זו אינה התאבדות

1. לפחות לכאורה, עמיר פרץ נתפס היום כמתאבד פוליטי. כאילו לא הספיק לו ההפסד לשלי יחימוביץ' במרוץ לראשות מפלגת העבודה, הוא נכנס כעת למרוץ נוסף, שעל פי מרבית ההערכות הוא צפוי להפסיד בו. קשה מאוד לנצח יו"ר הסתדרות מכהן, אבל עוד יותר קשה לנצח יו"ר הסתדרות מוצלח.

כי על אף מגרעותיו של עיני, החיבוק האסטרטגי עם המעסיקים, המינוי התמוה של בת זוגו לתפקיד מנכ"ל רשת עמל ושלל פרסומים על נסיעות לחו"ל ועל מגורים בשכונת יוקרה - עיני מביא אתו לבחירות הקרובות קבלות. הסכם פנסיה חובה במשק, העלאת שכר המינימום, שורה של תיקוני חקיקה שמחזקים את העבודה המאורגנת ומאבק מוצלח, יחסית, שהביא לשיפור מעמדם של עובדי הקבלן, תוך צמצום ראשון מסוגו של היקפי התופעה.

בראשונה זה שנים, ההסתדרות בלמה את מגמת ההיחלשות שלה, שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בירידה עקבית במספר חבריה. רק בשנתיים האחרונות הוקמו עשרות ועדים חדשים, בעיקר במגזר הפרטי ובמיוחד במקומות שבהם מעולם לא ידעו מהי עבודה מאורגנת. חברות לכרטיסי אשראי, קייטרינג, תחנות דלק. צווארון לבן לצד צווארון כחול.

די להתבונן במספרים: בבחירות שהתקיימו במאי 2007, היו רשומים כ-459 אלף בעלי זכות הצבעה, ואילו בבחירות שיתקיימו במאי הקרוב יורשו להצביע כ-503 אלף חברים. מומחים לשוק העבודה טוענים, כי אין אח ורע בעולם כיום, לארגון עובדים שבמקום להצטמק - הולך וצומח.

2. אמרנו "לכאורה", כי התאבדות פוליטית אפשר להדביק לפרץ רק אם המטרה שלו הייתה באמת חזרה לראשות ההסתדרות. אלא שעל פי הערכות, גם בסביבתו שלו, פרץ קופץ לבריכה הזאת מסיבה אחרת לגמרי: הוא מעוניין לחזק את כוחו הפוליטי בכנסת - בין אם בתוך מפלגת העבודה, ובין אם באמצעות סיעה עצמאית.

הבחירות להסתדרות, במקרה הזה, עשויות לשמש תשתית מצוינת לצורך המשימה. פרץ כבר התבקש לגייס 5,000 חתימות של תומכים כתנאי להתמודדות, אבל חשוב מזה: הוא כבר מקבל במה להשמיע את מסריו החברתיים. זה לא דבר של מה בכך, אחרי שהוא עצמו זנח את הזירה החברתית, כשלקח על עצמו את תפקיד שר הביטחון בממשלת אולמרט.

גם העובדה ששלי יחימוביץ' מחזיקה את הטיקט החברתי לא סייעה לו. אפילו את הטיקט של "העובדים" היא לקחה לו. אין כמו בחירות להסתדרות, ראש בראש מול עופר עיני, כדי להחזיר לפרץ עטרה ליושנה. אפילו ארץ נהדרת יעשו לו קאמבק, ואין דבר שפוליטיקאי חבוט צריך יותר מקאמבק.

3. פרץ היה ונשאר נואם מוצלח יותר מעיני, סוחף יותר מעיני, רגיש יותר מעיני. מי לא זוכר את הדמעות שהזיל מול השער הנעול של מפעל חיפה כימיקלים דרום, כשבריונים מטעם ההנהלה הדפו אותו משם. אבל דווקא אותה תמונה שנצרבה בתודעה, מספרת את ההבדל בין פרץ לעיני. הדמעות של פרץ לא עזרו באותו יום, והנהלת חיפה כימיקלים הצליחה לשבור את ההתארגנות של עובדי המפעל.

7 שנים אחרי, בלי דמעות ובלי מצלמות, עיני חתם על הסכם קיבוצי באותו מפעל ממש. פרץ יגיד בימים הקרובים, שעיני הוא ידידם של המעסיקים, חברם של הטייקונים. אבל דבר מהסיסמאות האלה לא ישכנע את אותם עובדים שרק חלמו להקים ועד, והנה החבר של הטייקונים הצליח במקום שבו האיש עם הדמעה והמגפון נכשל.