הליידי של הבנקאות עוזבת

7 דברים שכדאי לתת עליהם את הדעת, עם פרישת גליה מאור מתפקיד מנכ"ל בנק לאומי

1. גליה מאור יכולה הייתה להישאר בתפקיד מנכ"ל לאומי כמה שהיא רוצה. אין ספק שהיא האישה הכי חזקה בהנהלה, בדירקטוריון, בבנקאות הישראלית בכלל. מרגע שנכנסה לבנק לאומי לפני 17 שנים - רק על פיה, ואך ורק על פיה, יישק דבר.

בהחלט אפשר שגם תישאר כזו בעתיד, אבל מרחוק. בעוד חודש ימלאו לה 69, רובן שנים של הצלחות. אם הייתה נשארת, באיזשהו שלב היינו אומרים שהיא נאחזת בקרנות המזבח. זה לא מה שהיא רוצה. היא תמיד עמדה בקצה הפירמידה - היא רוצה לרדת מהבמה בשיאה, והיא הולכת בדיוק ברגע שהיא תכננה ללכת.

2. מאור הייתה ותמיד תהיה אחת הבנקאיות הטובות של ישראל. גם חכמה וגם מתוחכמת. גם מנוסה, לטוב ולרע, גם שמרנית וגם חדשנית. סביר להניח שאין לה תפקיד עתידי סגור ביד. לא מתאים לה שיהיה לה. לא מתאים לה לסגור על משהו בחוץ כל עוד היא יושבת על כס המנכ"ל - זה לא הולם את הכבוד ואת הזהירות שהיא מייחסת לעצמה.

עם זאת, היא ממש לא תתקשה למצוא משהו חדש לגדל ולהשביח, בארץ או בעולם. בין כל המנהלים הבנים שנוהגים לאיים שיעזבו את הארץ אם לא ישתכרו שכר גבוה במיוחד - מאור גם לא איימה וגם תמיד יכלה באמת להשתלב בכל תאגיד עסקי או בינלאומי גדול. במשך כמה שנים כיכבה במקומות ראשונים ברשימת הנשים המשפיעות בכלכלה העולמית של "פורבס" ו"פורצ'ן". עכשיו היא חברה בצוות של 15 הבנקאים המובילים בעולם, המייעץ לנשיא רוסיה דימיטרי מדבדייב איך להפוך את מוסקבה למרכז הון עולמי.

3. הליידי של הבנקאות בישראל קיבלה לפני שנים בנק חבוט ומרוט, שבנק הפועלים, ההסתדרותי אז, התעלל בו וניצל את קשריו הפוליטיים כדי לעלות עליו. בעבודה יסודית ואמיצה הגיעה למצב שבו לאומי נחשב הבנק המתקדם מכולם, עולה על הפועלים במאזן, בהון העצמי, בהיקף הפיקדונות, ועם זאת תמיד נמצא מאחוריו במספר השערוריות.

4. כמו כל דבר אצל מאור, גם המהלך הזה תוכנן זה מכבר. מהלך העזיבה החל כבר לפני כמה שנים. באמצע היה אירוע מביך אחד, כאשר רצתה להחליף את איתן רף כיו"ר הבנק והסתמכה על התחכמות משפטית לא ראויה, שבסוף הכריעה אותה. קודם רף עזב. אחר כך דוד ברודט מונה, ומהר מאוד הבין מי באמת הבוס.

תוך כדי מונו דירקטורים המקובלים על רוח הנהלת הבנק והחלו לזוז החוצה אלה שהיו מועמדים, בעיני אחרים או בעיני עצמם, לתפקיד המנכ"ל הבא, כמו זאב נהרי ואהוד שפירא. בתחילת יולי השנה נעשה הצעד המכריע: הצבת עובדות בשטח. מינויה של רקפת רוסק עמינח לתפקיד משנה בכיר למנכ"ל. כלומר, ממלאת המקום סומנה והחלה בחודשים של ייצוב מעמדה.

5. אין זה חדש שמאור ממנה את יד ימינה כדי להמשיך את דרכה. היא עשתה זאת גם אחרי שסיימה את תפקידה כמפקחת על הבנקים. יש יאמרו שהיא משאירה את רוסק עמינח, אשת אמונה ושותפתה לדרך, שתשמור על כל החלטות העבר כפי שהן, כך שלא יבוא זר ויתחיל לחפש טעויות ולכלוכים כדי לבנות את דרכו הייחודית בבנק.

6. אין ספק שתמונה ועדת איתור לבחירת המנכ"ל הבא. אין כמעט ספק שמדובר בסוג של קשקוש מקושקש. כנהוג בבנקאות המקומית. זה מה שהיה ב"וועדת האיתור" לבחירתו של ציון קינן כמנכ"ל הפועלים, גם בוועדה לבחירתו של ראובן שפיגל למנכ"ל דיסקונט. אולי ייבחנו גם מועמדים אחרים, למשל המפקח על הבנקים הקודם, רוני חזקיהו, שכבר סיים את שנת הצינון שלו, אולי מנהל בנק בינוני שרוצה לנהל את הבנק של המדינה, כמו אלי יונס, אולי בכירי בנק לאומי בעבר. כמה סיכוי יש להם מול הבת המאומצת של גליה מאור?

7. המבחן של רוסק עמינח: היא תואמת מאור, מנוסה, מבריקה, מצליחה. אבל מאור הגיעה לבנק אחרי שחטפה מכה גדולה במשבר מניות הבנקים ב-1983, שקרה בתקופתה כמפקחת על הבנקים. זה הפך אותה לזהירה במיוחד. רוסק רק הצליחה עד היום, לכן היא הרבה פחות זהירה בדקויות, וברגישות ציבורית.