"החילונים מפחדים שתיכף סוגרים פה הכל ויהיה שחור"

שדרניות תחנת רדיו קול חי בראיון למגזין "פירמה": "אצלנו לא מדברים על רצח ואונס; כשקצב הלך לכלא לא אמרנו מה הוא עשה; במקום סרטן השד נאמר סרטן בנשים"

הנה נתון מעניין: בסקר שנערך לאחרונה בקרב מאזיני רדיו קול-חי, הרדיו החרדי הפופולרי ביותר במגזר, התבקשו המאזינים לציין את הדבר שמפריע להם יותר מכל בשידורי התחנה. בניגוד לציפייה לפיה יסומנו הפרסומות כגורם מפריע, בראש התלונות ניצבה העובדה שנשים משדרות. מה שמפתיע יותר הוא העובדה שבקרב המתלוננים על הנוכחות הנשית היה גבוה יותר דווקא מספר המאזינות. כלומר, דווקא הנשים לא מפרגנות לשדרניות. סיסטרהוד - לא במגזר שלנו.

עבור הנבחרת הנשית שמתכנסת באולפן 2 לספר על מקומה בתחנה, מדובר בנתון לא מוסבר. מבחינתן, הראיה מספר אחת לתרומתן לרף הפופולריות היא דווקא התגובות מהשטח: "רק השבוע הייתי בחתונה של קרובת משפחה", מספרת השדרנית יעל איבר, "אמרתי את השם שלי וזה הילך כמו אש בשדה קוצים. אנשים באו לראות מי הפנים מאחורי השם. לשמוע את הבאזז מבחוץ ולקבל את הפידבקים, זה מדהים".

"אליי ניגש רב גדול ואמר לי שאשתו מאוד נהנית לשמוע אותי", מוסיפה רחלי קליין-פסטג, ומישהי מתרגמת: "שזה בעצם כמו לומר 'הבעל של אשתי מאוד נהנה לשמוע אותך'".

קהל היעד של התחנה הוא דתי וחרדי בהגדרתו, ועם זאת התחנה פופולרית גם בקרב הציבור הדתי-לאומי, ובמיוחד אהובה בה תוכניתו של ידידיה מאיר, שנחשב מגה סלב בתקשורת הדתית.

- עד כמה נפתחים בציבור החרדי לנשים בתקשורת?

מירי זורגר: "תמיד יהיו מי שיתנגדו, יש ציבור שנכנס להיסטריה קצת. אבל צריך להבין שבעולם מתקדם עדיף לעשות את זה כמו שצריך". לאט לאט, תוך כדי השיחה, הביטוי "כמו שצריך" מקבל משמעות.

והרי החדשות. היהודיות

ואלה שמות: יעל איבר ("אפשר להוציא את הבחורה מבני ברק, אבל אי אפשר להוציא את בני ברק מהבחורה"), שלוש שנים וחצי ברדיו, עזבה מקום עבודה קודם בתחום החינוך המיוחד. "הייתה לי הדילמה של כל בחורה דתית מה ללמוד", היא אומרת. "האם להיות מורה או גננת כמו שאמא שלי המליצה, או ללכת לתחום התקשורת, שמשך אותי מגיל מאוד צעיר. הייתי מקליטה את עצמי בבית ברדיו טייפ, שומעת ומתלהבת".

ההחלטה נפלה על לימודי עיתונות ותקשורת בבר אילן. כשחיפשו מפיקות ברדיו קול חי קפצה איבר על ההזדמנות, הפיקה תוכניות, התנסתה בהגשת פינות - והתאהבה טוטאלית במיקרופון.

רחלי קליין-פסטג, בניגוד לחברותיה, הגיעה לזירה התקשורתית מתוך חברה שמרנית במיוחד. "אני ממש דוסית", היא מעידה על עצמה. "למדתי בסמינר חרדי, תקשורת ודאי לא לומדים שם, אבל רדיו היה חלום שלי מגיל מאוד צעיר, אפילו התקשרתי פעם לתוכנית רדיו עם סיפור אישי רק כדי לשמוע איך אני נשמעת. דווקא אז זה היה נשמע לי מזעזע וגנזתי את החלום".

גם כאן החל המסלול בהפקה עם הקמת הרדיו לפני עשור ומחצה. קליין-פסטג הפיקה תוכנית של שאול מייזליש, עד שנקרתה בפניה הזדמנות לעבור שלב.

"יום אחד מייזליש איחר", היא נזכרת, "למזלי באותה תוכנית התארחו רק נשים. הבנתי שזו ההזדמנות שלי. שאול התקשר חמש דקות לפני התוכנית והודיע שהוא עדיין תקוע בפקק, ואז אמרתי 'בואו, ניכנס ונתחיל'. הלב שלי התהפך בפנים אבל ידעתי שאני חייבת לקפוץ למים, זו ההזדמנות. הנורה האדומה הזו נדלקת ואני בשידור - ובעיניי זו הייתה אחת התוכניות הטובות יותר שהגשתי. למחרת הציעו לי להגיש באופן קבוע".

בהמשך היא חתכה לעשר שנות עיתונות, ומשם לעולם הפרסום והיח"צ במגזר הדתי, ואז התפרץ שוב החיידק של הרדיו.

ליאת חזין, בעלת ותק של שבע שנים ברדיו וקול רדיופוני במיוחד, הוזעקה עבורנו לאולפן מחופשת הלידה שלה מצוידת בעולל הטרי. על הדרך היא מבקשת ממנהל התוכניות לפרגן לה קריינות במהדורת החדשות הקרובה. "תמיד חלמתי רדיו", היא אומרת, "הגעתי לכאן לראיון, הקראתי מהדורה והחיבור נעשה". תחילתה של ידידות מופלאה.

אייקון נוסף בתחנה היא מירי זורגר: שפית, קונדיטורית ויועצת קולינרית שכבר רכשה לה מעמד של גורו מקומית. את תחילת פרסומה במגזר היא חבה לתוכנית הרדיו "השפית הבאה", מעין "מאסטר שף" רדיופוני בהפקה מקומית, אולם ברקורד שלה מיזמים מרשימים לא פחות, כמו הכנת הסעודה הרשמית לנשיאת קונגו ופמלייתה בביקורם בארץ, אפייה (קונדיטאות) במלון שווייצרי, בישול לחצרות אדמו"רים חובבי גורמה והכנת מנות יוקרתיות לחברת אל על. היא בוגרת בתי ספר יוקרתיים לבישול בארץ ובעולם, אותם צלחה בלי לטעום דבר מפאת מגבלות הכשרות.

"לרדיו הגעתי לא בגלל התשוקה שלי לשדר", היא מספרת, "להפך, מאוד פחדתי בהתחלה. חיפשו שפית, הגיעו אליי, באתי מהוססת ולקח לי זמן להיפתח". היום, היא אומרת, אפילו בזרמים הקיצוניים נטולי הרדיו הביתי יש מי שעוקבות באדיקות אחר שידוריה באמצעים חלופיים.

דבורה גינזבורג התגלגלה לתחנה מעולם הפרינט, לאחר שעבדה ב"מעריב". עבודת הקריינות והתמצות בעריכת החדשות קסמו לה, ומאז היא מטפחת נאמנה את "מהדורת החדשות הכי יהודית שיש", הבייבי שלה.

- במה שונה מהדורת חדשות כזו מכל מהדורה אחרת?

"בלשון הנקייה. אנחנו לא מדברים על רצח, לא מדברים על אונס".

- מתעלמים לחלוטין מאגף הפלילים?

"לא בדיוק מתעלמים, אבל קצב, למשל, אומרים שהוא הולך לכלא ולא מפרטים מה הוא עשה".

- כלומר, שולחים את המאזינים לעשות שיעורי בית במקום אחר.

חזין: "אנחנו לא שולחים אף אחד לשום מקום. מי שרוצה הולך ומתעדכן, ומי שלא רוצה לא מתעדכן, וזה בדיוק העניין".

גינזבורג: "אנחנו רוצים מהדורה נקייה, זו הייחודיות שלנו".

"סרטן בנשים" ו"מקרה טרגי"

לניקיון, כהגדרתן, יש גם צד שני, של נושאים שכן יסוקרו בתחנה הדתית. חזין: "אנחנו מעלים נושאים שקרובים ללבו של הציבור הדתי, כמו טיש גדול של אדמו"ר או פטירה של רב מפורסם".

גינזבורג: "יכול להיות שידיעה קטנה שתפרסמו על מוצר שנמצאו בו עקבות חלב תקבל מקום מסוים, בגלל הבעייתיות לרגישים. אצלנו ידיעה כזו יכולה לפתוח מהדורה, כי זו שערורייה הלכתית".

קליין-פסטג: "יש גם הרבה דברים משותפים. למשל, הרצח באיתמר של בני משפחת פוגל, אולי לא אמרנו את המילה רצח, אבל עסקנו בזה רבות. נדבר על 'המקרה הטרגי'. רצח מתועב מהסוג הזה תופס גם אצלנו כותרות, רק שהטרמינולוגיה משתנה.

"אנחנו צריכים להיות מאוד זהירים בכל הנוגע לתכנים שמעלים לשידור. כשאני מראיינת רופא ילדים מסוים אני חייבת לומר לו מראש 'תשמע, המילים האלה לא עולות לשידור'. המונח 'סרטן השד' לא יכול לעלות לשידור, אז אומרים 'סרטן בנשים' וכל אישה חרדית מבינה בדיוק על מה מדובר".

איבר: "זו שפה שלא רק בחדשות היא לכאורה מכובסת, באמת אנחנו רוצים לתת למאזינים שלנו אפשרות להאזין בנוחות". הסנסורים, בהתאם, נעשים רגישים: "זה הגיע לרמה שיום אחד האזנתי לתוכנית בתחנה אחרת עם רופא ידוע, והוא הזכיר מונח מסוים וחשבתי לעצמי 'איך הוא מדבר ככה בשידור?'".

- ומה עם לראיין גברים?

קליין-פסטג: "אנחנו משתדלות שלא, אבל כשצריך את טייטל מקצועי-רשמי, מומחה שחשוב להביא, נעשה את זה. תמיד נעדיף מלכתחילה להביא אישה, ואם נביא גבר השפה תהיה מאוד קורקטית ולא אישית. במקום 'בוקר טוב לך, יעקב' נגיד 'שלום ליעקב'".

איבר: "נשים מומחיות ישנן היום בכל תחום, בטח בנושאים שאנחנו לרוב מדברים עליהם".

- מרואיינים חילונים זה בסדר?

חזין: "בגלל השפה נעדיף מרואיין דתי".

איבר טוענת מנגד כי "דווקא עם האנשים הדתיים אפשר ליפול יותר. חילונים במקום הזה יותר זהירים". כך או כך, הן מספרות, יעברו המרואיינים פעמים רבות תדריך מפורט בטרם שידור בנוגע לטרמינולוגיה המותרת לשימוש.

"אצלנו", מדגימה קליין-פסטג את השוני בתחומי העניין, "לא יסקרו את החתונה של הנסיך והנסיכה, יסקרו את החתונה של הבן של האדמו"ר מויזניץ'".

- זה לא רכילותי באותה מידה?

"לא, זו לא רכילות. לא יספרו שם מה לבשה הכלה, אלא אילו רבנים השתתפו".

- אתן באמת רואות חשיבות בפרטים האלה?

"כן, אנחנו מדווחים לפני האירוע על קיומו, כי יש מי שרוצה להגיע, ויש מי שמאוד מעוניינים לדעת מי היה שם. זה סוג של רכילות, אבל כזו שאין בה בעיה הלכתית. 'רכילות כשרה', אם יש חיה כזאת".

והדרת פני אישה

בימים שבהם הרחוב הירושלמי גועש בהפגנות נגד טשטוש מקומן של נשים בהשפעת המגזר החרדי, כששירת נשים בצה"ל מעוררת מחלוקת ודרמה וכשקולות מחאה נשמעים לעתים גם מכיוונים בלתי צפויים - באולפנים של רדיו קול חי הכל על מי מנוחות.

הדרת נשים? לא בבית ספרן. הבאזז התקשורתי שמתעורר סביב הנושא לא מדבר אליהן, והעובדה שתמונותיהן לא מופיעה לצד שמותיהן באתר הבית של התחנה - בניגוד לקולגות ממין זכר - רחוקה מלהטריד אותן.

- אז מה בכל זאת עומד מאחורי המונח הזה, "הדרת נשים"?

איבר: "בעיקר פחד מאוד גדול שמסתתר בקרב הציבור החילוני, שמפחדים שהנה, תכף סוגרים פה הכל והולך להיות שחור משחור. אני לא חושבת שזה המוקד. העיתונות החילונית מאוד אוהבת לשים כותרות ולקשור כתרים צהובים ומעוררי פחד. האיום באיראן, המצב הכלכלי, סקירה יומית של כמה הכל יקר פה. יש פה רצון בסיסי לגרום לנו חרדה.

"מדברים כל הזמן על איך שמדירים את הנשים החרדיות. אני לא חושבת שהנשים החרדיות מחפשות בכלל להיות במקום הזה, שבו רוצים להציב אותן בציבור החילוני. הסיסמה של 'כל כבודה בת מלך פנימה' היא משהו שהן חיות אותו, הן לא מחפשות את אור הזרקורים".

- ומה לגבי הביטוי לכך במרחב הציבורי, שאינו רק דתי, כמו עולם הפרסום? פרסומות שבהן חותכים את ראש הדוגמנית נראות לכן דבר לגיטימי?

גינזבורג: "זה שבמשך כל השנים עוסקים בהחפצת האישה בפרסומות זה בסדר? אלה בדיוק אותם אנשים שכועסים עכשיו על הצנזורה".

איבר: "אם מקדמים מוצר ורואים בציבור החרדי קהל טוב, למה לא לפנות ייעודית גם אליהם? הכי הגיוני בעולם לפרסם עם תמונות של גברים ברכבת הקלה".

קליין-פסטג: "יש דברים שקשה מאוד למי שבא מבחוץ להבין אותם. אנחנו חונכנו על ערכים מסוימים. כמו הסיפור של שירת נשים בצבא. אם לחייל דתי זה מפריע, אתה לא יכול להכריח אותו לשמוע. זה לא שסתם מפריע לו כי בא לו, יש הלכה שאוסרת עליו לשמוע את זה. יש הלכה שאומרת שלגבר אסור להסתכל על מראה פרובוקטיבי של אישה, זו הלכה, אי אפשר להתווכח עם זה. מי שלא גדל בתוך זה וחווה את זה מילדות, לא יבין את זה - תעשו בעיתונים שלכם מה שאתם רוצים, אבל לא שלט בגודל של קיר במקום שבו עוברים אנשים שאסור להם לראות את זה".

- יש מקומות שבהם בכל זאת נחצים גבולות ביחס לנשים?

גינזבורג: "יש התנגדות במגזר החרדי לנשות הטליבאן, אבל לא הכל קיצוני כל כך".

קליין-פסטג: "בתקשורת מקצינים דברים כדי שיהיה יותר מעניין, יותר יפה. בתכל'ס תבואי איתי לטייל בבני ברק, הכל מקסים, יש חנויות יפות, יש אופנה, יש אווירה. זה לא קיים ביומיום, כל הסיפורים האלה. נכון, יש אנשים שיותר נוח להם לנסוע באוטובוס בהפרדה. אף אחד לא חייב לעשות את זה, יש קווים אחרים, ואף אחת לא באמת מסכנה".

- מקומן של נשים דתיות במחאה נגד הדרת נשים גדל היום. מנין זה בא?

איבר: "זה יותר פופוליסטי ויפה להגיד 'תראו, הדתייה בעצמה אומרת את זה'. בסופו של דבר, לא כל אחד שאומר משהו מייצג מגזר שלם".

קליין-פסטג: "מה שאני מרגישה במגזר היום זה בעיקר העצמה נשית. תראי כמה העיתונות החרדית התפתחה, כמה עיתונים חרדיים מתפרסמים היום, ובכולם עובדות עיתונאיות חרדיות. יש היום קורסים, לומדים את התחום".

איבר: "האדרת נשים, לא הדרת נשים".

חזין: "הדרת מלשון הדר".

גם זורגר רואה במה שמכונה בתקשורת "הדרת נשים" מציאות רצויה: "'כל כבודה בת מלך פנימה'. ברגע שהמגזר הכללי יבין את זה, הוא ייהנה מזה. החשיפה הגדולה מדי של נשים מוזילה את ערכן, מורידה מערכן. אישה היא כמו יהלום וצריך לשמור עליה - ואני אומרת את זה כמי שהדעות שלה דווקא מאוד ליברליות".

- האם אתן מביאות לאולפן ערך מוסף כנשים, מעבר למקצועיות נטו?

גינזבורג: "אנחנו עושות תיקון, מביאות יותר נשים לשידור".

איבר: "בכל מקום נשים עושות עבודה רצינית יותר. רואות את הפרטים. אני חושבת שאנחנו גם מורעלות".

קליין-פסטג: "אישה מביאה איתה את הנשמה. גבר הוא יותר טכנוקרט".

- מנהיגות נשית, לא בהכרח דתית, קיימת היום בארץ? מי מבחינתכן דמויות מפתח?

איבר: "כל אישה שמכבדת את עצמה ונותנת ביטוי יפה ליכולות שלה. אנחנו נהנות לראות את ח"כ ציפי חוטובלי מתבטאת ברהיטות ובאלגנטיות, זה פשוט תענוג".

קליין-פסטג: "אנסטסיה מיכאלי. היא אולי לא מודל לחיקוי בעיניי, יש לי מודלים אחרים, אבל אני רואה אותה ואומרת 'כל הכבוד'".

- ההתחשבות במצבכן המשפחתי שונה פה מבמקום אחר?

חזין: "גם כאמא לילדים אני עובדת פה בשעות לא שגרתיות. לפעמים זה דווקא מיטיב עם האמהות, להגיע למשמרת אחרי שהילדים הולכים לישון".

גינזבורג, נציגת האגף הלא-נשוי, מעידה על התחשבות מצד אחר. "ביקשתי להימנע ממשמרות מאוחרות ולהשאיר לי את הערבים פנויים כדי למצוא את הזיווג שלי - ואכן מתחשבים בי", היא מעידה.

- האם יש קשר בין סטטוס הרווקות לתחום העיסוק?

איבר: "להפך, אנחנו סלבס, על אף שלא נכנסנו לרשימת 100 הנחשקים במגזר".

גינזבורג: "רק בגלל שלא הסכמנו, כמובן. יותר מדליק לצאת עם עיתונאית מאשר עם מורה. בכל אופן, הגברים שיוצאים איתי הופכים להיות מאזינים של רדיו קול-חי".

חזין: "אין להן שתיקות בדייט, זו התחלה טובה. לראיין את מי שמולן הן יודעות".

שאיפות לא צנועות

עם כל המנגנונים שפיתחתן כאן, אתן רואות את עצמכן עוברות בהמשך לכלי תקשורת שפונים לקהל הרחב? מה היעד?

גינזבורג, היחידה עם ניסיון עיתונאי מחוץ לתחומי המגזר, נושאת עיניה אל לב הקונצנזוס: ערוץ 2, עיתון יומי גדול או אתרי חדשות מובילים הם בהחלט כיוון נחשק, "אבל רק אחרי שאמצה את עצמי כאן". בפנייה לקהל רחב היא רואה לא פחות משליחות, כיאה למי שגדלה על ברכי חב"ד.

איבר: "טלוויזיה היא בהחלט שאיפה. בינתיים הרדיו תפס אותי חזק. לכולנו יש מחלה שהפתרון שלה הוא מיקרופון".

חזין שולחת זרועות לכיוונים שונים - מעסקי התקליטנות ועד תיאטרון, ובימים אלה עובדת על מופע לנשים, כמובן, שמשלב "שירה, ריקוד וסטנד-אפ".

מבחינת זורגר, הפריים-טיים החילוני בא בחשבון: "הייתי רוצה להגיע לזה - אני רוצה שבשורת האוכל הכשר תגיע לכל המגזרים. אוכל גורמה הוא אוכל מוקפד, וזו מבחינתי ההגדרה לכשר. כבר הציעו לי תוכנית בישול בערוצים 2 ו-10, אבל התבקשתי לחתום על הסכמה עקרונית שהתוכניות ישודרו גם בשבת".

לקליין-פסטג שאיפות צנועות: "הייתי רוצה להיות אופרה וינפרי של המגזר הדתי".

- יש מצב לטלוויזיה?

"לרוב המגזר הדתי אין טלוויזיה, למרות שקצת צופים בדברים מסוימים דרך האינטרנט. אבל למה לא? עשיתי עיתונות, אני עושה רדיו, עכשיו צריך טלוויזיה. בינתיים עשיתי פיילוט בערוץ הידברות".

- ואם ייתנו לך מקום בפריים טיים החילוני, תקפצי על המציאה?

"לא בקלות, אבל תחת התנאים שלי בהחלט אחשוב על זה".

- איך זה יתקבל בסביבתך הקרובה?

"כבר הרבה שנים אני לא נחשבת קונבנציונלית. אם הדבר נכון לי, אעשה אותו".

קול גבר ברמה

אצל הקולגה המגזרית של רדיו קול חי, המצב גרוע בהרבה. חוקיו של רדיו קול ברמה החרדי נוקשים ביותר, ומאז הקמתו לפני כשלוש שנים נאסר להעלות נשים לשידור, והתפריט כולל אפס שדרניות, מרואיינות או מאזינות שעולות על הקו. בשבוע שעבר עלה הנושא לכותרות בעקבות תלונתו של דובר בית החולים רמב"ם, על סירוב לראיין חוקרת מומחית בבית החולים באייטם שעסק במחקרה. בעקבות התלונה, החליטה הרשות השנייה לקבוע הליך הפרה לכאורה לתחנת הרדיו בגין אי השמעת נשים, ולהטיל עליה עיצום כספי שעשוי להסתכם ב-60 אלף שקל.

העיסוק בנושא לא החל בשבוע שעבר. קדמו לכך מספר דיונים בחודשים האחרונים, ובעקבותיהם קבעה מועצת הרשות השנייה ביולי האחרון כי יש להתחיל בתהליך של השמעת נשים בשידורי התחנה. לפני כחודשיים הורתה הרשות להשמיע נשים בשידורי התחנה באירועים חדשותיים או אקטואליים, הן בהתייחסות של בעלת תפקיד ציבורי לנושא מסוים והן בשיבוץ תוכנית שבועית המיועדת למאזינות התחנה, במסגרתה תוכלנה לעלות לשידור. תוכנית כזו אכן הושקה באחרונה, אולם גם כאן בינתיים הקריטריונים נוקשים - רק כאלו הנושאות בתפקיד ציבורי חשוב מספיק (כגון חברות כנסת) יאמרו את דברן.

גם כאן, מסתבר, הנשים הן במובן מסוים אלו המדירות את עצמן מגלי האתר. מחקרים פנימיים שנעשו בקרב מאזיני התחנה מגלים כי מחצית מקהל המאזינים הן נשים, אולם 75% מהן אינן מעוניינות לשמוע קול אישה בתחנה שלהן.

ממשרד יחסי הציבור של תחנת קול ברמה, דני לוי תקשורת, נמסר: "במדינת ישראל קיימות כ-18 תחנות אזוריות, מתוכן הקצו הרשויות אחת ויחידה שתשרת נאמנה את המגזר החרדי. עם הקמת התחנה לפני כשלוש שנים נשאלו קברניטיה לגבי שילוב נשים בשידורי התחנה ונענו בשלילה - הנושא מתועד בפרוטוקול הרשות השנייה. קול ברמה היא תחנה שיועדה על ידי ממשלת ישראל עבור המגזר החרדי בלבד. כפי שאנו כחילונים איננו רוצים שציבור כזה או אחר יתערב באורחות חיינו, כך אל לנו לעשות במקרה הזה.

"חשוב להדגיש כי אנו עושים כל שביכולתנו על מנת לשרת את ציבור מאזיננו מחד גיסא, ואת דרישות הרגולטור מאידך. בסופו של יום כוחות השוק חזקים מהכל: אם לא נדע לתת לציבור את שהוא רוצה, הרי שהוא יחזור להקים לעצמו תחנות רדיו פיראטיות שהיוו מכת מדינה בשנות ה-90 והביאו אף לסיכון חיים בעלותן על תדרי תעופה".

מילון מונחים בחדשות קול חי
 מילון מונחים בחדשות קול חי

צרו איתנו קשר *5988