זו אינה קיצוניות אלא טירוף דת

מבחינה ערכית אין הבדל רב בין ה"פרוצה" של פוקס לבין הטלאי הצהוב על חזהו של הילד

"לא נותנים לנו לחיות כמו שאנו רוצים בצורה נורמלית". את המשפט הזה אמר שלמה פוקס, הנאשם בהטרדה מינית באוטובוס של החיילת דורון מטלון. כזכור, פוקס כינה את מטלון כמה פעמים, "פרוצה, פרוצה, פרוצה", על שסירבה לעבור לשבת בסוף האוטובוס.

בערעור שהגיש, טוען פוקס שזו אינה הטרדה מינית. הוא צודק בהחלט. זו בוודאי הטרדה, אבל לא מינית. זו ללא ספק עילה להגשת תביעה על לשון הרע מטעם מטלון, אבל לא הטרדה מינית. אולי יש כאן גם הפרעה לסדר הציבורי, אבל שוב, לא הטרדה מינית.

צריך להיזהר מהחלטות בלהט הרגע העלולות לשמש תקדים שייפגע בעתיד נגד אנשים בנסיבות שאינן מצדיקות זאת.

"החיים הנורמליים"

מבחינה ערכית אין הבדל מהותי בין ה"פרוצה" של פוקס לבין הטלאי הצהוב על חזהו של הילד אתמול (שבת). ברור שהטלאי הוא תועבה נוראה, אבל המשותף לשתי התופעות הוא המקום ממנו באו. "החיים הנורמליים" של החרדי, עליהם דיבר פוקס, זה המקום.

לטענת חרדים רבים, אולי רובם, החילונים רוצים לשבש להם את החיים הנורמליים שלהם. זה המקום בו יש לחפש את הגידולים הללו. חיים נורמליים הוא לא מושג אובייקטיבי. מה שנורמלי לאחד הוא בלתי שפוי לאחר.

חיי החילונים נראים לחרדים לא רק כבלתי נורמליים, אלא גם כרקובים ומושחתים. הם לא מסוגלים לראות בחיים הללו את המוזיקה הנפלאה, את הספרות המעשירה, את המדע המקדם והמתקדם - כל אלה זרים להם, הם אינם רוצים בחיים אלה.

חיים לפי המכלול

ומנגד, כמובן, החילונים אינם מסוגלים לראות את החיים החרדיים כנורמליים. למרות שגם בחיים אלה יש, ללא ספק, הרבה יופי והנאות אינטלקטואליות. הבעיה היא שהחרדיות לוקחת את המכלול שיש בה ומתרגמת אותו לאורח חיים.

כך מתערבב היופי שבחרדיות עם הפרימיטיביות והקנאות הקיצונית שבה. הרי אפשר, אם רק רוצים, ללמוד משנה, לשתות בצמא גמרא, להתפלל והכל - ובמקביל לנהל אורח חיים על-פי המציאות המשתנה של העולם.

קטגוריה חדשה

אלא שזה לא קורה, וספק אם יקרה. וכך נוצרת ההסתגרות מפני כל השפעה חיצונית, שבקיצוניות שלה מובילה אל הטלאי ואל ה"פרוצה, פרוצה, פרוצה", ואל שאר תופעות של חוליגניות. קיצוניות זו אינה קיצוניות "נורמלית", אפילו לא במושגים של החרדים ה"רגילים". זה לא קיצוניות, זה טירוף, אבל לא מן הסוג ה"רגיל", הנובע מבעיות נפשיות-אישיות, אלא טירוף הנובע ישירות מהדת, באמצעות רבניה.

צריך למצוא לטירוף זה קטגוריה חדשה. משהו כמו "טירוף דת", ולנסות לגבש לקטגוריה זו את הטיפול החוקתי, אולי גם הרפואי, המיועד לה. המקרה של פוקס, ושל הטלאי הצהוב, מוכיח עד כמה זה נחוץ.