עולם תחת מתקפה: מלחמות הסייבר קופצות גרם מדרגות

לעובדי איריסל, חברת הספנות הלאומית של איראן, שהגיעו לעבודה באחד הבקרים הקרים של תחילת דצמבר האחרון, חיכתה הפתעה לא נעימה. זה אחר זה הם הדליקו את מחשביהם, וזה אחר זה כל אחד מהם היה חייב להודות ש"טהראן, יש לנו בעיה". ההאקרים שחדרו למערכת המחשוב של איריסל לפני שעות העבודה לא השאירו אבן על אבן. לאיש מ-6,000 העובדים לא היה כעת בדל של מושג היכן נמצאת כל אחת מאלפי המכולות שבטיפול החברה. הם לא יכלו לדעת מה יש בתוך כל אחת מהן, אם הן כבר הוטענו על אחת מ-115 הספינות של החברה והיכן הן מוקמו עליהן, או שמא הן בכלל מחכות לשינוע על אחד הרציפים שבאחד הנמלים שבהם החברה טוענת מטען ופורקת אותו. על מחשבי החברה ועל שרתיה לא נותר דבר.

הפורצים לא הסתפקו בכך: לא רק שהם גרמו לקטסטרופה לוגיסטית חסרת תקדים - סיוטו של כל גוף גדול המנהל מלאי בסדר גודל כזה - אלא שהם גם מחקו את הארכיטקטורה של רשת התקשורת של החברה. זאת, יש להניח, על מנת לוודא שכל מחשבה על שחזור המערכת תישאר בגדר פנטזיה.

ניתן לשער שבשעות שחלפו לאחר גילוי הקטסטרופה, ניסו מנהלי איריסל ואנשי המחשבים שלה לנחש מה בדיוק גרם לרשת להיעלם כאילו לא הייתה. עם זאת, אפשר להיות בטוחים למדי שהתשובה לתהיות, שהגיעה אליהם כמה שעות מאוחר יותר - כשכבר הפנימו את ביש מזלם - הפתיעה גם אותם. אדם דובר פרסית שהתקשר ממספר חסוי למשרדי החברה הבהיר למי שענה לשיחה שהסיבה לתקיפה היא העובדה שאיריסל משנעת בספינותיה מטען שמיועד לתוכנית הגרעין האיראנית. "זו רק אזהרה", הבטיח האלמוני לפני שניתק את השיחה.

עם קשר או בלי, בשבוע שעבר ציטטה סוכנות הידיעות רויטרס בכיר איראני, שאמר כי רוב משרדי הממשלה האיראניים קיבלו הוראה להעביר את אתריהם משרתיהן של חברות זרות לאירוח אתרים, אל שרתים שממוקמים על אדמת איראן במתקנים מיוחדים שנבנו בדיוק לשם כך. הסיבה לשינוי, לדברי אותו בכיר: חשש ממתקפת סייבר.

מדינה בלי חשמל

חזון המתקפה הממוחשבת שיכולה לשגר טילים על-פי רצונו של התוקף, לרסק לרסיסים את מרכזי השליטה והבקרה של צבאות ולהשבית את מערכות החשמל, המים והרמזורים במדינות שנהנות מרמה גבוהה של מחשוב, נמצא על סדר היום הציבורי והתרבותי כבר שנים. אולם, מה שנראה לפני שלושה עשורים כהזיה פרועה של כמה סופרים ותסריטאים, הפך עם השנים למציאות מטילת אימה.

ההגדרה המקובלת ללוחמת סייבר היא "חדירה למערכות מחשוב ממניעים פוליטיים על מנת לרגל, לחבל או להפריע לפעולתן", אבל מקובל גם להבדיל בין פעולות שמבצעים האקרים פרטיים לכאלה שמוציאות לפועל מדינות. מספיק לראות באיזו היסטריה הגיב בשבוע שעבר הציבור הישראלי על גניבת פרטי כרטיסי האשראי של כמה עשרות אלפי אזרחים על-ידי האקרים (סעודים, מקסיקניים או מה שלא יהיה) כדי לקבל מושג מה מתקפת סייבר אמיתית יכולה לחולל במדינה מודרנית.

אלוף במיל' פרופ' יצחק בן-ישראל, שהיה הרוח החיה בהקמת מטה הסייבר הלאומי שיצא לדרך ב-1 בינואר, מסביר: "מערכות הבריאות, התחבורה, החשמל, המים, וכל תשתית שתחשוב עליה, מנוהלות על-ידי מחשבים שרובם לא מוגנים. מי שירצה לשתק את אחת ממערכות החיים במדינה - את מערכת הבריאות ואת הרכבת למשל, יוכל לעשות את זה די בקלות. הנה, רק לפני כמה שבועות טרקטור חתך בטעות את כבל הנתונים של הרכבת ושיתק את כל המערכת ליומיים. תחשוב שבמקום לחתוך את הכבל, מישהו היה נכנס למערכת ודואג שבמקום שהרכבות לא יתנגשו זו בזו, הן דווקא כן יתנגשו זו בזו. זו יכולה להיות קטסטרופה אדירה. אתה יכול לגרום למדינה לשיתוק ברמה הלאומית. בעבר, כדי לגרום לשיתוק כזה במדינה, היית צריך להכריז עליה מלחמה ולגייס מאות אלפי חיילים. עכשיו אתה יכול לעשות את זה באמצעים הרבה יותר פשוטים".

נשמע דמיוני? מסקירת אירועים שאירעו בשנה האחרונה (ושפורסמו), עולה שישראל נמצאת תחת מתקפות בלתי פוסקות בחזית הסייבר. בוועידת ישראל לעסקים של גלובס, שנערכה בחודש שעבר, חשף יו"ר חברת החשמל יפתח רון-טל כי מרכז השליטה והבקרה של החברה עמד בפני כמה התקפות סייבר לאחרונה וכי הוא צופה שהמגמה תימשך ואף תתגבר. הוא לא פירט אילו גורמים עומדים להערכתו מאחורי ניסיונות הפריצה.

גם אל שתי התקלות המסיביות בסלקום ובבזק, ולהפלתם של אתרי השב"כ, המוסד, צה"ל ורשימה ארוכה של משרדי ממשלה בתחילת נובמבר, מתייחסים בלשכת ראש הממשלה כתוצאה של מתקפת סייבר. "אנחנו לא יכולים להיות בטוחים ב-100%, אבל הנחת העבודה בקהילת המודיעין היא שגורם מדינתי גרם לשיתוק רשת סלקום בדצמבר 2010. שים לב שזה קרה רק כמה ימים אחרי ששני מדעני גרעין איראנים חוסלו במרכז טהראן, ושהאיראנים מייחסים את החיסולים לישראל", אומר מקור מודיעיני ל-G.

אם מפנים את המבט לנעשה בעולם, התמונה קודרת אפילו יותר. בעשור החולף אמנם נתפסו התקפות הסייבר כמעין פעילות שובבה של האקרים אנרכיסטים שמפילים מדי פעם אתרים בגלל סיבה זו או אחרת, או כתת-סוגה של פעילות פלילית מסורתית (עיינו ערך "האנלייזר"), אבל בשנים האחרונות המגמה השתנתה. סדרה של אירועים, שמיעוטם זכו לפומביות, הובילה את מקבלי ההחלטות להפנים את העובדה שהתקפות סייבר הן הרבה מעבר לדרך אלגנטית לרוקן חשבונות בנק.

בנאום שנשא ברק אובמה ב-2010 לרגל הקמת פיקוד הסייבר במטכ"ל האמריקאי, הוא אמר כי "אנחנו יודעים שפולשים קיברנטיים פרצו כבר לרשת החשמל שלנו, ושבמדינות אחרות התקפות קיברנטיות הצליחו להחשיך ערים שלמות. האיום הקיברנטי הוא אחד האתגרים החמורים ביותר שעומדים בפני הביטחון הלאומי שלנו ובפני הכלכלה שלנו".

האירועים שנשיא ארצות הברית התכוון אליהם התרחשו בברזיל והסבו את תשומת לבו של המערב. בפברואר 2005 גרמה התקפת סייבר להפסקת זרם החשמל באזור כפרי מצפון לריו דה ז'נרו והותירה עשרות אלפי בני אדם מנותקים. שנתיים וחצי לאחר מכן, ב-27 בספטמבר 2007, גרמה התקפה דומה לניתוק הזרם בחלק ממדינת אספריטו סנטו בברזיל. הפעם 3 מיליון בני אדם נותרו ללא חשמל למשך יומיים. אין הוכחות חד-משמעיות לגבי זהותם של מובילי ההתקפה שגרמה לנזק בסכומים שקשה להעריך, אולם ראיות נסיבתיות רומזות לכך ששני האירועים הם פרי עמלו של הצבא הסיני. על-פי אותן הערכות, ההאקרים הסינים חיבלו ברשת הברזילאית כניסוי כלים ובדיקת היתכנות לקראת התקפות משמעותיות יותר על רשתות חשמל של מדינות אחרות לגמרי.

המפלצת מקנדהאר נחתה

2007 הייתה גם השנה שבה ארצות הברית הבינה שעליה להתייחס ביתר רצינות לאיום הקיברנטי. זה קרה לאחר שמעצמה זרה, "שאנחנו לא בטוחים באשר לזהותה", כך ג'ים לואיס, שמנהל את המרכז למחקרים בינלאומיים ואסטרטגיים בארצות הברית, חוללה את "הפרל הארבור שלנו". הוא כלל, כך לואיס, שחיבר עבור הנשיא אובמה דוח שמפרט את אופיו של האיום הקיברנטי על ארצות הברית, פריצות למשרד ההגנה, למשרד החוץ, וכנראה גם למשרד האנרגיה ולנאס"א. "הם פרצו לכל הסוכנויות המתקדמות מבחינה טכנולוגית ומדעית והורידו טרה-בייטים של מידע", כך לואיס. "זו הייתה התקפה משמעותית, שגרמה לאנשים להתעורר ולומר שאנחנו צריכים לטפל בנושא הזה".

הפריצות של 2007 לא היו האחרונות. בנובמבר 2009 הצליח גורם מדינתי כלשהו לחדור לאחת המערכות המסווגות ביותר של הפנטגון - מערכת הפיקוד והבקרה של סנטקום, פיקוד המרכז האמריקאי שתחת אחריותו נמצאות החזיתות בעיראק ובאפגניסטן - ובמשך כמה ימים לנטר את כל המידע שעבר דרכן. "הם יכלו לראות את כיוון התנועה, לקרוא מסמכים ולהפריע לפעולות שביצענו. זה כאילו שהם היו חלק מהפיקוד האמריקאי", אומר לואיס.

האדמירל בדימוס ג'ון "מייק" מקונל, שהיה ראש הסוכנות האמריקאית לביטחון לאומי בין 1992 ל-1996, ובתקופת ממשל בוש הבן היה האחראי על זרועות המודיעין האמריקאיות, אמר בשנה שעברה לתוכנית התחקירים "60 דקות" כי "אילו הייתי תוקף שרוצה לגרום נזק אסטרטגי לארצות הברית, הייתי בוחר בשיא החורף או בשיא הקיץ. מן הסתם הייתי מכבה את זרם החשמל בחוף המזרחי של ארצות הברית, ואולי גם בחוף המערבי, ומנסה ליצור אפקט מתגלגל. הדברים הללו נמצאים בתחום האפשר. אני מאמין שלאויבים שלנו יש יכולת להוציא לפועל התקפה כזו, וארצות הברית אינה מוכנה כדי להדוף אותה".

לואיס, מצדו, סבור שאופן החדירה אל המערכת הסופר-סודית היה פשוט לכאורה. התקני דיסק-און-קי נגועים בקוד זדוני הושארו במתכוון באזורים שבהם מסתובבים חיילי צבא ארצות הברית. כשחיילים חיברו את אותם התקנים נגועים אל מחשבים צבאיים - מן הסתם כדי לבדוק אם נמצא בהם מידע בעל ערך מודיעיני - פתח הקוד הזדוני "דלת אחורית" סודית באותם מחשבים. משם הדרך אל תוככי המערכת הייתה קצרה.

האיום על ארצות הברית חמור עד כדי כך שראשי המעבדה הלאומית האמריקאית סנדייה שעוסקת בפיתוח כלי נשק גרעיניים, החליטו שהם אינם יכולים לשלב מעבדים מסחריים במחשביהם ועברו לייצר אותם בעצמם, כמו חקלאים בעלי משק אוטרקי. הסיבה לכך, מסביר ג'ים גאסלר, שנחשב לאחד מאבות לוחמת הסייבר בארצות הברית, היא שבשלבי ההרכבה של מערכות אלקטרוניות ניתן להכניס בהן פונקציות שעשויות לשנות את פעולתם של כלי נשק ביום פקודה. "מצאנו רכיבים אלקטרוניים שלא אמורים להיות קיימים ביישומים מסוימים וברור לנו שהם הושתלו שם על-ידי סוכנות ביון זרה", הוא אומר. ההערכה הרווחת היא שסין וצפון קוריאה נמצאות בראש רשימת החשודות.

ולמרות הקמת פיקוד הסייבר האמריקאי והשקעת מיליארדים בהגנה, המאמץ עדיין לא הצליח לייצר חומת אש בלתי עבירה שתמנע חדירה למערכות קריטיות. כך, למשל, זמן קצר לאחר שפיצוצים מסתוריים קרעו לגזרים שני מתקנים איראניים הקשורים לתוכניות הגרעין והטילים שלה, הודיעה איראן על תפיסתו של אחד הסודות הכמוסים ביותר של הפנטגון - המטוס הלא מאויש RQ-170. המל"ט החמקן, שעצם קיומו לא אושר על-ידי ארצות הברית עד לחשיפתו הפומבית על-ידי אנשי משמרות המהפכה, מכונה "המפלצת מקנדהאר" על-שם שדה התעופה שממנו הוא ממריא לטיסות ריגול סופר סודיות בשירות סוכנות הביון המרכזית. מהתבוננות בצילומי הווידיאו ששידרה איראן, שבהן נראית המפלצת כשהיא שלמה להפליא ומאוד לא מאיימת, ניתן להסיק בקלות שה-RQ-170 לא הופל מהשמיים על-ידי טיל או מטוס, אלא הונחת בעדינות על מסלול נחיתה.

מהנדס איראני, שלא צוטט בשמו, טען שמומחים איראנים ללוחמה אלקטרונית שינו את קואורדינטות ה-GPS של המל"ט וגרמו לו "לחשוב" שהוא בדרכו לבסיס האם שלו באפגניסטן. למעשה, הם הכווינו אותו לשטח איראן, שם הוא נחת בבטחה. "ניווט ה-GPS הוא הנקודה החלשה של המל"ט", צוטט אותו מהנדס. "על-ידי כך ש'הרעשנו' את רשת התקשורת, גרמנו לציפור לטוס באופן אוטומטי, וכך הציפור איבדה את מוחה".

במקרה או שלא במקרה, יירוט המפלצת מקנדהאר אירע כחודשיים לאחר שהמגזין האמריקאי Wired דיווח שמערכת הבקרה והשליטה במל"טים האמריקאיים הפועלים באפגניסטן הודבקה בווירוס מסוג Keylogger, ש"מקליט" את ההקשות על מקלדות המחשבים המחוברים אליה ומעביר אותן לגורם לא מורשה. הצבא האמריקאי הכחיש בזמנו שלנוכחות הווירוס במחשבי המערכת הייתה השפעה על היכולות המבצעיות של המל"טים שלה, אולם אובדן ה-RQ-170 עשוי לסתור את הטענה הרשמית.

לא צריך כובע גרב

הפריצה לכאורה של אוקטובר 2011 לא הייתה הפדיחה הראשונה של מערכת השליטה והבקרה של טייסות המל"טים האמריקאיות. בדצמבר 2009 חשף הוול סטריט ג'ורנל כי האקרים לא מזוהים הצליחו להתחבר לשידורי הווידיאו שלהם ולצפות במידע המסווג ששודר מהאוויר לאנשי צבא ולאנליסטים של סוכנות הביון המרכזית. אותם האקרים עשו זאת באמצעות שימוש בתוכנה בשם SkyGrabber, שמחירה עומד על הסכום המביך של 25.95 דולרים, בדיוק כמו המחיר של זוג גרביים אורטופדי.

אבל, כאמור, האיום הקיברנטי לא מגביל את עצמו למערכות ביטחוניות. למעשה, פריצה למערכות אזרחיות חשובות מספיק עלולה להזיק למדינות מודרניות לא פחות מאשר פגיעה במערכות הביטחוניות שלהן. כך, למשל, האף-בי-איי מדווח שלפחות 100 מיליון דולרים נשדדו בשנה שעברה בצורה אלקטרונית מחשבונות ביותר מ-130 בנקים בארצות הברית - פי כמה וכמה מכמות הכסף שנשדדת מבנקים אמריקאים באמצעים מסורתיים יותר כמו אקדחים וכובעי גרב.

"ראיתי התקפות שבהן נגנבו יותר מ-10 מיליון דולר בתוך פחות מ-24 שעות", אומר שון הנרי, סגן מנהל סוכנות הבילוש לענייני סייבר. "אם סכומים כאלה היו נשדדים בסניף בנק רגיל על-ידי שודדים חמושים ברובים, זה היה מייצר כותרות בכל העולם, אבל כשבבעלותך מערכת שנפרצה בצורה כזו, אתה כמובן לא תרצה שאף אחד ידע על זה, כי דבר כזה עלול לערער את האמון הציבורי בעסק שלך".

בדיוק משום כך, פגיעה באמון הציבור במערכת הפיננסית כולה היא אחד האיומים המשמעותיים ביותר בתחום לוחמת הסייבר. לאור העובדה שבנקים אינם אפילו קרובים לשמור במרתפיהם את כמות המזומנים שמייצגת את סכומי הכסף שבהם הבנק לכאורה מחזיק, ברור שאמון הוא הדבק שמחזיק את המערכת הפיננסית העולמית שלמה. ריקון מקוון של מספר גדול מספיק של חשבונות עלול לעורר בהלת חוסר אמון, שתשלח אל הסניפים המונים שידרשו למשוך את כספם. במקרה כזה, כבר ראינו במשבר של 2008, כתוצאה מבהלה מסוג אחר, מוסדות פיננסיים אדירים קורסים בתוך זמן קצר. פגיעה במערכת הנתונים של בורסה גדולה והוצאתה משליטה עלולות לערער כלכלות שלמות.

ישראל, כראוי למדינה מאוימת וממוחשבת, ערה לעוצמת האיום. סיפורו של מטה הסייבר הטרי החל הרבה לפני החלטת הממשלה להקימו ולתקצבו ב-300 מיליון שקלים לשנה, שטרם אושרו. לדברי פרופ' בן-ישראל, מדינת ישראל זיהתה את חשיבות חזית הלחימה החדשה "כבר לפני עשרים שנה".

בתוך מערכת הביטחון, הוא מספר, "התחיל עיסוק בסייבר, ובצבא הגענו לתוצאות לא רעות בכלל. עשר שנים לאחר מכן, ב-2002, כבר הובן הפוטנציאל - בעיקר הפוטנציאל להיפגע - וראינו שעיקר הבעיה שלנו הוא בתשתיות קריטיות אזרחיות. אם מישהו יצליח לגרום לטורבינות של חברת החשמל שלנו משהו דומה למה שתולעת סטוקסנט (שיצירתה מיוחסת לזרועות המודיעין של ישראל או ארצות הברית) עשתה לצנטריפוגות באיראן, הוא יגרום למדינת ישראל נזק אדיר. בנייה מחדש של טורבינה שנהרסת היא עניין של כמה שנים".

המטה כפוף ישירות לראש הממשלה וימנה בשלב הראשון כעשרים איש. "אנחנו לא מדברים על גוף ביצועי, חשוב לבן-ישראל להבהיר. "הוא לא יצא להתקפות סייבר או יגן במו חזהו על נכסי הסייבר של מדינת ישראל, אלא יקבע את המדיניות. בקיצור - ינצח על התזמורת. התפקיד שלו זה לדאוג לכך שישראל תהיה מוגנת במרחב הסייבר".

והמרחב הזה מן הסתם מלא במטרות.

בן-ישראל רוכן קדימה ונועץ מבט: "כדי להגיע הנה הבוקר, מן הסתם עברת דרך לפחות שלושה מחשבים בלי לשים בכלל לב. עברת המון רמזורים, השם שלך הופיע על המחשב בשער הכניסה לבניין הזה, אני נדרשתי לבדוק את הזהות שלך בטלפון שלי, שהוא גם מחשב כמובן, ותזכור שאפילו המעלית פה היא בעצם מחשב. יש סביבנו המון מחשבים, שאנחנו בכלל לא שמים לב שהם שם. מדינה כמו מדינת ישראל היא מדינה ממוחשבת עד לשד עצמותיה".

כפי שחשפה פרשת הדלפת מספרי כרטיסי האשראי ופרטיהם האישיים של אלפי ישראלים לפני שבוע וחצי, מספיקה חוליה חלשה אחת בשרשרת כדי להביא לתוצאות קטסטרופליות. במילים אחרות: אין משמעות לכך שחברות כרטיסי האשראי או הבנקים ידעו להגן על מערכותיהם, אם ניתן לגנוב את המידע ואת הפרטים מכמה אתרים קטנים יותר ומאובטחים פחות. האקר לעולם יחפש את הכניסה האחורית והפחות מאובטחת ולא יבזבז את משאביו על התקפה חזיתית מסובכת.

בגלל התלות בכל-כך הרבה גורמים, אחד התפקידים החשובים של מטה הסייבר יהיה להעלות את המודעות של מנהלי מערכות ממוחשבות לאופי היצירתי והמשתנה של האיומים שעומדים בפנינו ולרמת האבטחה נדרשת מהם בעולם כזה. "לרבים מהם אין רמת מודעות מספיקה, ולעובדי גופים רבים אין בכלל מודעות לכך", אומר פרופ' דני דולב מהפקולטה למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. "מישהו יכול להכניס למחשב של חברה חשובה במשק דיסק-און-קי עם תמונות של הטיול שהוא עשה בשבת, וכך להחדיר למערכת וירוס כזה או אחר מבלי שהוא יהיה אפילו מודע לכך. כמו שפעם נדרשנו לשטוף ידיים כדי לשמור על עצמנו מהידבקות במחלה כזו או אחרת, היום אנחנו צריכים לשמור על רמה גבוהה של היגיינה ממוחשבת כדי להגן על עצמנו בתחום הסייבר".

הרוסים מוציאים לפועל

הסיוט האולטימטיבי הוא, כמובן, מתקפת סייבר שאחריה מגיעה מתקפה קונבנציונלית. ולמתקפה, או למתקפות כאלה, יכולות להיות צורות רבות: במדינה שבה מערכת התשלומים של הביטוח הלאומי מפסיקה לפתע לשלם קצבאות למאות אלפים, ניתן להניח שהלכידות החברתית תתרופף והמוראל הלאומי יהיה בשפל; אם רשתות הסלולר של אותה מדינה יקרסו, קרוב לוודאי שתיגרם פאניקה שרק תוחמר כשיתברר שהגישה אל המוני בעלי תפקידים קריטיים ואל חיילי מערך המילואים תהיה כמעט בלתי אפשרית; אם בשלב הסופי של מתקפת הסייבר כל מערכות הרמזורים יחדלו מלפעול, אותה מדינה תתקשה מאוד לשנע כוחות ושירותים חיוניים אל החזית.

דוגמה לכך התקבלה בעבר כאשר האקרים רוסים שיבשו מבעוד מועד את תפקודם של מרכזי הפיקוד והמטה של גיאורגיה, ויום לפני הפלישה הרוסית לשטחה של האחרונה, בקיץ 2008, פתחה מוסקבה בהתקפת סייבר נרחבת. אחת משיטות הפעולה של הרוסים, מספר מקור בקהילת המודיעין הישראלית, הייתה יצירתית במיוחד: "הרבה לפני הפלישה הרוסית פרצו חיילי הסייבר שלהם למחשבים של מרכזי הגיוס של גיאורגיה והצליחו לשלוף מתוכם קובצי אקסל שכללו את רשימות כל חיילי המילואים שאמורים להיות מגויסים במקרה של מלחמה. כמו בכל רשימה כזו, מופיע לצד שמו של כל חייל גם מספר הטלפון שלו. הרוסים היו יכולים כמובן למחוק את הקבצים האלה, אבל אז עצם הפריצה הייתה מתגלה. לכן, מה שהם בחרו לעשות היה להריץ סקריפט ששינה בצורה רנדומלית את הספרה האחרונה בכל אחד מאלפי מספרי הטלפונים של החיילים. כשהחלה הפלישה הרוסית והגיאורגים רצו לגייס מילואים, אמנם היו להם רשימות של החיילים, אבל הן לא היו שוות כלום".

"האירועים האלה שינו את המפה בעולם", אומר פרופ' בן-ישראל. "לא תמצא מנהיג אחד בעולם במדינות ממוחשבות שלא מדבר על הצורך להגן מהתקפות סייבר. אין הרבה מדינות בעולם שיכולות להרשות לעצמן להחזיק צבא גדול ומודרני. בסייבר יכולה לשבת קבוצה של אלף איש במשך שנתיים-שלוש, לבנות התקפה ואז לשתק מדינה. עד לא מזמן, אילו היית רוצה לצאת למלחמה, היית צריך חצי מיליון חיילים, ופצצות והרוגים ואש וברדק והתעסקות עם כל החוקים הבינלאומיים. היום זה כבר הרבה יותר פשוט וזול, ולכן זה איום עצום על המדינות המערביות".

אז אם זה המצב, יש סיכוי שמלחמות העתיד יתנהלו במרחב הקיברנטי, בלי טנקים ומטוסים?

בן-ישראל מחייך. "לא. פעם לא היו טנקים ומטוסים. היו רק רובים. ואז יום אחד הגיעו הטנקים. אז הפסיקו להשתמש ברובים? ויום אחד הגיעו המטוסים. אז הפסיקו להשתמש בטנקים? האופי של המלחמות הוא כזה שכל כלי נשק שיודע להרוג מצטרף לארסנל הקיים. עכשיו יש תחום אחר שבו אפשר לגרום נזקים שקודם לא יכולת לגרום מבחינת מחיר וסיכונים לכוחותיך, אבל עדיין, אם אתה יושב עם המחשב שלך ויבוא מולך טנק, לא יעזור לך אם תשלח לו וירוסים".

 משחקי מלחמה עשר מתקפות סייבר בארץ ובעולם / צלם: רויטרס