"בתקופתי בפרקליטות, לא העמדנו לדין אפילו רואה-חשבון אחד. המטוטלת נעה"

"לא זכורה לי אף לא העמדה אחת לדין של רואה-חשבון בתקופתי בפרקליטות ת"א מיסוי וכלכלה, בשנות ה-80. אז, לא התלבטנו כלל בשאלה אם להעמיד לדין את המייצג או הנישום. מרגע שהתחלתי לעסוק בכך כשופטת, השתנתה התמונה, להפתעתי הרבה - מייצגים עומדים לדין לצד נישומים, ולעיתים אף בלעדיהם. התחושה היא, שהמטוטלת נעה אצל הפרקליטות". כך אמרה שופטת בית משפט השלום בת"א, דניאלה שריזלי, בכנס לשכת רואי-החשבון, שהתקיים באילת, במסגרת פאנל שעסק בשאלת אחריותו הפלילית של רואה-החשבון המייצג נישומים במבוך חוקי המס.

הפאנל עסק בשאלות בוערות המטרידות כיום את רואי-החשבון והיועצים המשפטיים של אנשי העסקים והחברות הגדולות במשק, בהן שאלת מידת אחריותם הפלילית כשהם מעניקים ייעוץ מס ללקוחותיהם, ומסייעים להם בתכנוני מס יצירתיים; האם הטענה כי הלקוח הסתמך על עצתם הופכת אותם למועמדים אוטומטיים להעמדה לדין פלילי לצד הלקוחות ובלעדיהם; והאם יש מגמת החמרה עמם בשנים האחרונות.

השופטת שריזלי ציינה, כי פסק-הדין שמייצג את המדיניות החדשה בעניין העמדה לדין של מייצגים הוא פסה"ד ב"פרשת פיקסל, שבמסגרתו היא ביטלה שניים מבין שלושה אישומים שהוגשו נגד רואי-החשבון מרדכי גרינוולד ואלי אבוגני, שהואשמו בעבירות מס.

שריזלי קיבלה חלקית את טענתם המקדמית של הנאשמים ל"הגנה מן הצדק", וקבעה כי החלטת הפרקליטות להעמיד לדין את השניים, אך לא את הנישומים שעבורם הם פעלו - בעלי חברת פיקסל, רמי וייץ וגיא פורן - חורגת ממתחם הסבירות באופן קיצוני ובלתי ראויה מבחינה משפטית-ערכית.

על הכרעתה זו, שנתפסה בקהילה המשפטית כאמיצה וכתקדימית, אמרה השופטת בפאנל: "לא שהפרקליטות לא מוסמכת לקבוע את מי להעמיד לדין, אבל במקרה הספציפי הזה - כשהנישומים חתומים על דוחות כוזבים בעליל ויודעים איך התרחש כל התהליך - צריך היה להעמיד לדין את הנישומים. אין שום הצדקה להעמיד לדין פלילי את רואי-החשבון".

אלא שבפרקליטות לא קיבלו את ההכרעה, והגישו עליה ערעור לביהמ"ש המחוזי. שריזלי: "טרם נפלה הכרעה במחוזי, ומי יודע אולי ההחלטה שלי תתהפך. נראה".

עו"ד איריס שמואלי, מבכירות פרקליטות מיסוי וכלכלה, דחתה את הביקורת. "עלולה להצטייר פה תמונה, שיש מגמה של רשויות האכיפה, של הפרקליטות או רשויות החקירה, כלפי המייצגים באופן מיוחד. רבותיי, אין מגמה כזו, אין טעות גדולה מלסבור שיש מגמה מיוחדת כלפי מייצגים וחלילה שתהיה כזו".

דיל-ברייקרס במקום דיל-מייקר

עם זאת, שמואלי הוסיפה, כי "יש התפתחויות שעולות בקנה אחד עם ההתפתחות של הלכת ההסתמכות ואינטרס ההסתמכות. ככל שהמשפט נכון להכיר יותר ויותר באינטרס ההסתמכות, וזה אכן כך, כך יש מקום להטיל אחריות על המייצג. זה כמו כלים שלובים".

הפרקליטה הבכירה ציינה, כי בפרקליטות רואים את העובדה שמדובר ברואי-חשבון מייצגים כעובדה להחמרה איתם יותר מאשר עם הנישומים, מכיוון שהם אלה ש"אמונים על האמת של השוק העסקי", "בידיהם ניתנה המשמורת על ההתנהלות בשוק ההון העסקי" ו"לא הרי הנישום כהרי המייצג".

שמואלי הזכירה עוד, כי "לפני כמה שנים כינה בית משפט השלום בת"א את רואה-החשבון, בהקשר לטיפול בענייני מס, ככוהן בבית-המקדש. אם הנישום ביצע עבירה אז הוא יועמד לדין, ואכן ייקבע שהוא עובר את עבירת המס, אך המסייע, המייצג, נמצא במצב חמור יותר, כי הערך הנפגע על-ידו חמור יותר. אין דין שווה בין הלקוח לבין המייצג. בפרקליטות לא מסתכלים רק מההיבט הממוני של מי שקיבל את הכסף כתוצאה מעבירת המס, אלא מההיבט הערכי. בסופו של דבר, המייצג עובר עבירה שהערך שלה חמור וגדול לאין שיעור".

עו"ד איריס סבג-ניב, שייצגה את פורן בפרשת פיקסל, הוסיפה, כי "בניגוד, למה שאמרה עו"ד שמואלי, בהחלט יש מגמה להיטפל למייצגים, והיא לא רק כלפי רואי-החשבון אלא גם כלפי יועצים משפטיים, עורכי דין. רואי-החשבון הם לא בנים יחידים במישור הזה".

לדבריה, מגמת ההחרפה בהעמדות לדין של מייצגים ברורה ובוטה. "בעבר, כשהתעוררה סוגיה לגבי שאלה של חבות במס, הייתה הסכמה שלא משנה מה עורך הדין ייעץ ללקוח, בכלל לא נכנסו לזה, העמידו לדין את איש העסקים בלבד. את המייצגים העמידו לדין בעבר רק במקרים בוטים, שחורים ולא במקרים אפורים".

ניב-סבג הזהירה, כי "מה שיקרה זה שרואי-החשבון יהפכו לדיל-ברייקרס, ולא דיל-מייקר. זו לא מטרת הרשויות והפסיקה, אלא האינטרס היה שתהיה פנייה יותר נרחבת של אנשי העסקים ליועצים".