפרברים, שעבורם השכן הנחמד ממול עלול להיות רוצח סדרתי. "הגיהינום הוא הזולת" כתבתי פעם על הסדרה הזאת, אמירה של סארטר שייחסתי בטעות לניטשה וספגתי מכל מני "אובר-חוכמים" קיתונות של לעג. אני התנחמתי בכך שלפחות נשארתי באותו זרם פילוסופי.

לכן אני מקבל הערב, בזרועות פתוחות, את עקרות הבית הנואשות שהוכיחו לנשים וגברים כאחד, שלפעמים נשים בעשור החמישי לחייהן, עולות - כמעט מכל בחינה שהיא, על נשים בעשור השלישי, זה שזוכה להערכה מופרזת מצד גברים מתבגרים.