שנת המבחן של וויין רוני, הכדורגלן הפרובוקטיבי הכי מוכשר בעולם

דור הוא מושג חמקמק בספורט, כמו בחיים, אבל אם מסתכלים על העשור האחרון בספורט העולמי מגלים שהשפיץ של הדור הנוכחי הוא אחד החדים אי-פעם. הרשימה די אובייקטיבית: מייקל פלפס, טייגר וודס, רוג'ר פדרר ורפאל נדאל, קובי בראיינט ולברון ג'יימס, לאנס ארמסטרונג, אוסיין בולט, הרצים האתיופים הנהדרים קנינסה בקלה והיילה גבריסילאסי, מיכאל שומאכר בפורמולה 1, ורוכב האופנועים הפנטסטי ולנטינו רוסי.

הספורט הפופולרי בעולם, כדורגל, שולח לרשימת ספורטאי העל רק שני נציגים: לאונל מסי וכריסטיאנו רונאלדו. בשנים האחרונות רונאלדו ומסי לא רק שוברים שיאי שערים (בעיקר רונאלדו) וזוכים בכל תואר שבנמצא (בעיקר מסי), אלא גם מפרידים את עצמם משאר הכוכבים בכדורגל. אין היום כדורגלנים שאפילו מתקרבים לשילוב בין היכולות והדומיננטיות הקונסיסטנטיות של מסי ושל רונאלדו. למעשה, רק לכדורגלן אחד יש הפוטנציאל להתקרב אליהם: וויין רוני.

בגיל 26 רוני, כוכב מנצ'סטר יונייטד ונבחרת אנגליה, הוא כבר יותר מפוטנציאל. הוא זכה בארבע אליפויות, בשני גביעים ובגביע ליגת אלופות אחד עם יונייטד; נבחר לשחקן העונה באנגליה (2009/10); כבש 28 שערים ב-73 משחקים בנבחרת (תשיעי בכל הזמנים עם סיכוי מעולה לשבור את השיא: 49 של בובי צ'רלטון האגדי); וקשה למצוא מומחה כדורגל שלא מדרג אותו שלישי ברשימת הכדורגלנים הטובים בעולם. אבל הפוטנציאל של רוני, מסכימים פחות או יותר כולם בעולם הכדורגל, עדיין לא לגמרי מומש - וספק אם זה יקרה.

הספק שמלווה את רוני מגיע לצומת חשוב העונה. בליגה האנגלית מנצ'סטר סיטי, היריבה העירונית השנואה והקבוצה העשירה בעולם מאז ששייח'ים מאבו דאבי קנו אותה בספטמבר 2008, מאיימת לקחת את ההגמוניה מיונייטד - קבוצה בחובות כבדים (יותר מ-300 מיליון פאונד) שמתקמצנת על רכש ולא צפויה להתחזק משמעותית בשנים הקרובות. בחזית הנבחרת מחכה לרוני מבחן אפילו יותר קשה: ביורו 2012, שיתקיים ביוני הקרוב בפולין ובאוקראינה, הוא יצטרך שוב לשאת את הציפיות הבלתי אפשריות של אומה, שמשום מה, בלי שום קשר למציאות, שכנעה את עצמה שאין עוד מלבדה בכדורגל.

בפעם האחרונה שרוני נאלץ להתמודד עם הלחץ הזה, מונדיאל 2010 בדרום אפריקה, התוצאה הייתה הרסנית. אנגליה אכזבה מהמשחק הראשון והודחה בשמינית הגמר אחרי תבוסה 4:1 לגרמניה; רוני הסתבך עם האוהדים ועם התקשורת, ונכנס לצלילה ספירלית בחייו האישיים והמקצועיים, שנמשכה עמוק לתוך 2011. מאז רוני חזר לגבהים הנדירים שאליהם הוא מסוגל להגיע (העונה יש לו כבר 24 שערים בכל המסגרות), אבל מדי פעם, כאילו כדי להזכיר לעולם מה בדיוק מונע ממנו לטפס לרמה הבאה, הוא עדיין מאבד שליטה על המטוס.

"ארצה רוני! ארצה!"

שליטה עצמית, בכדורגל ובחיים, תמיד הייתה הבעיה הכי גדולה של רוני. על המגרש רוני מגיב על כמעט כל איבוד כדור במרדף אחוז דיבוק אחרי החוטף האומלל - אקט ששדר הבית של MUTV (ערוץ הטלוויזיה של יונייטד) מלווה בקריאה "ארצה רוני! ארצה!", מחשש שהתוצאה תהיה כרטיס צהוב או אדום. ואכן, כרטיסים צהובים הם סוג של פתולוגיה שרוני לא מצליח לנער; בתשע שנים כמקצוען יש לו ממוצע של עשרה צהובים לעונה - שמיתרגמים (העונש על צבירת חמישה צהובים הוא הרחקה ממשחק) לשתי הרחקות בעונה רק בליגה. קנה מידה: הממוצע של רונאלדו, גם הוא שחקן עם טמפרמנט בעייתי, הוא 7.3 צהובים לעונה; של מסי: 4.8.

כרטיסים אדומים, לעומת זאת, לא כל-כך מאפיינים את הקריירה של רוני, אלא יותר רודפים אותה. רוני ראה רק חמישה כרטיסים אדומים בקריירה, אבל שניים מהם מייצגים את רגעי השפל שלה. הרגע ראשון הגיע במשחק בין אנגליה לפורטוגל ברבע גמר מונדיאל 2006, כשרוני דרך על האשכים של הבלם ריקרדו קרבליו והשאיר את אנגליה בעשרה שחקנים מהדקה ה-16. אנגליה הודחה, ורוני, שכבר אז היה השחקן הכי טוב בנבחרת, ספג את רוב האש.

האש התלקחה שוב לפני קצת פחות מחמישה חודשים, במשחק האחרון במוקדמות יורו 2012. אנגליה יצאה למונטנגרו כשהיא צריכה תיקו כדי להבטיח את המקום ביורו. בדקה ה-73, כשאנגליה ביתרון 1:2, רוני איבד את הכדור בחצי המגרש של מונטנגרו ובעט, ברגע של אינסטינקט טהור, בפראות ברגלו של הבלם מיודרג דזודוביץ'. האדום המיידי אמנם לא עלה לאנגליה בכרטיס ליורו (מונטנגרו הצליחה רק להשוות), אבל אופ"א החליטה להחמיר עם רוני, שהורחק משלושת המשחקים הבאים - כלומר משלושת המשחקים הראשונים בטורניר.

באנגליה התחיל דיון בשאלה אם רוני בכלל צריך להיות בסגל ליורו, מאחר שהוא תופס מקום של שחקן שבניגוד אליו יכול לשחק בשלב הבתים של הטורניר. פאביו קאפלו האיטלקי, מאמן נבחרת אנגליה עד לפני שבועיים, קטע את הדיון מהר מאוד, והודיע שרוני בכל מקרה יהיה בסגל (בסופו של דבר העונש גם הומתק לשני משחקים). אבל גם קאפלו, מהמעריצים הגדולים של רוני, נהיה מתוסכל מכך שהוא "לא יכול להיכנס לראש של רוני. אני יכול לדבר לפני (המשחק), אני יכול להחליף אותו, אני יכול למצוא פתרונות שונים, אבל...".

הראש של רוני, כאמור, הכניס אותו ללא מעט צרות גם מחוץ למגרש. רוני מככב בצהובונים הבריטים מגיל 18, כשהוא נמצא מחכה בסבלנות לתורו ומחלק חתימות בבית זונות בליברפול. בשנת 2006 רוני, לפי דיווחים, צבר חוב של 700 אלף פאונד בהימורים על מירוצי סוסים, על מירוצי כלבים ועל משחקי כדורגל (הימורים הם תחביב משפחתי: באוקטובר אביו ודודו של רוני נעצרו בחשד למעורבות בפרשת הימורים, שכללה ניסיונות להטיית משחקים, בליגה הסקוטית). באותה שנה הוא גם היה מעורב בקטטה עם מייקל גריי, אז שחקן בלקבורן, בבר במנצ'סטר.

פרגוסון מוכן להבליג

החיבה העזה של רוני לזונות, להימורים ולבילויים התמתנה קצת עם השנים, אבל רק לפני חודשיים אלכס פרגוסון, המאמן המיתולוגי של מנצ'סטר יונייטד, קיבל תזכורת לגביה. ב-26 בדצמבר, בניגוד להוראות של פרגוסון, רוני יצא לבלות עם אשתו, קולין, ועם שני חברים לקבוצה, דארן גיבסון וג'וני אוונס, אחרי ניצחון 0:5 על וויגאן. רוני וגיבסון הגיעו לאימון למחרת, כשהשפעת האלכוהול עדיין ניכרת עליהם. פרגוסון, בתגובה, קנס את רוני ב-250 אלף פאונד והשאיר אותו מחוץ לסגל במשחק הבא, נגד בלקבורן, שבו יונייטד הפסידה 3:2.

פרגוסון, שנודע בחוסר הסבלנות הקיצוני שלו כלפי כל מי שאינו מיישר איתו קו (בין השחקנים שנאלצו לעזוב את יונייטד בגלל יחסים מקולקלים עם פרגוסון: דיוויד בקהאם, רוד ואן ניסטלרוי, רוי קין), מוכן להבליג במקרה של רוני כיוון שרוני נותן לו משהו שהוא לא יכול לקבל מאף שחקן אחר: איכות ורסטילית. רוני הוא בקלות הכדורגלן הכי ורסטילי בעולם. ביונייטד הוא הספיק לשחק כקיצוני באגפים, כחלוץ רחבה קלאסי, כעושה משחק בקישור, כמגן ימני, והוא מחשיב את עצמו ל"כדורגלן מספיק טוב כדי לשחק בכל מקום במגרש".

בלי קשר לעמדה שרוני מתבקש לאייש, שני דברים נשארים קבועים. האחד הוא הניידות שלו; במשחק ממוצע רוני נמצא 31% מהזמן ברחבה של היריבה, 10% מהזמן בחצי המגרש של יונייטד כדי לעזור להגנה, ו-59% מהזמן במרכז המגרש, מניע כדור או לוחץ על שחקני הקישור של היריבה. רוני מכסה מרחק של 11.82 קילומטרים במשחק - נתון מעולה לשחקן קישור אולטרה נייד, שלא לדבר על שחקן התקפה.

הקבוע האחר במשחק של רוני הוא היעילות. בחמש העונות הראשונות שלו ביונייטד הוא כבש 97 שערים ב-238 משחקים (0.407 למשחק) - שזה יותר מה-118 ב-292 שכריסטיאנו רונאלדו כבש בשש העונות שלו בקבוצה (0.404). רוני מייצר 2.4 הזדמנויות לשער (בבעיטה או במסירה) במשחק פרמיירליג, ו-47.6% מהבעיטות שלו מוצאות את המסגרת. לקראת עונת 2009/10 רוני החליט לשפר את האלמנט הכי פחות יעיל אצלו: משחק הראש. הוא כבש שבעה שערים רצופים בנגיחות (מגובה 1.78 מטרים) בתחילת אותה עונה, ומאז מאיים על כל הגנה במרחב האווירי.

על הקרקע רוני הוא "יותר ברזילאי או ארגנטיני מאנגלי", אומר ז'ורז' ז'סוס, מאמן בנפיקה ליסבון. לפרגוסון רוני מזכיר את פלה: "גם הוא היה שחקן התקפה מאוד אגרסיבי שיכול לדאוג לעצמו. גם רוני יכול. יש דמיון ביניהם בכוח, במהירות ובנחישות".

הכוח של רוני, שבנוי כמו מתאגרף (אביו, וויין רוני סיניור, היה מתאגרף חובבני מעולה, ודודו, ריצ'י, ניהל מכון אגרוף בליברפול), מאפשר לו להגיע למהירות של 32.6 קמ"ש (רביעי בעולם לפי מחקר של המגזין הגרמני דר שפיגל), שבצירוף עם סיבולת עילאית מסבירה את היכולת שלו לתרום בכל-כך הרבה אספקטים במשחק.

הרבגוניות הזאת, הסביר קרלו אנצ'לוטי, לשעבר מאמן מילאן וצ'לסי, היא הסיבה העיקרית לכך שכשתזדמן האפשרות הוא היה מעדיף לצרף לקבוצה שלו את רוני על-פני מסי. "מסי הוא מעולם אחר, ואולי מגיע לרמה של מראדונה", אמר אנצ'לוטי. "רוני, לעומת זאת, יותר קרוב למציאות של הכדורגל. הכישרון שלו משפר את שאר הקבוצה, וזה מה שמסביר את ההבדל בין שחקנים ושחקנים יוצאי דופן".

"הכישרון האנגלי הגדול ביותר"

הרקע של רוני אינו יוצא דופן בשום מובן בכדורגל. רוני נולד בקרוקסטס, שכונת פועלים ענייה ולעתים קרובות אלימה, בצפון ליברפול. וויין רוני האב התפרנס כפועל כללי (בדרך כלל באתרי בנייה), ורוב הזמן היה מובטל. אשתו, ג'נט, עבדה בקפיטריה של בית הספר שבו למדו כל שלושת הבנים שלה (לרוני יש שני אחים צעירים: גרהם, וג'ון - שמשחק באורלנדו סיטי מליגת הכדורגל המקצוענית בארצות הברית, ה-MLS).

בגיל 9 רוני נרשם לאקדמיה של אברטון - הקבוצה האהודה על המשפחה (לאביו היה מנוי עונתי בכל שנה). בעונת 1995/6 רוני כבש 114 שערים ב-29 משחקים של קבוצות הילדים עד הגילים 10 ו-11, ובעולם הכדורגל האנגלי התחילה להסתובב שמועה שהדבר הגדול הבא נמצא באברטון. בשנת 2002 רוני נהיה גיבור קאלט של אוהדי אברטון, אחרי שהרים את חולצתו כדי לחשוף את הכיתוב "פעם כחול, תמיד כחול" בגמר הגביע לנוער.

רוני הוקפץ לסגל הבוגר של אברטון בגיל 16, ומיד פרש מבית הספר (בחלק הפנימי של הזרוע הימנית של רוני מקועקע המשפט Just Enough Education to Perform - שם האלבום השלישי של Stereophonics, הלהקה האהובה עליו, שניגנה בחתונה שלו). ב-19 באוקטובר 2002, חמישה ימים לפני יום ההולדת ה-17 שלו, הוא הציג את עצמו לעולם עם שער בכורה מהמם: בעיטה מ-25 מטרים לחיבורים בתוספת הזמן במשחק גביע נגד ארסנל - אז הקבוצה הבכירה באנגליה, שהגיעה למשחק עם רצף של שלושים משחקים בלי הפסד - שנתנה לאברטון ניצחון 1:2.

ארסן ונגר הצרפתי, מאמן ארסנל הנחשב לאוטוריטה בנושא כישרונות צעירים, אמר שרוני "הוא בוודאות הכישרון האנגלי הכי גדול שראיתי מאז שהגעתי לכאן (1996)". אחרי הופעה מעולה ביורו 2004 (צמד נגד שווייץ בשלב הבתים) היה ברור שרוני בדרך לקבוצה גדולה. ארסנל רצתה אותו, גם טוטנהאם וניוקאסל היו בתמונה, אבל בספטמבר 2004 מנצ'סטר יונייטד הגישה לאברטון הצעה שאי-אפשר לסרב לה - 25.6 מיליון פאונד, שיא בשביל שחקן מתחת לגיל 20 - ורוני הגיע לאחת הבמות הגדולות בכדורגל.

בהופעה הראשונה שלו באולד טראפורד, האצטדיון של יונייטד שמכונה "תיאטרון החלומות", רוני כבש שלושער בניצחון 2:6 על פנרבחצ'ה הטורקית בליגת האלופות. הוא סיים את העונה עם 19 שערים - עשרה יותר מרונאלדו, שהצטרף ליונייטד שנה קודם. גם בעונה שאחריה, 2005/6, רוני הקדים את רונאלדו (21 שערים לעומת 12), אבל לאחר מכן ההיררכיה השתנתה: הכישרון של רונאלדו התפוצץ (103 שערים בשלוש שנים), ורוני הוורסטילי אמנם שמר על יציבות מרשימה מבחינת התפוקה (69 שערים באותן שלוש שנים), אבל בעיקר "עשה כמות עצומה של עבודה לא אנוכית", אמר חוקר הכדורגל והסופר ג'ונתן ווילסון, "שתרמה לשיאי השערים המדהימים של רונאלדו באולד טראפורד".

בקיץ 2009, אחרי שלוש אליפויות רצופות, רונאלדו עזב לריאל מדריד ורוני נשאר להוביל לבד את יונייטד. הוא הגיב עם העונה הטובה בקריירה שלו: 34 שערים (ארבעים שערים בחמישים משחקים בכל המסגרות, כולל משחקי נבחרת), תרומה ישירה לשער (כיבוש או בישול) כל 93.54 דקות בליגה, ושער ניצחון בגמר הגביע האנגלי. אבל התלות המוגזמת של יונייטד ברוני גבתה מחיר: הוא נפצע ברבע גמר ליגת האלופות נגד באיירן מינכן, ויונייטד הודחה והפסידה גם את האליפות (לצ'לסי), בעיקר כי רוני לא הצליח להתאושש.

לשבור את ליברפול

רוני הגיע לא כשיר למונדיאל 2010, והיה צל של עצמו בכל המשחקים של אנגליה. בסוף המשחק השני, שבו אנגליה סיימה ב-0:0 נגד אלג'יריה, עשרות אלפי אוהדים אנגלים שרקו לה בוז ביציעים. רוני צולם אומר בסרקסטיות בירידה מהמגרש, "אלה אוהדים נאמנים, for fuck's sake", ונתן את האות לצהובונים הבריטים, שבתחפושת של פטריוטים נבגדים התחילו לרדת לחייו של רוני; מהסיגריות שהוא נתפס מעשן, דרך הבית שהוא קנה בקריביים, ועד הסיפור הגדול שהם חיפשו ומצאו: רוני, לפי הדיווחים, בגד באשתו (הם התחתנו ב-2008) עם זונות צמרת (במחיר 1,000 פאונד ללילה) בזמן שהיא הייתה בהיריון.

פליטת הפה במונדיאל וסיפור הבגידה פגעו בתדמית של רוני באנגליה ובעולם. בסקר שערכה חברת UTalkMarketing.com בספטמבר 2010 בין 2000 אנשים באנגליה, 49% אמרו שרוני הוא הידוען עם הסיכוי הכי נמוך לשכנע אותם לקנות מוצר מסוים. רק 2% מהמשתתפים בסקר אמרו שהם יקנו מוצר שרוני מקדם. באוקטובר 2010 קוקה קולה, ששילמה לרוני 600 אלף פאונד בשנה כדי לקדם אותה, הדיחה אותו מקמפיין של קוקה קולה זירו. שישה חודשים אחר כך החברה החליטה לסיים את הקשר עם רוני.

אבל ההשלכות השיווקיות של קיץ 2010 היו בסופו של דבר די מינוריות מבחינת רוני (ב-2011 הוא דורג במקום השלושים ברשימת הספורטאים הרווחים ביותר של המגזין פורבס, עם 24.1 מיליון דולרים לשנה - מקום שישי בין הכדורגלנים אחרי בקהאם, רונאלדו, מסי, קאקה ורונאלדיניו), בעיקר יחסית להשלכות המקצועיות. רוני התחיל את עונת 2010/11 כמו שהוא סיים את המונדיאל: עם הראש למטה. הוא בקושי כבש, נראה שמן וחסר מוטיבציה, ועשה הכול כדי לקלקל את היחסים שלו עם פרגוסון.

המנג'ר הוותיק, בניסיון לגונן על רוני אחרי שהידיעות על הבגידות התפרסמו, לא שיתף אותו בשלושה משחקים, וסיפר לתקשורת שהוא סובל מפציעה בקרסול. רוני, באקט מוזר, סתר את הסיפור אחרי משחק במוקדמות היורו, ואמר לעיתונאים שהקרסול שלו בסדר ושאין לו מושג למה פרגוסון לא משתמש בו. ב-19 באוקטובר 2010 פרגוסון כינס מסיבת עיתונאים והודיע שהוא "המום ומבולבל" כי רוני ביקש לעזוב את מנצ'סטר יונייטד. רוני אישר את המידע, והסביר שהוא לא קיבל בטוחות מפרגוסון ומהמנכ"ל דיוויד גיל שיונייטד מתכוונת להתחזק כדי להמשיך להיות תחרותית.

ארבעה ימים אחר כך, בעקבות מרתון שיחות עם פרגוסון, רוני עשה סיבוב פרסה קיצוני וחתם על חוזה לחמש שנים ביונייטד, שלפי פרסומים שווה 65 מיליון ליש"ט. אחרי החתימה פרגוסון שלח את רוני לכמה שבועות בקומפלקס של נייקי בביברטון, אורגון, גם כדי להחלים מפציעה (אמיתית הפעם) בקרסול, אבל בעיקר כי "חשבנו ששינוי בנוף לזמן קצר יכול לשרת את האינטרסים שלו ושל המועדון", אמר עוזר המאמן מייק פלאן.

השינוי בנוף, וכנראה קצת יותר ממנו החוזה החדש, הרגיעו את רוני, אבל לקח לו כמעט חודשיים לחזור לכושר של העונה הקודמת. הרגע שבו היה ברור שרוני באמת חזר היה רגע מכונן: מספרת פנטסטית שנתנה ליונייטד ניצחון 1:2 בדרבי נגד מנצ'סטר סיטי ב-12 בפברואר. יונייטד המשיכה לאליפות ה-19 בתולדותיה, ועלתה לגמר ליגת האלופות (הפסידה לברצלונה 3:1).

אבל רוני המשיך להסתבך. בתחילת אפריל הוא חגג שלושער במשחק נגד ווסטהאם עם צרור של קללות לתוך מצלמת הטלוויזיה של רשת סקיי, והורחק משני משחקים. הארי רדנאפ, מאמן טוטנהאם והמועמד הבכיר לרשת את קאפלו בנבחרת, כינה את רוני "ילד קטן וטיפש" בעקבות התקרית.

העונה, לבד מפרשת היציאה בחג המולד, רוני שולט בעצמו, ולמרות הכישלון בליגת האלופות (הדחה בשלב הבתים) מצליח להשאיר את יונייטד צמודה לסיטי בפרמיירליג (רק שתי נקודות הפרש). אם הוא יצליח להוביל את יונייטד לאליפות העשרים במספר, אחת יותר מהיריבה הלא פחות שנואה ליברפול, ואיכשהו לקחת את אנגליה לשלבים הגבוהים ביורו - אפשר יהיה להתחיל לדבר על רוני באותה נשימה עם פדרר, פלפס, בולט, בראיינט, מסי ועם רונאלדו, בשפיץ של ההיסטוריה.

ההפך מבקהאם

האסטרטגיה השיווקית של וויין רוני

וויין רוני הגיע למנצ'סטר יונייטד שנה אחרי שדייוויד בקהאם עזב את הקבוצה כדי לשחק בריאל מדריד, ולמרות שאף אחד לא הטיל ספק בכישרון של רוני, המהלך נתפס אז גם כצעד שיווקי של יונייטד, שהשיגה את הלהיט האנגלי החדש.

רוני אמנם לא הגיע לגבהים הכלכליים של בקהאם - עדיין הכדורגלן הרווחי בעולם עם הכנסות שנתיות של 40 מיליון דולרים - אבל הבנייה שלו כמותג כלכלי התבססה במידה רבה על דמותו של בקהאם. כך גילו מסמכים שנחשפו בתביעה משפטית שהגישה סוכנות ניהול הספורט Proactive נגד סוכנו של רוני, פול סטרטפורד.

כשרוני היה בן 17, סטרטפורד, שעבד באותה תקופה ב-Proactive, גיבש עם צוות יועצים מהחברה אסטרטגיה שיווקית עבור הלקוח הבכיר שלו תחת הכותרת: האנטיתזה של בקהאם. רוני, נכתב במסמכי החברה, אמור להיתפס כגיבור מעמד פועלים, "תוצר של השכונות. הוא ארצי, אמיתי, לא מוצר מסחרי". החברה אפילו רשמה כסימן מסחרי את הסלוגן Rooney - Street Striker.

התדמית המאוד מציאותית של רוני, בשילוב עם ההצלחה הפנומנלית על המגרש, כמובן, עזרו לו להשיג חוזי חסות עם חברות כמו נייקי, נוקיה, פורד ורשת הסופרמרקטים הבריטית Asda. לפני שנה נייקי אפילו השתמשה בתדמית של רוני בסדרת הפרסומות Write the Future: באחד התשדירים הוא מופיע שמן ומזוקן בתוך קרוואן מזוהם, מצב שאליו הוא הידרדר בעקבות החמצה גורלית במשחק של אנגליה (לצפייה: סרקו באמצעות הסמארטפון את הברקוד המופיע בעמוד הצמוד).

ההידרדרות של רוני ב-2011, אמר נת'ניאל מילנר מחברת שיווק הספורט VSM, לא באמת פגעה בו מבחינה מסחרית כי "ידענו מיהו רוני ואירועים כאלה (כמו הכרטיס האדום נגד מונטנגרו במדי נבחרת אנגליה) רק מאשרים את מה שחשבנו שהוא: כדורגלן מאוד מוכשר שלא יודע להתנהג. בנוסף, רוב הספונסרים הגדולים נמצאים בארצות הברית וזו עובדה בלתי ניתנת להכחשה שאמריקאים אוהבים סיפורי קאמבק. בין הספורטאים הכי מצליחים מסחרית בעולם היום אפשר למצוא את קובי בראיינט, מייקל פלפס ומייקל ג'ורדן, שסבלו מבעיות מחוץ למגרש, כולל בגידות, סמים ותקיפה מינית. הפופולריות והמיומנות שלהם על המגרש תמיד יהיו יותר חשובות מהבעיות האלה".

התיאוריה של מילנר התבררה כנכונה בעונת 2010/11, שבה רוני כבש את ראש טבלת המכירות של חולצות הכדורגל באנגליה. הנתון הזה לא צפוי להשתנות בקרוב, הסביר ניאל דונלי מחברת המדיה Two Up Front, כי "על אף שרוני הוא כוכב גלובלי עם כל המלכודות של הצלחה, הדמוגרפיה של גברים צעירים ממעמד הפועלים יכולה להזדהות איתו. הם עדיין רואים אותו כאחד משלהם".