מה שערוץ 10 לא אומר

בשם חופש העיתונות דורשים אנשי ערוץ 10 חופש מחובות, במקום לקחת אחריות

מי אחראי למצבו של ערוץ 10? לפי הדברים שאנחנו שומעים ממנהלי הערוץ ועיתונאיו, האשמים הם... כל מי שאינו הם עצמם. מאליו מובן שהממשלה אשמה, ולאנשי הערוץ יש גם הסבר "ענייני" לכך: כללי הרגולציה. ומה עם ערוץ 2? ובכן, הם אומרים, הוא הפך להיות מדורת השבט, אנשים צופים בו בלי קשר למה שהוא משדר. אבל איך? הרי מישהו עשה אותו לכזה, אף שגם עליו חלים אותם כללי רגולציה.

נס דרוקר

נס קרה לערוץ 10, שרביב דרוקר שלו עשה כמה תחקירים נגד בנימין נתניהו. תחקירים באמת מצוינים וחשובים - הם חשובים לציבור, ועכשיו הם חשובים גם לערוץ 10, כי הם משמשים את אנשיו כדי לטעון שזה בעצם כל הסיפור. הממשלה דורשת את תשלום חובות הערוץ לא משום שמגיע לה, לא משום שחוב צריך לשלם, אלא כדי לסתום את פיו של דרוקר. כאילו דרוקר לא ימצא עבודה במקום אחר אם הערוץ אכן ייסגר - דבר שלדעתי לא יקרה.

החופש לא להחזיר חובות

דבר נוסף שפועל לטובת ערוץ 10 הוא רוח העדר הקיימת בקרב חלק גדול מציבור העיתונאים. מדובר באותם עיתונאים המתנפלים בחמת זעם על טייקונים המנסים להתחמק מתשלום חובותיהם לציבור. עכשיו, כשדורשים מהם להחזיר חוב, הם זועקים "חופש העיתונות!", ולא לשכוח את "חופש הביטוי!" אתם מבינים את הלוגיקה? - בשם החופשים הללו, הם דורשים גם את החופש לא להחזיר חוב.

הפזמון הנלווה לעניין החזרת החוב הוא שבעצם הם מתים להחזירו, שאין להם כל כוונה לא לשלם אותו; כל מה שהם רוצים זה פריסה, דחייה. אלא מה? זו כבר הפעם השלישית, אולי הרביעית, שהם מציגים את הבקשה-דרישה הזאת. כלומר, כשהם קיבלו את הדחייה המבוקשת בפעמים הקודמות, זה לא קידם במאום את תשלום החוב. אם בכלל, החוב גדל והלך.

האשמים הם הצועקים

למה זה עובר את השרים? למה חברי הכנסת מקבלים את ההתנהלות הזאת? למה אף אחד לא אומר, "רגע אחד, רבותיי, מה איתכם? מה עם האחריות שלכם למצבו של הערוץ? הרי אם הייתם עושים את הדברים בצורה נכונה, סביר להניח שלא הייתם מגיעים למצב הזה. אז מה אתם צועקים עלינו? למה אתם לא הולכים אל המראה וצועקים על האשמים האמיתיים - אתם!"

ועוד צריך לומר להם: "אתם רוצים דחייה, פריסה, מה שלא יהיה? שימו על שולחננו תוכנית עבודה שתראה איך בעתיד הדברים יהיו אחרת, איך במועד הבא של תשלום החוב לא תבואו עוד פעם לצעוק ולבכות ולהתחנן. מי כמוכם העיתונאים דורשים זאת מכל מפעל, מכל מוסד שלטוני שמפסיד כסף. תוכנית התייעלות, אתם קוראים לזה, לא? למה שנאמין כי מה שלא יכולתם לעשות ב-10 שנים, תוכלו לעשות בשנה-שנתיים הקרובות?"

חובות ומשכורות-עתק

למשל, איך אפשר שערוץ מפסיד וחדל פירעון משלם משכורות של מאות אלפי שקלים לחודש לכמה מעובדיו? איך זה שלפני שבאתם לבקש מאיתנו נדבות, לא קיצצתם במשכורות העתק, שמלכתחילה תרמו למצבכם הנוכחי? כמה ממקבלי משכורות אלה מביעים דאגה לעובדים המסכנים שיאבדו את פרנסתם. לא שמעתי שמי מהם מוכן להוריד משהו ממשכורת העתק שלו כדי שאחרים לא יסבלו. איך זה שלא באתם אל יוסי מימן ושאלתם, "תגיד לנו, אדוני בעל הערוץ, אם אין לך כסף לממן את החובות, למה אתה ממשיך לשמור את הבעלות עליו? באיזו זכות?"

יש הרבה שאלות בסיסיות שלא נשאלו. כי למה לשאול כשאפשר לצעוק במקהלה "חופש העיתונות"?

matigolan@globes.co.il

צרו איתנו קשר *5988