מלך חדש בשוק הרכב: היבוא האישי

למי ששכח נזכיר שרפורמת היבוא המקביל נועדה לאפשר יבוא מסחרי סדיר של מכוניות באמצעות דילרים בחו"ל ללא צורך בקשר חוזי ישיר עם יצרן הרכב. היבוא אמור היה להיות מלווה בערבויות ובאחריות של היבואן להבטחת השירות ללקוח בישראל, ממש כמו היבוא הסדיר ולהבדיל מ"היבוא האישי", שאמור להתבצע בצורה פרטנית כשהאחריות כלפי הלקוח היא בשיטת "מסור ושכח".

בפברואר השנה, לאחר שלא הגיעה ארצה אף מכונית ביבוא מקביל במשך שנתיים, שיתף אותנו המשרד בתיאוריית קונספירציה לגבי הסיבה לכישלון: היבוא המקביל לא התממש כי "גורמים שונים (כלומר היבואנים הסדירים) מונעים כניסת יזמים חדשים לענף הרכב". בהודעה נמסר כי המשרד אף הגיש תלונה בנושא לממונה על ההגבלים העסקיים ופנה ישירות לכל היצרנים בעולם בדרישה "להסיר את החסמים הקיימים כיום בהתקשרות בין הדילר של היצרן לבין היבואן המקביל, כדי להקל את היבוא".

אחרי כל זעקות הקרב של משרד התחבורה ציפינו שדוח ועדת זליכה להגדלת התחרות בענף הרכב יקדיש כמה המלצות לסוגיית היבוא המקביל. אלא שהנושא כנראה כבר ירד לחלוטין מהאג'נדה של המשרד. בכנס של ענף הרכב בשבוע שעבר אמר ירון זליכה כי "היבוא המקביל יטופל אך לא משם תצמח הישועה, שכן מחירי הרכש של היבואנים טובים מאוד". כך נקברו כל תיאוריות הקונספירציה שזרקו חשדות לכל כיוון: מהיבואנים הסדירים ועד ליצרנים. מבלי להודות בכך במפורש, אמר זליכה כי משרד התחבורה טעה לכל אורך הדרך וכי מלכתחילה לא היה ליבוא המקביל בסיס כלכלי-תחרותי. באותה נשימה המליך את היורש, "היבוא האישי".

יבוא אישי במוקד

מי שסבור שמדובר ברטוריקה של נאומים בלבד יוכל לעיין בקרוב בארבעים וכמה ההמלצות של הוועדה, שהוגשו השבוע לשר התחבורה, שבהן יש רק אזכורים מרומזים ליבוא המקביל. קיימת התייחסות מעורפלת לישויות עסקיות שנקראות "יבואן בגודל בינוני" (עד 1,000 מכוניות בשנה) ו"יבואן קטן" (עד 100 מכוניות בשנה), שהערבויות שלהן מופחתות, אבל אין המלצות קונקרטיות לגבי יבוא מסחרי מסודר מחו"ל או צעדי אכיפה על יצרני הרכב הבינלאומיים.

לעומת זאת, במרכז האג'נדה של ועדת זליכה ניצב היבוא האישי, שתופס את הסעיפים הראשונים ברשימת ההמלצות. ההמלצה הראשונה מתייחסת להסדרת כל סוגי היבוא בקבלת רישיון יבוא מסודר ממשרד התחבורה, והשנייה מחדדת את הפוקוס של הראשונה: "לקבוע בחקיקה כי אדם העוסק בליווי יבוא אישי של רכב יהיה חייב ברישיון משרד התחבורה ולהגדירו בחוק כיועץ יבוא אישי". הוועדה גם מציעה שאותו יועץ יהיה חייב להיות עוסק מורשה ע"פ הנחיות רשות המסים ויהיה חייב באישור היעדר רישום פלילי. בהסבר לסעיף "מתנצלת" הוועדה בפני יזמי היבוא האישי על המגבלות הללו וקובעת כי "האישורים הנדרשים מידתיים ולא פוגעים בחופש העיסוק של גורמים לגיטימיים בתחום".

אגב, השימוש במינוח "גורמים לגיטימיים" משעשע לכשעצמו, אם מביאים בחשבון שרק לפני 4-3 חודשים פסל משרד התחבורה את היבוא האישי אם הוכח שהלקוח הסופי נעזר בשירותי הייעוץ של מתווכי היבוא האישי.

כדי להפיס את דעתם של היזמים ממליצה הוועדה להתיר לכל יועץ יבוא אישי לייבא עד 20 מכוניות בשנה, משומשות או חדשות, כמלאי עסקי ללא תוספת "יד" ברישיון. את כל זה יוכלו היזמים לעשות ללא צורך בהון עצמי כלשהו ועם ערבות נדרשת של חצי מיליון שקל בלבד. נעשה חישוב: אם החלטת להיות יועץ יבוא אישי, אין לך צורך בהון עצמי אלא רק בערבות של חצי מיליון שקל. לאחר שקיבלת את הרישיון תוכל להביא ארצה 20 מכוניות יוקרה, שכל אחת מהן שווה חצי מיליון שקל, למכרן ללקוחות ולפרוש לפנסיה. אז מה בדיוק מבטיחה הערבות הסמלית מבחינת הגנת הצרכן? לוועדת זליכה פתרונים.

הוועדה ממליצה גם שכל תושב יוכל לייבא לישראל באופן אישי עד 2 מכוניות בשנה ולמכרן מיד, ללא הגבלת זמן ותנאים מיוחדים. אם אתה רוצה להיות סוחר רכב ויש לך משפחה גדולה, תוכל להביא כמות כמעט בלתי מוגבלת של מכוניות ולהציען למכירה.

הוועדה גם ממליצה לאפשר לחברות רשומות לייבא כלי רכב ב"יבוא אישי". עכשיו אנחנו מבולבלים. אם חברה רשומה יכולה לייבא רכב במסלול "יבוא אישי", למה בכלל צריך לקבל רישיון יבוא ממשרד התחבורה? או להפקיד ערבויות כלשהן?

אמריקה לכולם

ליברליות הוועדה לא מסתיימת רק בדרישות מהיבואנים האישיים אלא גם פותחת לרווח את מקורות היבוא האישי. הוועדה ממליצה כי "יותר יבוא רכב על בסיס התקינה האמריקנית, בין שיוצר בארה"ב או במדינות אחרות". זאת ועוד, "הממשלה לא תוכל להגביל את אפשרויות היבוא העולות מהתקנות האירופיות והאמריקניות ולא תוכל לאמץ תקינה ישראלית המגבילה או מוסיפה תנאים על האמור בתקינה האירופית או האמריקנית".

האם הסעיף הזה נכתב ע"י ועדה של משרד התחבורה או משרד הסחר האמריקני? האם הוועדה אכן ממליצה לחייב את הממשלה לוותר על זכויותיה הריבוניות לקבוע תקנות בטיחות משלה? נציין, למשל, שהתקנה המחייבת התקנת מערכת יציבות (ESP) ברכב, היא תקנה ישראלית ייחודית. הוועדה ממליצה לבטל את הדרישה הזו ולאפשר יבוא של רכב "AS IS". הרציונל הכלכלי הוא לפתוח פתח להזדמנויות עסקיות ליבוא האישי, כלומר את האפשרות לייבא רכבי יוקרה אירופיים ויפניים מארה"ב, שבה המחירים נמוכים משמעותית מאשר במדינות המקור.

מדוברים במספרים גדולים. מרצדס S350, שהיא אחת מלהיטי היבוא האישי, מיוצרת בגרמניה ועולה בארה"ב, אחרי משלוח, כ-86 אלף דולר לצרכן. אותה מכונית עולה באירופה כ-98 אלף אירו. תעשו את החשבון לבד.

יורים לכל הכיוונים

בין המלצות הוועדה נושאים רבים מטופלים בשיטת "לירות לכל הכיוונים": פתיחה לרווחה של שוק יבוא החלפים, הגבלת נתח השוק של יבואנים גדולים ורב מותגיים ל-8% - מי שיעשה אלימינציה יגלה, שבצירוף מקרים מוזר שתי הקבוצות היחידות שעונות לקריטריון הפירוק הן אלה שמייבאות באופן סדיר לארץ את מרצדס וב.מ.וו, שני המותגים שביחד תופסים 75% מהיבוא האישי - החלשת כוחן של חברות הליסינג באמצעות מיסוי, פיקוח על גובה ההנחות והמחירים ע"י מיסוד פונקציונר חדש שייקרא "הממונה על המחירים במשרד התחבורה" ועוד המלצות, שיפרנסו את מיטב עורכי הדין המסחריים של ישראל.

מה שחסר בהמלצות זה טיפול יסודי במיסוי הרכב בישראל. עם כל הכבוד לרפורמות הקוסמטיות, הרפורמות האמיתיות ימשיכו, אם בכלל, להגיע מכיוון האוצר.